בידספיריט | אבל פן. דמות אישה תנכי”ת.

אבל פן. דמות אישה תנכי”ת. פסטל על גבי נייר. חתום. - אחד המאפיינים העיקריים של תמונות התנ”ך של פן היה שגיבורי המקרא מוצגים בהן כדמויות מזרחיות בני זמנו, בלבוש מזרחי ומותאמים לתפאורה האנושית המקומית. חזון הציונות, שעל-פיו העם היהודי עומד לחזור אל כור מחצבתו שבמזרח, בבחינת ”חדש ימינו כקדם”, התגלם והוטמע בציוריו של אבל פן באמצעות הדגם שנראה בעיניו הקרוב ביותר למציאות האנושית של העת העתיקה: מראה הבדווים וערביי ארץ-ישראל וטיפוסי היהודים המזרחים שעיניו זיהו בחוצות ירושלים. מהם שאב פן את עיקרי מקורות ההשראה לתיאור דמויותיו, מלבושיהן ואורחותיהן. הואיל ונוהג בני המזרח לשאת נשים רכות בשנים, מתוארות ארבעת האימהות המקראיות כנערות צעירות מאוד. ביצירה שלפנינו, מצוירת דמות אישה צעירה, עטוית מטפחת לראשה, ולאזנה בולט תכשיט מרשים ויפה. וכך, ברוח התקופה, בחר אבל פן לצייר את דמויות המקרא. אבל פן נולד בשם אבא פפרמן בשנת 1883, בעיירה קטנה בלטוויה. אביו, היה רב וראש ישיבה, ופן התחנך על ברכי החינוך היהודי שב'חדר'. את יסודות הרישום למד במשך שלושה חודשים אצל הצייר יהודה פן מויטבסק, שהיה גם מורו של מרק שאגאל. בגיל 12 החל אבל פן לנדוד בין ערי רוסיה ופולין והתפרנס בעיקר מעבודתו כשוליה בסדנאות לציור שלטים. בשנת 1898 נסע בתמיכתו של חרושתן גפרורים אמיד לאודסה, על מנת להרשם ולהצטרף לבית הספר לאמנויות יפות בעיר. בשנת 1912 הזמין בוריס שץ, מייסד ומנהל בית הספר למלאכות אמנות 'בצלאל' בירושלים, את אבל פן ללמד ב'בצלאל'. פן הגיע שנה אחר-כך, ומעדויות התלמידים (בהם נחום גוטמן) אנו למדים, שהוא השפיע עליהם רבות, ועורר את רגישותם לצבעוניות של הנוף המקומי הארץ ישראלי, וכך שחרר אותם מעט מחוקי הציור המסורתי. 35x45 ס”מ. ציור נפלא של אמן ישראלי מיוחד במינו.