מכירה פומבית 72 פריטים נדירים ומיוחדים
7.7.20 (הזמן המקומי שלך)
ישראל
 קדם מכירות פומביות - רמב"ן 8, מתחם טחנת הרוח. רחביה, ירושלים
התצוגה והמכירה תתקיימנה במשרדנו בכפוף להוראות משרד הבריאות, רחוב רמב"ן 8, ירושלים
המכירה הסתיימה

פריט 66:

תלמוד בבלי, מסכת ברכות – סלאוויטא, תקס"ח – "הסכמה והרשאה" מאת בעל התניא

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נמכר ב: $2,200
מחיר פתיחה:
$ 1,000
הערכה:
$2000-3000
עמלת בית המכירות: 23%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות:

תלמוד בבלי, מסכת ברכות – סלאוויטא, תקס"ח – "הסכמה והרשאה" מאת בעל התניא

תלמוד בבלי, מסכת ברכות, עם פסקי הרא"ש, פירוש המשניות להרמב"ם והקדמתו לסדר זרעים ועם "מבוא התלמוד" לרבי שמואל הנגיד. סלאוויטא, תקס"ח [1808]. [דפוס רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא בנו של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ]. עם הסכמות בעל התניא ורבי לוי יצחק מברדיטשוב.
הסכמתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב נדפסה קודם לכן במסכת ברכות, סלאוויטא תקס"א, ובטור אורח חיים, סלאוויטא תקס"א.
היוזם והמו"ל של המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא (בשנים תקס"א-תקס"ו) בדפוסו של רבי משה שפירא, היה בעל התניא, יחד עם אחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא (ראה להלן). לאחר מכן מכר בעל התניא את זכויות ההדפסה לרבי משה שפירא. בגב דף השער של מסכת ברכות שלפנינו הדפיס רבי משה כתב "הסכמה והרשאה" שכתב לו בעל התניא ובו מאשר שהוא מעביר את כל זכויות ההדפסה מידיו לידי המדפיס רבי משה ובאי כחו.
בהסכמתו המקורית של בעל התניא, ששרדה בכתב-ידו (צולמה ב"אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן", ברוקלין תשע"ב, עמ' שנד), ישנם מספר הבדלים לעומת הנוסח שנדפס לפנינו. הבעל התניא כותב מספר תארי כבוד על רבי משה שפירא, אך אלו הושמטו במהדורה שלפנינו.
הבדל נוסף: בעל התניא כותב כי הוא מעביר את כל זכויות ההדפסה, וכן את כל ההגבלות שכתבו הרבנים המסכימים בהסכמותיהם, אל המדפיס רבי משה שפירא ובאי כחו. בהסכמה נכתב כי הרבנים "גדרו וגזרו... על שאר כל המדפיסים ועל כללות עמב"י שלא לחזור ולהדפיס הש"ס... עד תום משך כ"ה שנים מהתחלת הדפוס הנ"ל" [=של מהדורת תקס"א-תקס"ו], כלומר שכ"ה השנים מתחילים בשנת תקס"א ומסתיימים בשנת תקפ"ו. הבעל התניא מוסיף (במכתב המקורי): "חלילה חלילה לשום בר ישראל להשיג גבולו ח"ו לחזור ולהדפיס הש"ס... בשום תחבולה וערמה בעולם, עד כלות הזמן אשר גבלו הגאונים הנ"ל בהסכמותיהם הנ"ל". במשפט זה האחרון חלו ידיים בשעת ההדפסה ובמקומו נדפס: "עד כלות חמשה ועשרים שנה מיום כלות הדפוס הנ"ל" – כלומר, שכ"ה השנים מתחילים בשנת תקס"ו והם אמורים להסתיים בשנת תקצ"א (משפט זה כמובן סותר את המשפט הראשון בו נכתב במפורש שהתקופה חלה "מהתחלת הדפוס הנ"ל", כלומר מראשית ההדפסה של מהדורת תקס"א-תקס"ו).
לפנינו נדפס משפט נוסף שאינו מופיע בהסכמה המקורית שבכתב-יד: "הן בתבנית זה הן בתבנית אחר".
[3], ב-ק דף. דף "פסקי תוספות" שאחרי השער נכרך פעמיים. 35.5 ס"מ. נייר תכלכל. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות ובלאי. סימני עש. דף השער ושני הדפים שאחריו בגודל שונה מעט (יתכן והושלמו מעותק אחר). כריכת עור חדשה.


