פולמוס בן יהודה. כתב פלסתר חריף נגד רבה של ירושלים - רבי שמואל סאלנט. ...

פולמוס בן יהודה. כתב פלסתר חריף נגד רבה של ירושלים - רבי שמואל סאלנט. תרנ"ג(1893) בערך.

תוכן: כתב פלסטר שנשלח מכמה אנשים לרבה של ירושלים אודות הרדיפות שעשו לבן יהודה בירושלים. בכתבם הם שולחים אש וגפרית עם איומים לרבה של ירושלים אודות מעצרו של בן יהודה שפירסם מאמר בעיתונו "הצבי" כביכול על קריאה למרד בשלטון העותומני.

פרשת מאסרו של בן יהודה:

בי"ג באלול תרנ"ג, במאמר המערכת של "הצבי", פרסם בן-יהודה שמועה על כך ש"נכבדים מבין החסידים" שולחים את בניהם ללמוד אנגלית בבית ספר ערב של המיסיון, ואף איים כי אם לא יחדלו מכך, יפרסם את שמותיהם. לקראת חג החנוכה של שנת תרנ"ד, פרסם חותנו של בן-יהודה, שלמה-נפתלי יונאס, מאמר ב"הצבי" בשם "מצוֹת צריכות כונה", שבו קרא ליהודים לראות בחנוכה לא רק חג של הדלקת נרות, אלא זכר לגבורתו של יהודה המכבי, שהוביל את העם בתקופה קשה וניצח את היוונים ואף הביע תקווה שיקום גם בדורו "יהודה המכבי" משלו. המאמר לא היה רחוק מהשקפתו של בן-יהודה עצמו, ומאמרים בסגנון לאומי כזה התפרסמו בעיתוניו גם לפני כן. 

בעקבות המאמר, נלקח בן-יהודה ב-28 בנובמבר 1893 לחקירה שארכה כשש שעות, שבסופה הוחלט להעמידו לדין על הסתה למרד, ועד משפטו נשלח למעצר בכלא "חבס אל-דם". ביום החמישי למעצר הוא הובא לחקירה בבית המשפט ולאחר מכן הועבר לחדר גדול בבית הסראייה. כעבור מספר ימים הועבר לחדר מיוחד שחוטא עבורו, ממנו ניהל את מאבקו לשחרור בעזרת אשתו וידידיו.

ישנו ויכוח על סיבת המאסר. נטען שכמה מאנשי היישוב הישן, שאותם בן-יהודה הרבה לתקוף בעיתוניו, החליטו להשתמש במאמר נגדו - הרבנים רבי שמואל סלנט ורבי יוסף ריבלין השיגו את הסכמתם של כמה מרבני ירושלים, וניסחו מכתב לשלטון העות'מאני, שבו הציגו את המאמר כקריאה למרד, ואף הפיצו שמועה על המרד הקרב בקרב ערביי ירושלים. מנגד, רבים מאנשי היישוב הישן באותה תקופה בירושלים, טענו שהצנזורה עצמה שמה לב למאמר, ואילו הרבנים והממונים רק פעלו להסרת הסכנה מעל היישוב ולהצלת בן יהודה עצמו.

ב-5 בדצמבר 1893 עמד בן-יהודה למשפט, שבו הכחיש את ההאשמה נגדו והצהיר על נאמנותו לסולטאן ולאימפריה העות'מאנית. הוא טען כי מדובר בעלילה שהעלילו עליו מתנגדיו בשל הביקורת בעיתונו על אורח חייהם וחששם מפגיעה בכספי החלוקה. נשיא בית המשפט הרשיע את בן-יהודה ויונאס בקשירת קשר ולו משום שהמאמר עורר סערת רוחות, והטיל עליהם את העונש המינימלי על פי החוק, שנת מאסר אחת. בנוסף לכך הורה על סגירת העיתון.

בן-יהודה שוחרר בערבות עד לערעורו. בעקבות הרשעתו, ביקשו עסקני העדה החרדית את הסכמת החכם באשי באיסטנבול, משה הלוי, להחרמת בן-יהודה ויונאס. הלוי שלח את הסכמתו וב-12 בדצמבר 1893 הכריזו עליהם בתי הדין של האשכנזים והספרדים חרם בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי. כעבור מספר ימים פג תוקפו של החרם, בפגישה בין בן-יהודה לרב הראשון לציון יעקב שאול אלישר. בציבור הלאומי, לעומת זאת, התקבלה הרשעתו של בן-יהודה בזעם, בארץ ישראל וגם מחוץ לה. הוא נחשב ל"אסיר מדיני" וככזה, זכה גם לתמיכה מצד יריביו ולתמיכה כספית מצד ארגונים יהודיים בעולם. ב-2 במרץ 1894 נידון הערעור של בן-יהודה בביירות וב-7 במרץ הוא זוכה יחד עם יונאס מכל אשמה. עונשיהם בוטלו ובוטלה גם סגירת העיתון. אולם מושל ירושלים לא התיר את חידוש הופעתו של "הצבי", אלא רק כעבור 14 חודשים. 

פירוט: 26\21 ס"מ. דף מקופל ל-4. כתוב על 3 עמודים. סימן קיפול. קרע קטן. מצב טוב מאוד.