מכירה פומבית 3 חלק ב'
"אוסף ירושלים"- כלול אוסף שטרות מנדט , שטרות ממחנות ריכוז , אוסף טעויות בשטרות ישראל , אוסף אסימוני ארץ ישראל מדליות יהודיות . מטבעות ומדליות זהב ( אין עמלות קונה על פרטי זהב ) .
"ארץ"
צור קשר עם בית המכירות
6.5.20
המתכת 6, קדימה, ישראל
ארץ מכירות פומביות שמחה להעלות את מכירה מספר 3 חלק ב "אוסף ירושליים".
"אוסף ירושלים"- כלול אוסף שטרות מנדט , שטרות ממחנות ריכוז , אוסף טעויות בשטרות ישראל , אוסף אסימוני ארץ ישראל מדליות יהודיות . מטבעות ומדליות זהב ( אין עמלות קונה על פרטי זהב ) .
אוסף זה הוא אחד מהאוספים הטובים ביותר בעולם הנומיסמטיקה הנוגע לפרטי ארץ ישראל חלק מהפריטים לא הופיעו מעולם בבתי מכירות פומביות וחלקם מייצג את הרמה הגבוה ביותר הקיימת היום בשוק , בעליו של האוסף הקפיד על קניית פריטים מגוונים ובאיכות הגבוהה ביותר שקיימת ואנחנו גאים שהיה לנו חלק בבנית האוסף , ועל הזכות שניתנה לנו למכורו
במהלך חודש אוקטובר נעלה למכירה את חלקו השני של אוסף ירושליים שיכלול את אוסף מטבעות המנדט , מטבעות ישראל , אוסף ספסימנים של שטרות ישראל , אוסף שטרות מצריים (1917-1927 ) ואוסף שטרות של דפוס פייקובסקי מירושלים.
ארץ מקפידה על תאור מדויק וקפדני של הפריטים המוצעים למכירה, נדירותם ומצבם בהתאם לכללים הנהוגים בעולם הנומיסמטיקה.
מחירי הפתיחה המוצעים מייצגים את הערכותינו לערך השוק האמיתי של הפריטים. אין מחיר הגנה (Reserve), וכל הצעות הקניה אמיתיות ונכונות.
ארץ אספנות מאפשרת קנייה בפריסת תשלומים ( עד 12 ) יש ליצור קשר טרם מתן הצעה לבירור התנאים
ניתן לראות את הפריטים בתאום מראש במשרדינו בקדימה.
עלויות המשלוח:
25 ₪ (כולל מע"מ) בדאר רשום למשלוחים בערך של עד 200 דולר (למעט לוטים גדולים של מטבעות פשוטים)
60 ₪ (כולל מע"מ) בדאר רשום למשלוחים בערך של 200 - 1000 דולר
120 ₪ (כולל מע"מ) בדאר EMS למשלוחים בערך של מעל 1000 דולר,
בתאום מראש ניתן לאסוף ממשרדינו בישוב בקדימה
המכירה הסתיימה
|
פריט 405:
אסימון מקווה 1 מדורג NGC 53 אסימון נדיר בדרוג כמעט מושלם למיטב ידיעתנו מדורג בדרוג השני בטיבו בעולם בשני חברות ...
