מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי רפאל אנקווה ה"מלאך רפאל". אל הגאון רבי רפאל הצרפתי, תרס"ט ...

 מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי רפאל אנקווה ה"מלאך רפאל". אל הגאון רבי רפאל הצרפתי, תרס"ט 1909.

תשובה בהלכה בעניין ציצית לא נדפס מאת הרב הגאון רבי רפאל אנקווה ה"מלאך רפאל". אל הגאון רבי רפאל הצרפתי

2 עמודים, כתם, קרעים בשוליים, נקבי תיוק, מצב טוב.

רבי רפאל אנקווה (תר"ח-תרצ"ה) נודע בכינויו ה"מלאך רפאל". הראשון בתפקיד רבה הראשי של מרוקו. שמו נערץ בפי כל יהודי מרוקו. בגיל 30 מונה לדיין בבית הדין בסאלי, באותה תקופה הקים ישיבה בעיר. כתב פסקים ותשובות רבות לשואלים דבר ה' זו הלכה גם מחוץ לגבולות מרוקו. הלשטון הצרפתי במרוקו החליט להקים מוסד של רב ראשי במדינה. מועצת הרבנים המליצה על רבי רפאל אנקווה לתפקיד, הרב הצטנע והמליץ על רבנים אחרים, ולבסוף הוחלט שיתמנה לתפקיד. ובשנת תרע"ח נתמנה הרב הראשון לרבה הראשי של מרוקו ולראשות בית הדין הרבני ברבאט הבירה. חיבוריו הפכו לאבן יסוד באוצר הספרים של יהדות מרוקו "קרני ראם". "תועפות ראם" ב' חלקים. "חידושי רא"ם". "פעמוני זהב" ב' חלקים. חלקם נדפסו בתחילת המאה ה – 20 חלקם נדפסו בדור האחרון מכתב יד על ידי חברת אהבת שלום.

הרב רפאל הצרפתי (ה'תרכ"ט, 1869 - אייר ה'תשט"ז, 1956) היה פוסק הלכה, רבה של מאזאגאן ואוז'דא שבמרוקו במאה העשרים. מחבר הספרים 'מנחת פתים' ו'משפט כתוב'.

הרב רפאל הוא בן לשושלת רבנים 'הצרפתי' שכיהנו ברצף כרבנים ודיינים בפאס במשך כארבע מאות שנה ומשפחתו מיוחסת לרש"י ולרבנו תם. רבי רפאל הוא נכדו של רבי רפאל מנחם הצרפתי שהיה שר היהודים ומחכמי פאס.

נולד לאביו הרב חיים יעקב ולאימו אסתר לבית לוי בשנת ה'תרכ"ט בפאס. בהיותו בן שמונה עשרה נכנס ללמוד בישיבת 'יגדיל תורה' בעיר. לאחר כעשר שנות לימוד בישיבה, למד בישיבתו של רבי שלמה אבן דנאן רבה של העיר, במשך כארבע שנים. בישיבה למד יחד עם בניו של רבי שלמה: רבי משה ורבי שאול אבן דנאן. התכתב עם חכמי מרוקו בענייני הלכה, כדוגמת הרב רפאל אנקווה, הרב יוסף בן נאיים, הרב יוסף משאש, הרב שלמה הכהן צבאן.

נשא את אסתר בת הרב מתתיהו סירירו מדייני העיר. שני בניו שנולדו לו נפטרו בדמי ימיהם, ורבי רפאל נותר ללא זרע.

בחשוון ה'תרפ"ד התמנה לרבה של אוז'דא, וכיהן שם ברבנות במשך עשרים ושתים שנה.

לאחר מכן, התמנה לרבה של מאזאגאן, במשך כשש שנים.

רבי רפאל הצרפתי ברבנותו התפרסם בביקורתו על מנהג חלק מיהודי מרוקו להניח תפילין של יד בעמידה. רבי רפאל כתב פסק דין שיש להניחם בישיבה כדעת הזוהר, ושיגר את הפסק לחכמי מרוקו. רוב חכמי מרוקו תמכו בעמדתו. יוצאי הדופן הם הרב יוסף משאש שחלק עליו, וסבר שעדיף להניח בעמידה. וכן הרב שלום משאש שכתב שהמניחים בעמידה יש להם על מה לסמוך, וביקר את הרב רפאל ששינה את מנהגם.