מכתב היסטורי נדיר בפרשת בנייתו מחדש של ה'חורבה' המפורסמת בירושלים, חתום בידי חמשת ראשי קהילת האשכנזים ...

מכתב היסטורי נדיר בפרשת בנייתו מחדש של ה'חורבה' המפורסמת בירושלים, חתום בידי חמשת ראשי קהילת האשכנזים בירושלים, תרי"ד.

"בית הכנסת החורבה" הידועה בשמה "חורבת רבי יהודה החסיד" ובקיצור "החורבה", נמצאת במרכז הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. מקור שמו של בית הכנסת, מתקופת חורבנו הארוכה בין בנייתו הראשונה והשנייה. בית הכנסת שימש כמרכז הקהילה האשכנזית בירושלים, עד אמצע ימי המנדט הבריטי, ונחשב לבית הכנסת האשכנזי החשוב והמרכזי בירושלים.

השתלשלותה של ה'חורבה':

ביום ראש חודש חשוון תס"א, הגיע לירושלים הגה"ק רבי יהודה החסיד, יחד עם קבוצה גדולה מיהודי פולין ואשכנז. ימים ספורים לאחר הגיעו לירושלים בו' חשוון תס"א, נפטר רבי יהודה החסיד. כמה ימים לפני שנפטר, הספיק רבי יהודה החסיד לרכוש את המגרש הסמוך לבית הכנסת הרמב"ן העתיק, (שהיה ידוע כ"חצר האשכנזים" העתיקה בה התגוררו השל"ה הקדוש ותלמידיו שעלו לארץ כמאה שנים קודם לכן), כדי לבנות בית כנסת לעדה האשכנזית בעיר, אך בשל מותו הבלתי צפוי נותרו אחריו חובות גדולים לבנאים העַרַבים. בתחילה ניסו בני העדה האשכנזית לגייס סכומי כסף אצל אחיהם בחו"ל, אולם בח' בחשוון תפ"א פקעה סבלנותם של הנושים המוסלמים, הם הציתו את החצר והרסו אותה עד היסוד. כל היהודים האשכנזים גורשו מירושלים ונאסר עליהם לשוב אליה. האיסור היה בתוקף כ־100 שנים. בעקבות כך נאלצו האשכנזים שהתעקשו לגור בירושלים להתחזות לספרדים. החצר נותרה בחורבנה והתפרסמה בכינויה "חצר חורבת רבי יהודה החסיד" או בקיצור "החורבה".

בסביבות שנת תקע"ו חזרו היהודים האשכנזים להתגורר בירושלים בעקבות עליית תלמידי הגר"א. עקב חזרתם לעיר והתגבשותה של עדת הפרושים התעוררה היוזמה לחדש את בניית בית הכנסת, כאשר בראש המאמצים עמדו רב הקהילה הפרושית, הגאון ר' מנחם מנדל משקלוב תלמידו של הגאון מווילנא, שהיה גזבר הקהילה וטרח בהשגת רישיונות הבנייה ותשלום החובות העתיקים הכרוכים בחצר. אחד הניצבים בראש במערכה, היה רבי שלמה זלמן צורף, הוא יצא לגיוס תרומות בקרב יהודי חו"ל. הצלחתו בגיוס התרומות הביאה לכך שייזום תוכנית לשיקום שטח בית הכנסת "חורבת רבי יהודה החסיד" והפיכתו למרכז יישוב יהודי. ואכן בשנת תקצ"ז יצא למצרים ובעזרת הקונסולים של רוסיה ואוסטריה קיבל 'פירמאן' (צו מלכותי) מ'מוחמד עלי באשא', שליט מצרים ששלט באותה עת בארץ ישראל, אשר ציווה "כי הרשות בידי העדה האשכנזית להקים את "דיר שיכנז", דהיינו: "חצר האשכנזים", ולבנות בתוכה מעונות ואסר לתבוע מהם את חובות אבותיהם". אך סאת הייסורים עדיין לא באה על סיומה, ור' שלמה זלמן שילם על כך בחייו, השכנים הערבים אשר לא ראו זאת בעין יפה, התנקשו בחייו בחודש אלול תרי"א.