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
2,600
הערכה :
$3,000 - $4,000
עמלת בית המכירות: 20%
למידע נוסף
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
אסימון מקווה 1 מדורג NGC 53 אסימון נדיר בדרוג כמעט מושלם למיטב ידיעתנו מדורג בדרוג השני בטיבו בעולם בשני חברות הדרוג ללא ספק אחד משני האסימונים הכי טובים שנתקלנו ב 30 שנה אחרונות
אסימוני מקווה ישראל הטובעו בפריז בשנת 1886 בהזמנה של חברת אליאנס :כל ישראל חברים" שהקימה את ביה"ס. מכיוון שמקווה ישראל הייתה מרוחקת מהישוב ומוקפת כפרים עוינים חולקו אסימונים אלו לצוות המנהל והעובדים במקום על מנת שיוכלו לרכוש מוצרים בחנות שהוקמה בכפר. אסימונים אלו הוטבעו בשלושה ערכים ¼ , ½, ן 1 בדומה לאסימוני זיכרון לא הוטבעה אליהם יחידת ערך על מנת שלא יווצר חיכוך עם החוק הטורקי. במערכת הכספית הטורקית היו שתי יחידות ערך, פיאסטר ופארה 1 פיאסטר היה שווה 40 פארה לכן האסימונים שהונפקו באו לכסות על הצורך במטבעות של 10, 20 פארה ו1 פיאסטר. מה 1 קיימים עשרות פריטים בין אספנים וסוחרים. מה ½ ההערכה שקיימים 25 פריטים ומה ¼ אנחנו מכירים רק 7 פריטים
מדליות ואסימונים היו בשימוש נרחב בעולם היהודי גם בארץ ישראל וגם בגולה. במאה ה-19 החלה תחיה של הנפקת אסימונים בישוב העברי. היום אנחנו יכולים ללמוד הרבה על המורשת היהודית, דמויות המפתח, מוסדות הקהילה ובעיקר על ארועי ההסטוריה והנסיבות שהביאו להנפקת אסימונים אלו ביישוב החדש.
האסימונים יוצרו כתחליף ל "כסף קטן" - לשימוש בחיי היום-יום ומספר סיבות הביאו להנפקתם:
ראשית, באותם ימים, גם תחת השלטון הטורקי וגם מאוחר יותר, תחת השלטון הבריטי, היה מחסור ניכר ב"כסף קטן" דבר שהגביל מאד את אפשרויות המסחר והשימוש בשירותים שונים.
שנית, כסף רב הגיע לישוב בארץ ישראל מתרומות ובני משפחה מעבר לים והחלפנים בארץ גבו עמלה גדולה בגין החלפת הכסף.
שלישית, האסימונים שימשו גם כאמצעי תשלום לפועלים הערבים שלא האמינו באמצעי תשלום מנייר.
האסימונים לא היו הליך חוקי ולא הונפקו על ידי הרשויות. השימוש בהם היה בתוך תחום גיאוגרפי מוגדר והיו שני סוגי אסימונים עיקריים:
1. אסימוני קהילה - אסימונים שהונפקו על ידי מנהגי הקהילה והיו תלויים באמון של חברי הקהילה במנהגיהם שיעמדו מאחורי ההתחייבות שלהם להכיר בשווי האסימונים לאורך זמן.
2. אסימונים פרטיים שהופנקו על ידי מוסודות כגון מלונות וחברות פרטיות. הפצתם והשימוש בהם היה מוגבל לשימוש רק באותו עסק אשר הנפיק אותם
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל .הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים.
כיום לומדים בבית הספר 1,500 תלמידים, המוסד, החולש על שטח של כ-4,000 דונם, כולל בתוכו בית ספר תיכון שש-שנתי חקלאי חילוני ("המדור הכללי") ותיכון חקלאי דתי ("המדור הדתי") ובית ספר שש שנתי ישראלי צרפתי מרשת אליאנס ("המסלול הישראלי-צרפתי"). בשנת 2010 החלה לפעול במקום גם מכינה קדם צבאית "שחר" - מקווה ישראל, המיועדת לגברים לפני שירותם הצבאי.
שלוש שנים קודם להקמת בית הספר, בשנת 1867, ביקר קרל נטר בארץ ישראל. הוא בדק את מצבם של יהודי היישוב הישן והגיע למסקנה שלא ניתן להביא לשיפור במצבם הכלכלי אלא על ידי הכשרתם לעבודה חקלאית. בהיותו בירושלים הייתה לו הזדמנות לנאום בפני ציבור מתפללי בית הכנסת החורבה, שהיה אחד מבתי הכנסת החשובים בירושלים. הוא פנה לציבור ועורר אותם להתחיל ב"חיים חדשים", ואכן הצליח לשכנע את חברת "כל ישראל חברים" בפריז להקים את בית הספר החקלאי.