----------------------------------------------- -----------------------------------


על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, גילוף וחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראה עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק תש"מ, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין תש"ע, עמ' סא).


על מהדורות התלמוד שנדפסו בסלאוויטא

יותר משלוש מהדורות של תלמוד בבלי נדפסו בבית הדפוס של רבי משה שפירא, ואלו הן:

א. כרכי המהדורה הראשונה נדפסו בין השנים תקס"א-תקס"ו. היוזם והמו"ל של מהדורה זו, היה האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, שהוא ואחיו רבי מרדכי מאורשא וחתנו רבי שלום שכנא, השקיעו את כספם בהדפסת מהדורה זו. השתמר עד לימינו מכתב בכתב יד קדשו של האדמו"ר הזקן אל רבי משה שפירא, ובו הוראות מפורטות על ההדפסה, ההגהה וההפצה של כרכי הש"ס (ראה: אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן, ברוקלין תשע"ב, עמ' רמט-רנב). על מהדורה זו כותב רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בספרו "מאמר על הדפסת התלמוד", עמ' קכח: "תבניתו פוליו גדול, ונקרא בפי מוכרי הספרים והקונים בשם 'סלאוויטא גדול', להבדילו מן דפוסי סלאוויטא משנת תקס"ח ותקע"ז הטובים ממנו".

ב. כרכי המהדורה השניה נדפסו בין השנים תקס"ח-תקע"ג. הזכויות של מהדורה זו נקנו על ידי המדפיס רבי משה שפירא, בכסף מלא, מאת האדמו"ר הזקן, המו"ל של המהדורה הראשונה. בגב דף השער של מסכת ברכות ממהדורה זו, הדפיס רבי משה כתב "הסכמה והרשאה" שכתב לו האדמו"ר הזקן, ובו מאשר האדמו"ר הזקן, שהוא מעביר את כל זכויות ההדפסה מידיו לידי המדפיס רבי משה ובאי כחו (ראה להלן תמונת פריט 66, עמ' 105).

ג. כרכי המהדורה השלישית נדפסו בין השנים תקע"ז-תקפ"ב. גם בתחילת מהדורה זו נדפס כתב ה"הסכמה והרשאה" של האדמו"ר הזקן. במהדורה זו התחדשו חידושים גדולים. לראשונה בתולדות הדפסת התלמוד, נכרכו עם כל כרכי הש"ס חיבורי "רב אלפס" [רי"ף], ה"מרדכי" והתוספתא השייכים למסכתות שבאותו כרך. מהדורה זו נדפסה תוך כדי תחרות קשה עם המדפיס רבי ישראל יפה מקאפוסט, שגם הוא הדפיס את התלמוד בשנים תקע"ו-תקפ"ח. אך "הדבר מובן מאליו שהכל פנו לקנות מהדורה שלו [של רבי משה שפירא מסלאוויטא], היפה מאד והמרובה במפרשים" (ררנ"נ רבינוביץ, שם, עמ' קלא). ראה עוד להלן פריט 68, עמ' 109.

בשנים תקצ"ה-תקצ"ו החלו מדפיסי סלאוויטא להדפיס את הש"ס בפעם הרביעית, תוך כדי פולמוס חריף ומפורסם עם מדפיסי ווילנא, שגם הם החלו להדפיס את התלמוד באותם שנים. ממהדורה זו נדפסו רק מסכתות ברכות (ראה להלן פריט 67, עמ' 107), שבת ועירובין. על מסכתות אלו כותב ררנ"נ רבינוביץ בספרו (שם, עמ' קלח): "הדפוס הוא נעים ואין ערך ליופיו".

בתחילת שנת תקצ"ז, בשעה שפועלי הדפוס היו עסוקים בהדפסת מסכת פסחים של מהדורה זו, פורסם חוק חדש של מועצת השרים ברוסיה, שאושר על ידי הצאר ניקולאי, לפיו כל בתי הדפוס היהודיים ייסגרו, ובמקומם יינתן רישיון רק לשני בתי דפוס עבור כל יהודי רוסיה - בווילנא ובקייב (בסופו של דבר הוענק רישיון אחד לדפוס בווילנא, והוקם דפוס חדש שני בזיטומיר).

