כתב הכתרה להאדמו"ר רבי יואל מסאטמר ל"נשיא העדה החרדית" בירושלים – ירושלים, תשי"א

כתב הכתרה להאדמו"ר רבי יואל מסאטמר ל"נשיא העדה החרדית" בירושלים – ירושלים, תשי"א
דף גדול בכתב-יד - כתב הכתרה להאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, ל"נשיא העדה החרדית" בירושלים, בחתימות שבעה ראשי "ועד העיר לקהלת האשכנזים פרו"ח" [פרושים וחסידים], ועם מכתב ארוך בכתב-ידו וחתימתו של הגאב"ד רבי זעליג ראובן בענגיס. ירושלים, אדר ב' תשי"א [1951].
דף בכתיבה קליגרפית מרובעת. מעוטר במסגרת צבעונית מאוירת בצורת שער, עם ווילונות. בראש השער כתר "עטרת פז", ואיורי המקומות הקדושים - ה"כתל מערבי" ו"קבר רחל".
" נזר ועטרה... לראש גבר... גאון ישראל והדרה, לוחם מלחמת ה' במס"נ... כ"ק אדונינו מורנו ורבנו יואל טייטלבוים נרו יאיר ויזרח... לחיים ארוכים טובים ולשלום... בהתאסף יחד טובי וראשי העדה החרדית... גמרנו אומר להגיש לפני כ"ק כסא תורתו וצדקתו הנעלה, את... נזר הקודש ועטרת הנשיאות... ובשם נשיא העדה החרדית בקרתא קדישא ירושלם יקרא... למרנא ורבנא די בגלותא, ואת בנציבין ומצודתך פרושה בירושלים...".
חתימות שבעת ראשי "ועד העיר" ["שבעת טוּבֵי הָעִיר"]: רבי ברוך גרינפעלד, רבי מאיר שרגא כ"ץ קליין, רבי אלי' נחום פרוש גליקמן, רבי אברהם כהן ראטה, רבי עמרם ברש"י בלויא, רבי יעקב מאיר שכטר ורבי אברהם יוחנן בלומנטהל.
בהמשך הדף מופיע מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של הרב בענגיס, רבה של "העדה החרדית", המסכים לתת לאדמו"ר מסאטמר את עטרת הנשיאות של "העדה החרדית", וכותב בתוך דבריו: " הנני מצטרף לטובה לבקשת ראשי עדתנו היקרים ולברך את מעכ"ת נ"י וכל החוסים בצלו והחונים על דגלו... ומיני'[ה] ומינאי יתקליס עילאי...".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, "נשיא העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה. מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט וכמנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם - עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב.
בשנת תשי"א הוכתר לנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג, לאחר פטירת הרב בענגיס הישיש, הוכתר לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים – העדה החרדית בירושלים", על מקומו של הרב בענגיס [האדמו"ר הוכתר לתפקיד זה למרות שהתגורר בארה"ב, ובירושלים עצמה הוכתר הרב פנחס עפשטיין לתפקיד ראב"ד (ראש בית הדין). ב"עדה החרדית" מפוצלים עד היום התפקידים לשניים, ה"גאב"ד" וה"ראב"ד". לדוגמא, לאחר פטירת הרב עפשטיין והרב דוד יונגרייז, מונה הרב יצחק יעקב ווייס בעל ה"מנחת יצחק" לראב"ד העדה החרדית, ולאחר פטירת האדמו"ר מסאטמר הוא מונה לתפקיד ה"גאב"ד", שהוא למעשה תפקיד הרב הראשי של "העדה החרדית"].
עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף גדול, 54.5X42 ס"מ. נייר בריסטול עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים (משוקמים) בשוליים.