בית הספר הוקם על ידי נטר בי"ד באדר א' תר"ל (15 בפברואר 1870), ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. הממשלה העות'מאנית נתנה לנטר רישיון לייסוד בית ספר חקלאי, והעניקה לו שטח של 2,600 דונם אדמת מדינה בחכירה ל-99 שנה בתשלום שנתי קטן "מתוך הכרה בערך המוסד הזה בחיי היהודים". היישוב הישן קיבל בברכה את הקמת בית הספר החקלאי. קודם להחכרתה עובדה הקרקע על ידי הפלאחים של יאזור שפוצו ב-1600 דונם אדמה חלופית.
.מטרת המוסד הייתה להכשיר את הדור הצעיר להתיישבות חקלאית. המנהל הראשון היה קרל נטר בתחילה בית הספר נועד לשלושים תלמידים מבני ארץ ישראל, אשר ילמדו בו חינם, ולשלושים תלמידים בני חוץ לארץ - בתשלום. ההתחלה לא צלחה ולא נרשמו כלל תלמידים, בשנה הראשונה הצליח נטר לרשום תלמיד אחד, את ניסים בכור אלחדיף. נטר עשה ניסיון נוסף: הוא קיבל אדמות מהשלטון הטורקי על מנת להחכיר אותן לאיכרים יהודים, אך לא היה לו למי להציע אותם.בשנת 1882 הביל"ויים. התקבלו לעבודה כפועלים במקוה ישראל, בתחילה דרכם הייתה קשה מונו להם את עבדול עזיז, ערבי מהכפר השכן יאזור (לימים אזור) כמשגיח. בתום תקופת הניסיון היו במקוה ישראל 21 עובדים, מהם שתי נשים. הסיכום היה: 12 שעות עבודה ביום, מהן שעה אחת לאכילה ולמנוחה.הם גרו בבית שכור ביפו ובאו ברגל למקוה ישראל כל יום. בהמשך שכרם עלה והבטיח לדאוג שתהיה להם אדמה משלהם. והביל"ויים עברו להתגורר לגדרה.
בית כנסת נבנה בשנת 1896 כאשר יוסף נייגו היה מנהל מקווה ישראל.זה היה המבנה המפואר במקווה שאליו הוליכה שדרת עצי דקלים משער יפו. לבית הכנסת יש שתי קומות, הקומה הראשונה שימשה מקום תפילה וספרייה ובקומה השנייה היו חדרי לימוד.
יקב במקווה הוקם בתפיסה של 'חקלאות תעשייתית', הדוגלת בהעברת התוצרת החקלאית לתעשייה כדי להגדיל את הרווחים וליצור בסיס כלכלי רחב יותר למשק החקלאי. במקווה נטעו כרם ענבים גדול. היקב נבנה בשנת 1877 על ידי קבוצת מומחים שהובאו מאיטליה. יצור היין החל בתקופתו של יוסף נייגו כמנהל בשנת 1893. בניגוד ליקבים אחרים באזור, היקב של מקווה התקשה לעמוד בציפיות ולכן נסגר בהדרגה. ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התמנה אליהו קראוזה לנהל את מקוה ישראל ומלא תפקיד זה במשך 42 שנה.
בעת מלחמת העולם הראשונה ננטש בית הספר. תלמידי בית הספר יצאו יחד עם קראוזה, שהיה נתין עות'מאני לנטיעת חורשות עצים בדרום ארץ ישראל, עבודה שנחשבה על ידי השלטונות הטורקים לשירות צבאי. משתלה גדולה הוקמה בבאר שבע. ממנה נלקחו שתילים וניטעו חורשות בדרום. בין השאר, חורשת עיזוז, ביר עסלוג' ובעיירה קסיימה מצויות עד היום חורשות אקליפטוסים עבותים. עצים אשר ניטעו על ידי תלמידי "קבוצת נוטעים" ממקוה ישראל, לאורך תוואי הרכבת הטורקית הצבאית למדבר סיני.