[בין הסיבות העיקריות שהביאו לסגירת בתי הדפוס היהודיים ברוסיה, היו העלילה המפורסמת של אשמה ברצח אחד מעובדי בית הדפוס בסלאוויטא, וכן דו"ח של צנזורים ומשכילים, שעינם הייתה צרה בבתי הדפוס היהודיים, שהוגשו לממשלה בימים ההם (על סגירת בתי הדפוס, ועל הפולמוס והעלילה, ראה בהקדמות המדפיס ובהסכמות הרבנים שנדפסו בתחילת מסכתות ברכות ועירובין, ובקצרה בספרו של ררנ"נ רבינוביץ, שם, עמ' קלד-קלח, וכן במאמרו של פרופסור דמיטרי אלישביץ', 'הצנזורה הממשלתית על הפרסומים היהודיים', בתוך 'תולדות יהודי רוסיה', ירושלים תשע"ב, ב', עמ' 68)].


דבריהם של גדולי ישראל על בית הדפוס ומהדורות התלמוד

גדולי ישראל, מהחסידים ומהמתנגדים, שברוסיה, פולין וליטא, העריכו והוקירו ביותר את רבי משה שפירא ואת מפעלו, וכך כתבו עליו:

"אלמלא הוא ח"ו הי' משתכח התורה מישראל" (רבי אברהם אבלי פאסוועלער במכתבו השני שנדפס בתחילת מסכת עירובין, סלאוויטא תקצ"ו); "המה העמידו דגל התורה הקדושה במדינתנו ע"י מכבש הדפוס שלהם" (רבי חיים כהן רפפורט אב"ד אוסטרהא, שם); "הצדיק האמיתי אשר האיר עיני ישראל בכל מקומות מושבותיהם זה יותר מארבעים שנה החל עשות אך טוב לישראל במכבש הדפוס המהודר שלו בכל ספרי קודש גדולים וקטנים, חדשים גם ישנים, בניירות יפים ואותיות מזהירים ככוכבים" (האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל, שם); "... היה העולם שמם מתורה, וגם ספרי קודש, ספרי ש"ס, לא היו נמצאים בעולם כלל, כי אם אצל יחידי סגולה גבירים מפורסמים. ואפילו בבתי המדרש מעיירות גדולות לא נמצא ש"ס שלם... וכשיסד רבינו הקדוש [רבי חיים מוואלוז'ין] את הישיבה [ישיבת וואלוז'ין שנוסדה בשנת תקס"ג], נתבקשו גמרות הרבה, והוצרכו לשלוח לעיירות גדולות ולקבץ גמרות לצורך בני הישיבה. וכראות הרב הגאון דסלאוויטא נשמתו עדן שהש"סין נצרכים בעולם, הדפיס כמה מאות ש"סין גדולים וקטנים, ומחמת שהיו חביבים בעולם נתפזרו בכל העולם" (רבי משה שמואל שמקלר [שפירא] בספרו "תולדות רבנו חיים מוואלוז'ין", מהדורת ירושלים תשס"ג, עמ' 27-26).

מהדורות הש"ס שנדפסו בסלאוויטא נחשבו מאד והתקדשו אצל גדולי החסידות ותלמידיהם. מסורת חסידית מספרת על רבי משה: "שהיה לו בית הדפוס המפורסם בסלאוויטא, היה מדפיס באותיות של כסף, ובערב שבת קודש אחר הטבילה הגיה הש"ס שהדפיס, ולזאת הש"ס ההוא חשוב מאד בעיני הצדיקים" (ספר "אלף כתב", מאת רבי יצחק ווייס אב"ד קאדלבורג וווערבוי, אות רצב; הובא באמרי פנחס השלם, ב', עמ' קסח).

מסופר על הגאון החסיד המופלא רבי משה מידנר מברנוביץ (נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר בעל "יסוד העבודה" מסלונים, מחשובי חסידי סלונים, שהגר"ח מבריסק העריכו ביותר), שפעם באחת משיחותיו התורניות עם ידידו הגדול רבי אלחנן וסרמן, "שאל [רבי אלחנן] לרבי משה מידנר זי"ע לבאר לו דיבור מוקשה של המהרש"א, שלא עלתה בידו להבינו בשום אופן. אמר לו הרמ"מ כי הוא לומד בגמרא מש"ס סלאוויטא שהודפס... מתוך קדושה יתירה, ולפי הגירסא שם מובן המהרש"א, ולפי שהיו המדפיסים הנ"ל יראים ושלמים, סייעום משמים שלא תצא תקלה וטעות מתחת ידם" (רבי אשר ארקוביץ ז"ל, אשרי האיש, ירושלים תשע"א, עמ' קצא, אות נו).



לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא