בידספיריט | פרי האדמה, שאלוניקי תקכ”ג 1763

פרי האדמה, שאלוניקי תקכ”ג 1763 - מהדורה ראשונה - עותק מיוחס - חתימות ר' יחזקאל אברם מצליח ובנו רב' דוד חי יחזקאל אברם מצליח. ספר פרי האדמה חלק ד' וספר עטור הבכורים וספר פני האדמה חידושים ושו”ת על הי”ד החזקה להרמב”ם, מאת בעל המופת הראשון לציון רבי רפאל מיוחס בכר שמואל - ראשון המסכימים על ספר אור החיים הקדוש. נדפס בחיי המחבר במשך למעלה מעשר שנים. ארבעה חלקים, מהדורות ראשונות. שאלוניקי, תקכ”ג 1763 בדפוס השותפים נחמן - קלעי. 6,4,116,2 דף. 31 ס”מ, מצב טוב, פגעי עש כולל פגיעה בטקסט, כריכת עור מקורית עם בלאי. עותק מיוחס - בדף השער חתימות הרבנים יחזקאל אברם מצליח ובנו רבי דוד חי יחזקאל אברם מצליח. הרב דוד חי בנו של רבי יחזקאל אברם מצליח, נמנה בין יא' חברי ”חברת בית דוד” ע”ש ר' דוד ששון שהוקמה בשנת תרט”ו ע”י יהודי בבל בהודו שמטרתה לדאוג לענייני הקהילה הבבלית בעיר, היה חתנו של הגביר משה ב”ר מרדכי יחזקאל גבאי, הנוסע ר' יעקב ספיר שביקר בביתו בשנת תר”ך כתב עליו: ”...הוא ידיד נפשי הגביר היקר ירא ה' טוב עין ונדיב לב חכם ונבון כה”ר דוד חי מצליח יצ”ו. בביתו מצאתי ספרים רבים ויקרים חדשים גם ישנים וביניהם ראיתי ספר דיואן גדול כתב יד עתיק מראשי גדולי ומשוררי קדמונינו...”. (העותק שלפנינו הינו מספריתו המדוברת) חתם בבומביי על ”ארבע הסכמות” בין השנים תרט”ו - תרי”ז, וחתום בפונא על כתובה משנת תר”ל, ביתו קטרינה נשאה לגביר ראובן בן דוד ששון. רבי יחזקאל אברם מצליח עלה מבצרה לבומביי לפני שנת תקצ”ח, חתום על מכתב אחד יחד עם ראשי קהילת יהודי בצרה, חתום כעד על ”כתובה” בבומביי של עבדאללה מאיר ששון בנו בכורו של הרב דוד ששון, מבניו רבי דוד חי שהזכרנו למעלה  ורבי מנשה יחזקאל מצליח מבגדאד מחבר הספר מסלי אל וקת. המחבר רבי רפאל מיוחס בכ”ר שמואל [תנ”ה-תקל”א], הראשון לציון ומחבר הספרים פרי האדמה, מזבח אדמה ומנחת ביכורים. נולד לאמו רחל ולאביו רבי שמואל. בלידתו נקרא גם בשם ”מיוחס” בתור שם פרטי, ועם הכינוי ”בכור” כפי שהיה נהוג אז כסגולה לשמירה. לימים חלה והוסיפו לו את השם ”רפאל” ומיני אז השתקע מעט השם הפרטי מיוחס. אמנם כיון ששמו היה גם ”בכור” לקח רבינו כינוי זה והשתמש בו בהשמטת האות ו' לכבוד אביו רבי שמואל והיה חותם רפאל מיוחס בכ”ר (בן כבוד רבי) שמואל ולכן לעיתים השמיט את הר”ת וחתם ”בכר”. משנת תקי”ג עמד הרב מיוחס בראש ישיבת בית יעקב פרירה. בשנת תקט”ז נבחר לשמש כראשון לציון. נפטר ונקבר בירושלים ומרן החיד”א ספד לו ומזכירו רבות בספריו. היה ראשון המסכימים על ספר אור החיים הקדוש. בשנת תפ”ג נשלח כשד”ר אל קהילת קושטא, על מנת לבטל גזירה קשה שהוטלה על יהודי ירושלים. לאחר ששליחותו צלחה, הלך בתחילה למצרים שבדרום, על מנת להשתטח על קבר אביו. בדרכו חזרה לא”י, תקפו אותו שודדים, והותירוהו בחוסר כל, כאשר רק חלוק וארבע כנפות לעורו. אולם הם לא הרוו צמאונם, והחלו להתאכזר אליו, וכפי שמספר בעל המעשה ”ויכו אותי באגרוף, ואפול על הארץ ואקבל עול מלכות שמים עלי. ובא אחד והכה אותי על צוארי בחרבו. ומה' היתה זאת וזכות אבותי הקדושים זי”ע עמדה לי, כי נשברה החרב לשנים [!]. וכמו כן עשו כל התשעה, וחרבותם תשברנה. ואני העני - לא הרגשתי, כי נעשה צוארי כאבני שיש...”. משהבינו השודדים כי מדובר באיש קדוש, פנו לאחוריהם. אולם לאחר כברת דרך קצרה, נעצרו באורך פלא, ללא יכולת להתקדם ואף לחזור. פחד גדול נפל עליהם, והחליטו לשוב אל רבי מיוחס, ולהשיב לו את הגזילה. מיד לאחר מכן, פנה אל רבי מיוחס ”אדם אחד ופניו כלהבי אש”, והציע לסייע לו ”ובתוך רגע הגעתי לעיה”ק ירושלים”. יום ההצלה נקבע על ידו ליום משתה ושמחה, וחלק מצאצאיו נוהגים בו עד לימינו.