לאחר המלחמה נפתח בית הספר מחדש בעזרת הברון רוטשילד עבור יתומי המלחמה בארץ. מהקמת בית הספר לימדו בו בצרפתית בלבד, אך ב-1918, עם תום מלחמת השפות, שכנע קראוזה את חברת כל ישראל חברים, בעלת בית הספר, לעבור להוראה בעברית.
עם התגברות העלייה של בני נוער, תחילה מגרמניה ואחר כך ממזרח אירופה הוקמה עליית הנוער, שטיפלה בקליטת הנערים. לאחר הסכם עם תנועת המזרחי הוקמה הוועדה לעליית הנוער הדתי. לפי השיטה שנקבעה, נמצא כי שליש מהנערים ביקשו חינוך דתי. היות שמקוה ישראל היה אחד המוסדות שקלט את ילדי עליית הנוער, הוחלט בשנת 1939 להקים בבית הספר "סקטור דתי" לצד "הסקטור הכללי". שני המדורים – הכללי והדתי - פועלים מאז במחיצה אחת. כעת פועל גם מדור צרפתי-ישראלי.
בשנות הארבעים של המאה העשרים הוקמה במקוה ישראל תחנת ניסיונות חקלאית, שניהל הכימאי מאיר ויניק.
פעילות ארגון "ההגנה" בבית הספר -כבר בתחילת קיומו של ארגון ההגנה, במאורעות תרפ"א (1921) ולאחר מכן במאורעות תרצ"ו (1936), שימש המקום בסיס ליחידות ההגנה. בית הספר שימש גם כמרכז אימון והדרכה של הארגון. במקוה ישראל קיימת מערה טבעית, חצובה בכורכר, שבה גרו ראשוני המקום. בימי המנדט הבריטי שימשה המערה מסתור לאימונים בנשק. נעשו בה ניסויים שונים בנשק ובתחמושת. קולות היריות והפיצוצים נבלעו בדפנות המערה ולא נשמעו בחוץ. היה פיתוח פצצות, רימוני יד ורימוני רובה. בית המלאכה שלו בבית הספר שימש כסדנת ייצור ותיקונים של ההגנה. שם גם יצרו את הדוידקה - מרגמה ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. עם פרוץ העימותים הראשונים במלחמת העצמאות לאחר כ"ט בנובמבר, שוכנה במקוה ישראל מחלקת פלמ"ח שהשתייכה ל"פלוגת הקו" בגדוד החמישי, שתפקידה העיקרי היה אבטחת התחבורה מתל אביב לירושלים, לדרום ולנגב. כוחות ה"הגנה" תקפו ממקווה פעמים אחדות את יאזור, כשהפעולה המוצלחת ביותר הייתה פיצוץ מתחם מבוצר של אנשי חסן סלאמה. סמוך להכרזת מדינת ישראל, במסגרת מבצע חמץ לכיבוש יפו והשכונה הערבית אבו כביר ופתיחת כביש יפו-ירושלים, שימש בית הספר בסיס ליציאת גדוד 52 מחטיבת גבעתי בניסיון לכיבוש תל א-ריש (תל גיבורים) במקווה ישראל הוקם גן בוטני בשנת 1930 למטרת תצפית, בשטחו המשתרע על כ-50 דונם מיוצגים כ-1200 מינים לפי משפחות ומחלקות בוטניות. במקוה ישראל צמחייה עשירה. חלק ממנה מארצות חוץ ומצוי בארץ רק בגן זה.
