"החרב הקדושה של יהודי הונגריה". המאה ה 15. פריט מוזיאוני יקר המציאות

"החרב הקדושה של יהודי הונגריה". המאה ה 15. פריט מוזיאוני יקר המציאות
חרב קבלית עתיקה שהייתה ברשותו של רבי הלל מקולומיאה וממנו עברה לחתנו בעל 'לב העברי' רבי עקיבא יוסף שלזינגר. הונגריה, המאה ה-15.

חרב בעלת קת עשויה עצם, ולהב מתכתי עליו חריטה באותיות זהב טהור, האותיות מצטרפות יחד למלים עבריות היוצרות את ה'שם המפורש', ועוד שמות קודש וקטעי פסוקים. חריטת האותיות נעשתה באמנות מיוחדת, תוך כדי יציקת הלהב ולכן הכיתוב השתמר בצורה מיטבית, גם כעבור מאות שנים מייצורה של החרב, כולל ברק הזהב המיוחד. מפאת קדושת החרב והשמות החקוקים עליה, הכין רבי עקיבא יוסף שלזינגר תיק בד מיוחד לכיסוי, כעין תיק התפילין. על התיק כתב בכתב ידו, בלועזית, את שמו וכתובתו שבירושלים.

לפי עדותו של רבי עי" ש, החרב שלפנינו נמצאה על ידי קצין יהודי בשנת 1848, בעיצומה של מלחמת 'אביב העמים' שסחפה את אירופה בדרישה לחופש ושוויון. גם בהונגריה פרץ מרד. (בין ראשי המורדים עמדו כרגיל גם יהודים הונגריים, קרבנו הראשון של המרד היה יהודי, תלמיד הטכניון המקומי, היינריך שפיצר). בסערת הקרבות, כבש ההמון את מבצר פטר-ווארדיין המפורסם (כיום ליד נובי סאד, סרביה). בין הריסות המבצר גילה הקצין חרב נהדרת שאותיות זהב עבריות חרוטות על גבי הלהב. למרות כתמי החלודה שעל הלהב, לא עומעם במאומה יופיים של אותיות הזהב. הקצין היהודי הבין שלפניו לא רק חרב היסטורית אלא חרב קדושה, חרב שהשם המפורש חקוק עליה. לכן חש חובה מוסרית להביאה אל אחד מגדולי רבני הונגריה, הלא הוא רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיאה, גדול קנאי הונגריה, ותלמידו של החת" ם סופר. כעבור כ-20 שנה, מסר רבי הלל את החרב לחתנו, רבי עי" ש בעל ה'לב העברי' - מגדולי הונגריה וירושלים, ותלמידם של הכתב סופר והמהר" ם שיק - כשמירה, בעת שעלה לירושלים, שהייתה מקום סכנה באותם הימים. רבי עי" ש כותב בספרו, כי שילם תמורתה לחמיו " טבעת זהב עם בריליאנט" [-יהלום].

רבי עי" ש וחמיו רבי הלל מקולומיאה, התייחסו לחרב זו בחרדת קודש. רבי עקיבא יוסף, שמלבד היותו פוסק הלכה, נודע גם בגדולתו בתורת הסוד, פרסם מחקר הלכתי-קבלי אודות החרב שלפנינו ושמות הקודש החקוקים עליה (מצורף צילום המחקר בכתב יד קדשו של רבי עקיבא יוסף שלזינגר). במחקרו הוא מפלפל בהשערות שונות אודות מקור החרב וקדמותה ומגיע עד לדוד המלך ושר צבאו יואב בן צרויה. הוא כותב שקבלה בידם שיואב בן צרויה כבש את הונגריה וישנו הר סמוך למקום מציאת החרב אשר חקוק על אחת מאבניו: " עד כאן בא יואב בן צרויה" . מקור נוסף במחקרו הוא ספר 'סדר הדורות' ובו נכתב כי למתושלח הייתה חרב עליה היה חקוק השם המפורש וממנו הגיעה החרב עד ליעקב אבינו וכו'. רבי עי" ש מסביר את הסיבות שהביאו לכתיבת שמות קודש על גבי חרבות המלחמה. הסיבה הראשונה, כמובן, לשמירה ולהגנה. הסיבה השנייה, להורות על טוהר הנשק. סיבה נוספת, להפוך את החרב למעין קמיע בכדי שתהיה מותרת בטלטול בשבת, וזו גם הסיבה - לדברי רבי עי" ש - לממדיה הקטנים יחסית של החרב, בכדי שתשמש לדברים נוספים כגון חיתוך אוכל, ועל ידי כך תהיה מותרת בטלטול.

ההיסטוריונים של יהדות הונגריה, (וגם במסורת העממית היהודית-הונגרית), מדברים כמעט פה אחד על חרב עם כתובת עברית שאליה הם מייחסים חשיבות רבה, וקוראים לה " חרבם הקדושה של יהודי הונגריה" , חרב שהיוותה מקור לאגדות רבות. תשומת לב מיוחדת זו ניתנת להסבר על ידי העובדה כי בדרך כלל לא הורשו ליהודים לשאת נשק באירופה של ימי הביניים (עם זאת, ישנם כמה מקרים בהיסטוריה ההונגרית בהם חלק מהיהודים היו רשאים לעשות זאת).

