קבלה - מצת שמורים. מאת המקובל האלוקי רבי נתן שפירא. ונציה, ת"ך 1660 - מהדורה ראשונה.
ספר מצת שמורים, ביאור בדרך הקבלה על פי האר"י על מצוות מזוזה ציצית תפילין (ר"ת מצ"ת) ועוד. מאת המקובל האלוקי רבי נתן שפירא. ונציה, ת"ך 1660 - מהדורה ראשונה.בדפוס אנטוניו רציני - וינדראמין.
פד דף. 20 ס"מ, צב טוב, כריכה עם שדרת עור טובה, שיקומים מקצועיים בשולי דף השער ובדפי ההתחלה והסוף ללא פגיעה בטקסט, כתמים.
בין שני המקובלים - רבי משה זכות ורבי נתן שפירא - אשר נחשבו לגדולי הדור, שרר יחס של הערכה רבה לצד מחלוקת חריפה על הבנת שיטת הקבלה. בהסכמתו לספר 'טוב הארץ' (ונציה תט"ו) כותב הרמ"ז: "זה ספר כתב ר' מאיר לארץ ולדרים, מלא כרמון רב ונקי, מומחה ובקי בכבשונו של עולם, סובר הרזים וסתרי קדושים, ציר המעלות המקובל הנאמן כרע כאח לי, החכם הנעלה כמוה"ר נתן שפירא איש ירושלים...". מאידך, באחת מאיגרותיו הוא כותב: "אודיעך שרוב כוונות ברכות שחרית לקטן מספר מצת שמורים, והן מסברת כמהר"ר נתן שפירא ע"ה ומדעת נפשו, וכן לא יעשה, כי אין לנו כח לחדש כוונה, גם שתהיה מיוסדת על הקדמה נאמנה...".
מרן החיד"א עצמו מביא את דברי המח"ס 'מצת שמורים' כמה וכמה פעמים בספריו השונים - חיים שאל, לדוד אמת, מחזיק ברכה, דבש לפי ועוד. כמו כן, כתב אודותיו בשם הגדולים.
המחבר המקובל האלוקי רבי נתן בן ראובן דוד
(טעביל) שפירא [הירושלמי, נפטר תכ"ז בערך], נולד בקרקוב, ונפטר ברגיו שבאיטליה, היה רב, דיין ומקובל. בשנת תט"ו הוא נשלח על ידי עדת האשכנזים בירושלים לאיטליה, הולנד ואשכנז לאיסוף כספים. נמצא חתום על תעודה בירושלים בשנת תי"ז. הוא חי באיטליה כעשר שנים עד פטירתו.
בספר "גינת ורדים" מאת ר' אברהם הלוי מסופר שרבני ירושלים התירו לו לקחת אשה נוספת פרט לאשתו הראשונה בחתימת היתר מאה רבנים, והוא גר עם שתי נשיו בחצר בית הכנסת הספרדים.
כאשר יצא לשליחות מארץ ישראל לאירופה, הוא נפגש בוונציה עם רבי משה זכות אשר אחר שנפטר כתב את נוסח מצבתו. שם הוא חיבר את ספרו טוב הארץ, והדפיס אותו בוונציה בשנת 1655. חלקו הראשון של הספר עוסק בבירור מעלתה של הארץ ומעלת המגורים בה. בהקדמת הספר הוא כותב כי דבריו מיוסדים על תורת האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל וגם על תורת רבי משה קורדובירו ורבי אברהם אזולאי.
ערך את כתבי האר"י שנכתבו על ידי ר' חיים ויטאל, במקביל לעריכה הנפוצה של בן דורו, ר' מאיר פאפרוש. חלק ראשון בשם מאורות נתן נדפס בספר "פרי עץ חיים", בקוריץ בשנת תקמ"ב. החלק השני של ספר "מאורות נתן" נקרא בשם מחברת הקודש ונדפס גם הוא בקוריץ בשנת תקמ"ג. נקרא גם בשם "ספר הכוונות".