אסימוני מקווה ישראל הטובעו בפריז בשנת 1886 בהזמנה של חברת אליאנס :כל ישראל חברים" שהקימה את ביה"ס. מכיוון שמקווה ישראל הייתה מרוחקת מהישוב ומוקפת כפרים עוינים חולקו אסימונים אלו לצוות המנהל והעובדים במקום על מנת שיוכלו לרכוש מוצרים בחנות שהוקמה בכפר. אסימונים אלו הוטבעו בשלושה ערכים ¼ , ½, ן 1 בדומה לאסימוני זיכרון לא הוטבעה אליהם יחידת ערך על מנת שלא יווצר חיכוך עם החוק הטורקי. במערכת הכספית הטורקית היו שתי יחידות ערך, פיאסטר ופארה 1 פיאסטר היה שווה 40 פארה לכן האסימונים שהונפקו באו לכסות על הצורך במטבעות של 10, 20 פארה ו1 פיאסטר. מה 1 קיימים עשרות פריטים בין אספנים וסוחרים. מה ½ ההערכה שקיימים 25 פריטים ומה ¼ אנחנו מכירים רק 7 פריטים
מדליות ואסימונים היו בשימוש נרחב בעולם היהודי גם בארץ ישראל וגם בגולה. במאה ה-19 החלה תחיה של הנפקת אסימונים בישוב העברי. היום אנחנו יכולים ללמוד הרבה על המורשת היהודית, דמויות המפתח, מוסדות הקהילה ובעיקר על ארועי ההסטוריה והנסיבות שהביאו להנפקת אסימונים אלו ביישוב החדש.
האסימונים יוצרו כתחליף ל "כסף קטן" - לשימוש בחיי היום-יום ומספר סיבות הביאו להנפקתם:
ראשית, באותם ימים, גם תחת השלטון הטורקי וגם מאוחר יותר, תחת השלטון הבריטי, היה מחסור ניכר ב"כסף קטן" דבר שהגביל מאד את אפשרויות המסחר והשימוש בשירותים שונים.
שנית, כסף רב הגיע לישוב בארץ ישראל מתרומות ובני משפחה מעבר לים והחלפנים בארץ גבו עמלה גדולה בגין החלפת הכסף.
שלישית, האסימונים שימשו גם כאמצעי תשלום לפועלים הערבים שלא האמינו באמצעי תשלום מנייר.
האסימונים לא היו הליך חוקי ולא הונפקו על ידי הרשויות. השימוש בהם היה בתוך תחום גיאוגרפי מוגדר והיו שני סוגי אסימונים עיקריים:
1. אסימוני קהילה - אסימונים שהונפקו על ידי מנהגי הקהילה והיו תלויים באמון של חברי הקהילה במנהגיהם שיעמדו מאחורי ההתחייבות שלהם להכיר בשווי האסימונים לאורך זמן.
2. אסימונים פרטיים שהופנקו על ידי מוסודות כגון מלונות וחברות פרטיות. הפצתם והשימוש בהם היה מוגבל לשימוש רק באותו עסק אשר הנפיק אותם
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל .הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים.
כיום לומדים בבית הספר 1,500 תלמידים, המוסד, החולש על שטח של כ-4,000 דונם, כולל בתוכו בית ספר תיכון שש-שנתי חקלאי חילוני ("המדור הכללי") ותיכון חקלאי דתי ("המדור הדתי") ובית ספר שש שנתי ישראלי צרפתי מרשת אליאנס ("המסלול הישראלי-צרפתי"). בשנת 2010 החלה לפעול במקום גם מכינה קדם צבאית "שחר" - מקווה ישראל, המיועדת לגברים לפני שירותם הצבאי.