מכתב זה נכתב בחודש תמוז תרי"ד אל הקונסול הבריטי, ג'יימס פין, אשר שירת באותה עת בקונסוליה הבריטית בירושלים. הוא אהב את היהודים וסייע להם רבות. במכתב מגוללים ראשי קהילת האשכנזים, את כל התלאות אשר עברו עליהם, מיום בניית החורבה. עד המצב העכשווי, אשר אין להם קורת גג לבית תפילתם. ומבקשים ממנו, לערב את מלכת בריטניה ויקטוריה, שתפעול במישורים הפוליטיים אצל הממשל העות'מאנית באיסטנבול, שיספקו את הרישיונות לבניית החורבה מחדש. על המכתב חתומים חמשת ראשי קהילת האשכנזים, רבי אליהו דייכעס, רבי יעקב ברלין, רבי אריה לייב מארקוס, רבי יוחנן הירש שלאנק, ורבי יעקב מנדלסון.

מאמצי מכתב זה אכן נשאו פרי, וכשנה בלבד לאחר מכן ביקר השר משה מונטיפיורי בירושלים ומסר לקונסול הבריטי, ג'יימס פין, את פירמאן הסולטן לבניית בית הכנסת "החורבה". עיכובים כספיים שונים גרמו לכך שרק בי"ז בניסן תרי"ז החלה בנייתו של בית הכנסת פעם נוספת, בחסותם של מונטיפיורי ושל הברון אלפונס, אחיו של אדמונד ממשפחת רוטשילד. עקב כך שמו הרשמי של בית הכנסת נקרא 'בית יעקב', על שם אבי הברון, ג'יימס יעקב.

מכתב נדיר זה, נחשב ללא ספק כאחד המסמכים ההיסטוריים, בבנייתה מחדש של בית הכנסת "החורבה", והתייסדות קהילת האשכנזים מחדש בירושלים העתיקה.

רבי אליהו יהודה דייכעס נולד בשנת תרע"ו, חתן רבי שמואל מדלהינוב. היה אב"ד שירוינט-ניישטאט, היה ידוע כגאון מופלג ואיש קדוש וצדיק. נפטר בשנת תרי"ח.

רבי יעקב ברלין נולד בשנת תקנ"ד. היה סוחר עשיר ותלמיד חכם מופלג, מראשי ונגידי קהילת מיר. עלה לירושלים בשנת תרי"ב, והיה בה לאחד מראשי הקהילה האשכנזית בירושלים. נפטר בשנת תר"ל. היה אביו של הנצי"ב מוולוזין וחותנו של בעל "ערוך השולחן".

רבי אריה ליב מארקוס מקיידאן נולד בשנת תק"ס לאביו ר' ירחמיאל. היה נאמן כולל הפרושים בירושלים וממייסדי ביהכנ"ס "החורבה". נפטר בשנת תרל"ז.

רבי יוחנן צבי הירש שלאנק נולד בשנת תקע"ה, היה מתלמידיו החביבים של ה"חתם סופר". לאחר אירוסיו בשנת תקצ"ח עם בתו של רבי דוד טעבלי ברלין (בנו של רבי שלמה הירש אב"ד לונדון), עלה לארץ ישראל יחד עם חמיו והשתקע בירושלים. היה ממייסדי כולל הו"ד (הולנד-דויטשלנד), וממייסדי ישיבת "עץ חיים". נפטר בשנת תרמ"ד.

רבי יעקב מנדלסון בן רבי מנחם מנדל מלוצין. היה שד"ר ארץ ישראל בשנת תרכ"ג (ראה: יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 822). כן היה מומחה בחכמת הדקדוק וה"מסורה". ונשלח ע"י רבי יעקב ברלין לארם-צובה, לבדוק ולחקור את כתבי היד העתיקים של התנ"ך ואת כתר ארם צובה. נפטר בחודש טבת תרל"ב.

1 עמוד, 40x29.5 ס"מ, מצב טוב, סימני קיפול.