אחד המוצגים החשובים המוצגים במוזיאון היהודי בבודפסט הינו חרב בעלת כיתוב דומה לחרב שלפנינו, אלא שבאותה החרב חריטת האותיות נעשתה בכסף ולא בזהב. אותה החרב הייתה בבעלותה של משפחת הרוזן אנדראשי, ונרכשה בשנת 1951 על ידי המוזיאון. הערכות המומחים על גילה של החרב המוצגת במוזיאון נעות בין המאות ה 14-18. ההיסטוריונים חלוקים בדעתם מה הוא מקורה של אותה החרב. ההיסטוריון סמואל קון, בספרו 'ההיסטוריה של היהודים בהונגריה' (עמ: 884; 46), סבור כי החרב נעשתה עבור יהודי רם מעלה על ידי אמן יהודי. פרופסור שיבר, בגרסה אנגלית המורחבת של ספרו 'כתובות יהודיות בהונגריה' (עמ: 390-391), מביע את הדעה כי יוצר החרב בעלת חריטת הכסף, שלא כמו לקוחו, לא היה יהודי. אחרת, לדעתו, הוא לא היה משתמש בשם המפורש הידוע בקדושתו בקרב היהודים. הפרופסור מוזס ריכטמן מהמכון הרבני בבודפסט סבור יותר מכך: שגם בעל החרב לא היה יהודי, אלא אציל פרוטסטנטי. זאת מכיוון שבאותה התקופה נאסר על יהודים לשאת נשק. לעומת זאת בלקסיקון היהודי-הונגרי (עמ' 352), תחת הכותרת " חרב החריטה העברית" מתוארת החרב כחרבו של 'זקן היהודים' (כינוי למנהיגם של יהודי הונגריה) בהונגריה, רבי יעקב מנדל, לפי מקורות בספרות הזמן, כי בעת קבלת הפנים שערכה הקהילה היהודית בשנת 1476, לכבוד מלך הונגריה - המלך מתיאס, בהביאו את ארוסתו מארץ איטליה. " בראש התהלוכה רכב זקן היהודים על סוס צחור ובידו החרב הקדושה עליה היה חקוק 'ה' עוזי'" .

החרב שלפנינו, (לעומת החרב שבמוזיאון שהייתה בבעלותם של אינם יהודים), נותרה רכוש יהודי רוב הזמן והייתה ברשותם של שנים מגדולי הדור, שהשאירו כיתוב רב אודותיה. ואף חתימת ידו של בעל 'לב העברי' מתנוססת על גבי נרתיקה. מבדיקות פחמן שנערכו לחרב שלפנינו בטכניון בציריך שבשווייץ, וכן ברשות העתיקות בירושלים (מצורפות תוצאות הבדיקות), מתוארכת החרב לבין השנים 1662-1473. עם היוודע על קיומה של החרב שלפנינו, השונה בצורתה, אך בעלת כיתוב זהה. פורסם על ידי המוזיאון היהודי בבודפסט מחקר מעמיק אודות שתי החרבות (הקישור לאתר המוזיאון:

htt p://www.zsido.hu/tortenelem/kard.htm

המחקר עוסק בגילם של החרבות; בכתובות החרותות עליהם; באותנטיות האגדות סביבם ועוד.

במסקנות המחקר מופיע בין היתר:

1. החרב עם חריטת הזהב שלפנינו היא יצירה יהודית-הונגרית מקורית, שעד לא מזמן הייתה ידועה בחוג מצומצם בלבד. היא נותרה רכוש יהודי רוב הזמן. וזו היא " חרבם הקדושה של יהודי הונגריה" .

2. החרב בעלת חריטת הכסף, גם היא יצירה יהודית, ובעל חרב זו עשוי היה להיות עשיר יותר מבעליו של החרב הזהובה.

3. במקרה של חרב הכסף, לא ניתן לשלול כי אמן יהודי יצר אותה כהעתק של חרב הזהב. ונתנה במתנה כהכרת טובה לברון אנדרסי, על כך שנתן מחסה לקהילה היהודית בבודה.

4. בעת יצירת החרב(ות), בבודה, בתקופה הטורקית, על פי מספר מקורות, הותר ליהודים לשאת נשק, ועמדתם הכלכלית והפוליטית הייתה גבוהה.

5. לכתובת העברית שעל החרב יש משמעות מיסטית, קבלית, והפסוקים שעליה נבחרו במודע ונוצרו בצורה קבלית (מוקפים בעיגול). לקבלת עזרתו והגנתו של האלו-הים.

הגאון הקדוש רבי הלל ליכטנשטיין [תקע" א-תרנ" א], מגדולי תלמידי החת" ם סופר, שהחשיבו מאד וקרא עליו את הפסוק " קודש הילולים להשם" (הילולים = הלל). רבי הלל כיהן ברבנות הערים: מרגרטן, קלויזנבורג, סיקסו וקולומיאה. הוא נודע כדרשן מפורסם, ונחשב לגדול קנאי הונגריה בימיו. הוא היה נערץ ע" י גדולי רבני דורו, רבי חיים מצאנז בעל הדברי חיים אמר עליו: כל המהרהר אחריו כאילו מהרהר אחר השכינה. תשובותיו נדפסו בספרו 'תשובות בית הלל', ודרשותיו נדפסו בספריו: משכיל אל דל; עת לעשות ועוד.

רבי עקיבא יוסף שלזינגר [תקצ" ז-תרפ" ב], מגדולי רבני הונגריה וירושלים. תלמידם של הכתב סופר והמהר" ם שיק. נולד בפרשבורג, ובשנת תר" ל עלה לירושלים. מחיבוריו: נער עברי; אל העדרים; צוואת משה; לב העיברי; בית יוסף חדש; ברית עולם; שו" ת רבי עקיבה יוסף ועוד.

אורך החרב 33 ס" מ (23 ס" מ הלהב, ו-10 ס" מ הקת). הלהב עשוי ברזל והקת עשויה עצם; מצב טוב. פגם בראש הקת. עטוף בנרתיק בד מעשה ידי רבי עי"ש ונתון בקופסת עור יעודית מהודרת.

* שימו לב: עמלת פריט זה חייבת במע"מ ללא יוצא מן הכלל.