שלוש שנים קודם להקמת בית הספר, בשנת 1867, ביקר קרל נטר בארץ ישראל. הוא בדק את מצבם של יהודי היישוב הישן והגיע למסקנה שלא ניתן להביא לשיפור במצבם הכלכלי אלא על ידי הכשרתם לעבודה חקלאית. בהיותו בירושלים הייתה לו הזדמנות לנאום בפני ציבור מתפללי בית הכנסת החורבה, שהיה אחד מבתי הכנסת החשובים בירושלים. הוא פנה לציבור ועורר אותם להתחיל ב"חיים חדשים", ואכן הצליח לשכנע את חברת "כל ישראל חברים" בפריז להקים את בית הספר החקלאי.
בית הספר הוקם על ידי נטר בי"ד באדר א' תר"ל (15 בפברואר 1870), ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. הממשלה העות'מאנית נתנה לנטר רישיון לייסוד בית ספר חקלאי, והעניקה לו שטח של 2,600 דונם אדמת מדינה בחכירה ל-99 שנה בתשלום שנתי קטן "מתוך הכרה בערך המוסד הזה בחיי היהודים". היישוב הישן קיבל בברכה את הקמת בית הספר החקלאי. קודם להחכרתה עובדה הקרקע על ידי הפלאחים של יאזור שפוצו ב-1600 דונם אדמה חלופית.
.מטרת המוסד הייתה להכשיר את הדור הצעיר להתיישבות חקלאית. המנהל הראשון היה קרל נטר בתחילה בית הספר נועד לשלושים תלמידים מבני ארץ ישראל, אשר ילמדו בו חינם, ולשלושים תלמידים בני חוץ לארץ - בתשלום. ההתחלה לא צלחה ולא נרשמו כלל תלמידים, בשנה הראשונה הצליח נטר לרשום תלמיד אחד, את ניסים בכור אלחדיף. נטר עשה ניסיון נוסף: הוא קיבל אדמות מהשלטון הטורקי על מנת להחכיר אותן לאיכרים יהודים, אך לא היה לו למי להציע אותם.בשנת 1882 הביל"ויים. התקבלו לעבודה כפועלים במקוה ישראל, בתחילה דרכם הייתה קשה מונו להם את עבדול עזיז, ערבי מהכפר השכן יאזור (לימים אזור) כמשגיח. בתום תקופת הניסיון היו במקוה ישראל 21 עובדים, מהם שתי נשים. הסיכום היה: 12 שעות עבודה ביום, מהן שעה אחת לאכילה ולמנוחה.הם גרו בבית שכור ביפו ובאו ברגל למקוה ישראל כל יום. בהמשך שכרם עלה והבטיח לדאוג שתהיה להם אדמה משלהם. והביל"ויים עברו להתגורר לגדרה.
בית כנסת נבנה בשנת 1896 כאשר יוסף נייגו היה מנהל מקווה ישראל.זה היה המבנה המפואר במקווה שאליו הוליכה שדרת עצי דקלים משער יפו. לבית הכנסת יש שתי קומות, הקומה הראשונה שימשה מקום תפילה וספרייה ובקומה השנייה היו חדרי לימוד.
יקב במקווה הוקם בתפיסה של 'חקלאות תעשייתית', הדוגלת בהעברת התוצרת החקלאית לתעשייה כדי להגדיל את הרווחים וליצור בסיס כלכלי רחב יותר למשק החקלאי. במקווה נטעו כרם ענבים גדול. היקב נבנה בשנת 1877 על ידי קבוצת מומחים שהובאו מאיטליה. יצור היין החל בתקופתו של יוסף נייגו כמנהל בשנת 1893. בניגוד ליקבים אחרים באזור, היקב של מקווה התקשה לעמוד בציפיות ולכן נסגר בהדרגה. ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התמנה אליהו קראוזה לנהל את מקוה ישראל ומלא תפקיד זה במשך 42 שנה.
