ספר בני יששכר, שני חלקים – זולקווה, תר"ו-תר"י – מהדורה ראשונה

ספר בני יששכר, שני חלקים – זולקווה, תר"ו-תר"י – מהדורה ראשונה
ספר בני יששכר, מאמרי חסידות וקבלה על מועדי וחודשי השנה, חלק ראשון, על ענייני שבת ועל החודשים ניסן-אב, וחלק שני, על חודשים תשרי-אדר, מאת האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד מונקאטש ודינוב. זולקווה, [תר"ו]-תר"י 1850-[1846]. מהדורה ראשונה.
שני חלקים בשני כרכים. החלק השני נדפס לפני החלק הראשון. החלק הראשון נדפס לראשונה בשנת תר"י בזולקווה, ואילו החלק השני קדם לו, ונדפס כבר בשנת תר"ו. פרט זה עולה מהקולופון שנדפס בסוף החלק השני: "ותוגמר המלאכה ביום ג' ל"ח למב"י [כ"ג באייר] שנת תר"ו..." (חלק זה נדפס ללא דף שער, משום שהצנזורה לא הרשתה להדפיס את הספר – ראה להלן).
מסופר על המחבר שהיה מרגיש קדושה והתעלות מיוחדת בימי החנוכה, ובהזדמנות כשרצה לשאול את רבו המובהק, "החוזה מלובלין", על פשר הדבר, טרם שהספיק לשאול השיב לו רבו: משבטו של יששכר אתה, ובגלגולך הקדום היית מבית דינם של החשמונאים, לפיכך אתה מרגיש תוספת קדושה בחנוכה. על שם כך קרא את ספרו בשם "בני יששכר". מסופר על ה"דברי חיים" מצאנז שפעם בראש השנה לפני תקיעת שופר, הסתגר בחדרו במשך כמה שעות עם הספר "בני יששכר", ולמד בו בדבקות גדולה כהכנה לתקיעת השופר (הקדמת הספר יודעי בינה, מאת רבי אלעזר צבי שפירא, בנו של ה"בני יששכר"; בית שלמה, מהדו' ניו-יורק תשס"ה, עמ' טו; ש"י עגנון, ספר סופר וסיפור, עמ' 457).
הסיבה שהמהדורה הראשונה שלפנינו נדפסה ללא דף שער, קשורה אף היא למעשה פלא. מסופר על אברך למדן גדול בשם יוסף טרלר (תקנ"ד-תרי"ד), שמצעירותו התרועע עם ראשי "המשכילים", וספרי מינים היו נושרים מתוך חיקו. פעם אחת יצא לו לשמוע איך ה"בני יששכר" קורא בתורה בהתלהבות את פסוקי התורה המדברים על איסור "גיד הנשה". כששמע יוסף הנ"ל את הפסוקים יוצאים מפיו, מילא פיו בדברי ליצנות וזלזול בקדושת התורה. כששמע ה"בני יששכר" את תוכן דבריו המזלזלים, התבטא: "כך אמר?! מובטחני שימיר דתו...". כששמע יוסף טרלר את ה"פסק" של ה"בני יששכר", נסע אל הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ וסיפר לו על כך בלעג. כששמע זאת רבי נפתלי, אמר במליצה: "כך אמר?! נו! נו! מצוה לשמוע דברי חכמים". לימים שימש יוסף טרלר כחוכר הבשר הכשר בלבוב, ובאחד הימים נתפס במעשי זיוף שטרות של אציל פולני. כדי להינצל מעונש הלך והמיר את דתו, מתוך אונס, יחד עם בני משפחתו. לאחר שהמיר את דתו התמנה לצנזור הממשלתי בלבוב. לאחר פטירת המחבר, כשבאו להדפיס את הספר "בני יששכר", באו לבקש רשות מהצנזורה להדפיס את הספר, אך הצנזור המומר יוסף טרלר לא הרשה להדפיס את הספר, ואמר: הרי על פי דבורו הייתי מוכרח להמיר דתי, כלום אתן עוד רשות להדפיס את ספרו?! מסיבה זו נדפסה המהדורה הראשונה ללא שער, על מנת להעלים את מקום ושנת הדפוס (אהל נפתלי, וורשא תרע"א, עמ' 98-99; נפתלי בן מנחם, טמירין, א, עמ' שיג-שטז).
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד "החוזה מלובלין", היה גם תלמידם של הרב מאפטא והמגיד מקוזניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, אך בעיקר נודע על שם רבנות העיר דינוב, בה אף הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. כיהן גם ברבנות העיר מונקאטש, בירת רוסיה הקרפטית. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו אשר על שמו נודע שמו בישראל, הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.
בדף השער של חלק ראשון, ובדפים נוספים, חותמת: "אלטיר בירבראיער בבית אדמו"ר שליט"א מבאיאן טשערנאוויץ" [רבי חיים אלטר בירבראיער (תר"כ-ת"ש), מו"צ באטיניא, היה נאמן ביתו ותלמידו של האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן מבאיאן-טשרנוביץ. לאחר פטירת רבו הדפיס קונטרס הספד "קול נהי בכי תמרורים" (טשרנוביץ תרצ"ו), וקונטרס מתורתו בשם "זה ינחמנו" (טשרנוביץ תרצ"ז)].
חותמות בעלות ורישומים נוספים. בכרך חלק' ב – הגהות מאוחרות (מהשנים תרצ"ח-תשכ"א), חלקן חתומות: "יוחנן".
שני כרכים. חלק א': [1], כד; עב דף. חלק ב': קטז דף (דפים קא-קב נדפסו בטיפוגרפיה שונה, אך הם מקוריים למהדורה זו). 23.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכות עור חדשות.