בעת מלחמת העולם הראשונה ננטש בית הספר. תלמידי בית הספר יצאו יחד עם קראוזה, שהיה נתין עות'מאני לנטיעת חורשות עצים בדרום ארץ ישראל, עבודה שנחשבה על ידי השלטונות הטורקים לשירות צבאי. משתלה גדולה הוקמה בבאר שבע. ממנה נלקחו שתילים וניטעו חורשות בדרום. בין השאר, חורשת עיזוז, ביר עסלוג' ובעיירה קסיימה מצויות עד היום חורשות אקליפטוסים עבותים. עצים אשר ניטעו על ידי תלמידי "קבוצת נוטעים" ממקוה ישראל, לאורך תוואי הרכבת הטורקית הצבאית למדבר סיני.
לאחר המלחמה נפתח בית הספר מחדש בעזרת הברון רוטשילד עבור יתומי המלחמה בארץ. מהקמת בית הספר לימדו בו בצרפתית בלבד, אך ב-1918, עם תום מלחמת השפות, שכנע קראוזה את חברת כל ישראל חברים, בעלת בית הספר, לעבור להוראה בעברית.
עם התגברות העלייה של בני נוער, תחילה מגרמניה ואחר כך ממזרח אירופה הוקמה עליית הנוער, שטיפלה בקליטת הנערים. לאחר הסכם עם תנועת המזרחי הוקמה הוועדה לעליית הנוער הדתי. לפי השיטה שנקבעה, נמצא כי שליש מהנערים ביקשו חינוך דתי. היות שמקוה ישראל היה אחד המוסדות שקלט את ילדי עליית הנוער, הוחלט בשנת 1939 להקים בבית הספר "סקטור דתי" לצד "הסקטור הכללי". שני המדורים – הכללי והדתי - פועלים מאז במחיצה אחת. כעת פועל גם מדור צרפתי-ישראלי.
בשנות הארבעים של המאה העשרים הוקמה במקוה ישראל תחנת ניסיונות חקלאית, שניהל הכימאי מאיר ויניק.
פעילות ארגון "ההגנה" בבית הספר -כבר בתחילת קיומו של ארגון ההגנה, במאורעות תרפ"א (1921) ולאחר מכן במאורעות תרצ"ו (1936), שימש המקום בסיס ליחידות ההגנה. בית הספר שימש גם כמרכז אימון והדרכה של הארגון. במקוה ישראל קיימת מערה טבעית, חצובה בכורכר, שבה גרו ראשוני המקום. בימי המנדט הבריטי שימשה המערה מסתור לאימונים בנשק. נעשו בה ניסויים שונים בנשק ובתחמושת. קולות היריות והפיצוצים נבלעו בדפנות המערה ולא נשמעו בחוץ. היה פיתוח פצצות, רימוני יד ורימוני רובה. בית המלאכה שלו בבית הספר שימש כסדנת ייצור ותיקונים של ההגנה. שם גם יצרו את הדוידקה - מרגמה ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. עם פרוץ העימותים הראשונים במלחמת העצמאות לאחר כ"ט בנובמבר, שוכנה במקוה ישראל מחלקת פלמ"ח שהשתייכה ל"פלוגת הקו" בגדוד החמישי, שתפקידה העיקרי היה אבטחת התחבורה מתל אביב לירושלים, לדרום ולנגב. כוחות ה"הגנה" תקפו ממקווה פעמים אחדות את יאזור, כשהפעולה המוצלחת ביותר הייתה פיצוץ מתחם מבוצר של אנשי חסן סלאמה. סמוך להכרזת מדינת ישראל, במסגרת מבצע חמץ לכיבוש יפו והשכונה הערבית אבו כביר ופתיחת כביש יפו-ירושלים, שימש בית הספר בסיס ליציאת גדוד 52 מחטיבת גבעתי בניסיון לכיבוש תל א-ריש (תל גיבורים) במקווה ישראל הוקם גן בוטני בשנת 1930 למטרת תצפית, בשטחו המשתרע על כ-50 דונם מיוצגים כ-1200 מינים לפי משפחות ומחלקות בוטניות. במקוה ישראל צמחייה עשירה. חלק ממנה מארצות חוץ ומצוי בארץ רק בגן זה.
תפריט נגישות
