מכירה פומבית 31 חלק א'
היסטוריה יהודית, ציונות, שואה ושארית הפליטה, תצלומים, ריהוט עתיק, אמנות בין היתר ציור מיוחד ומרהיב של לודוויג בלום
22.3.20
(הזמן המקומי שלך)
ישראל
רחוב פתח תקוה 16, רוממה סנטר (קומה 2 במעלית) ירושלים
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 287:
צילום מקורי, ברגן בלזן 1945 – שלט מצמרר שהוצב שם על ידי החיילים הבריטים, מיד לאחר השחרור הבריטי ואחרי שריפת המחנה ...
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
100
הערכה:
$600 - $800
עמלת בית המכירות:
20%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
צילום מקורי, ברגן בלזן 1945 – שלט מצמרר שהוצב שם על ידי החיילים הבריטים, מיד לאחר השחרור הבריטי ואחרי שריפת המחנה, ומספר על נוראות המקום, ועל "התרבות הגרמנית" – לא קיים היום, צולם אז בידי חייל בריטי – נדיר ביותר!
רקע – ברגן בלזן, הזוועות, השלט והתצלום
ברגן בלזן – שם שמעורר את זוועות שואת העם היהודי. השפלה, רעב ומחלות. אלפים שמתים מידי יום. נופלים ולא קמים יותר. מ1943 ועד לשחרור.
דווקא בחודשים האחרונים הזוועות והמוות עלו לאין שיעור. כשנסגר מחנה ההשמדה אושביץ בירקנאו הובלו עשרות אלפי יהודים ששרדו בסלקציות בדרכים שונות אל מחנות אחדים בתחומי הרייך השלישי. לקראת סיום המלחמה התרבו צעדות המוות והאסירים הובלו מרחקים ארוכים בצעדות שנמשכו ימים רבים בשלג ובקור ללא מזון, מים, ביגוד או נעליים ראויות. רבים מהם מתו בדרך מתשישות, רעב או שנרצחו בירי בדרך על ידי הנאצים. חלקם הגיע באפיסת כוחות לברגן-בלזן.
החל מינואר 1945 התדרדרו תנאי האסירים בברגן-בלזן במהרה, ועשרות אלפי אנשים מתו בו. חלקם גססו באיטיות ימים ושבועות ללא טיפול כלשהו. בחודש מרץ לבדו מתו בברגן-בלזן 18,168 אסירים!
אסירים נשלחו לברגן-בלזן כמעט עד לשחרורו ב-15 באפריל 1945, וכמות האסירים במחנה עלתה מחודש לחודש במקביל לשיעור התמותה העצום. בדצמבר 1944 היו במחנה 15,257 אסירים, ב-15 במרץ 1945 45,117 וביום השחרור נספרו בברגן-בלזן כ-60,000 בני אדם.
במהלך פברואר ומרץ הגיע לברגן-בלזן משלוח גדול של יהודים שפונו מבוכנוולד, ובו אלפי אסירים חולים.
רק אחוז קטן מהנספים בברגן-בלזן נהרגו בירי. לגרמנים לא היה צורך להרוג אסירים, שכן עשרות אלפים מתו מתשישות או מרעב. מגיפות התפשטו במהירות במחנה, ומתחילת 1945 לא היו בו התקנים סניטריים כלל.
בפברואר עמדה מנת המזון היומית של אסיר על ½ ליטר מים ופרוסת לחם או תפוח אדמה. פעמיים בשבוע היו האסירים מקבלים מנה של מים מעופשים רותחים שנקראה "קפה". בשבועות האחרונים לפני השחרור הופסקה אספקת המזון למחנה כליל.
בחלק מהמחנה כלל לא הייתה אספקת מים, והאסירים נאלצו לשתות ממקורות מים מזוהמים, וכמובן שלא יכלו להתרחץ. בימים האחרונים לפני השחרור הופסקה גם אספקת המים הדלה שהייתה במחנה, עקב ההפצצות. הגרמנים לא נקפו אצבע על מנת לחדש את אספקת המים למחנה הריכוז, אף על פי שלמחנה הגרמני הסמוך חודשה אספקת המים.
מדי יום, לפי דרישתו של קרמר, היו העצורים צריכים לעמוד שעות ארוכות בחוץ מבלי להתחשב בתנאי מזג האויר. הגרמנים השומרים הורשו לשבת בזמן זה, משום שהם לא הורשו לעזוב והיה קשה להם לעמוד כל כך הרבה שעות. הצפיפות במחנה הייתה גדולה, ובצריפים שהתאימו לכל היותר ל-1,500–2,000 אנשים שוכנו 15,000 אנשים. תנאי התברואה הבלתי אפשריים היוו כר פורה להתפשטות מהירה של מחלות. מחלת הטיפוס שהתפשטה במהירות בקרב האסירים הפילה חללים רבים. לפי רופא האסירים, ד"ר לאו, כעשירית ממקרי המוות במחנה היו עקב מחלת הטיפוס; החלק האחר של מקרי המוות היה עקב מחלות בטן שונות, תשישות ורעב. אסירים מתנדבים נאלצו להלחם במחלות ובתנאים התברואתיים הבלתי אפשריים ללא קבלת שום סיוע, הודות להם נמנעה תחלואה ותמותה גדולה יותר.
בפברואר הפכה בעיית פינוי הגופות להיות הבעיה החמורה ביותר של המחנה, מאחר שבקרמטוריום יכלו לשרוף בו-זמנית רק 3 גופות. במרץ החלה ערימת גופות בתלים שבהם הונחו עצים ספוגים בנפט, אשר הובערו; אך בסוף מרץ אסר משרד היערות על שימוש בעצים למטרה זו בשל זיהום האוויר [לא הרצח ההמוני אלא זיהום האויר!!!] של האזור מסביב, וגופות האסירים נותרו במקום שבו מתו. לכשהיה ברור כי השחרור קרב, עשו הגרמנים מאמץ אחרון לפינוי הגופות. בין ה-11 ל-14 באפריל נלקחו האסירים שעוד יכלו ללכת למלאכת פינוי הגופות. הגופות הועברו לנקודה מרוחקת במחנה ונזרקו לקבר אחים ענק. כ-2,000 אסירים הועסקו בעבודה זו משש בבוקר ועד החשיכה. בתמורה קיבלו ¼ ליטר מרק מימי ללא לחם ושתייה נוספת.
בהוראת קרמר ימ"ש, בעת פינוי הגופות, ניגנה במחנה תזמורת מנגינות ריקודים.
ב-15 באפריל 1945, ב' באייר ה'תש"ה, יום ראשון אחר הצהריים, נכנסה קבוצה קטנה של קצינים בריטים אל ברגן-בלזן. הקצינים היו לגמרי לא מוכנים למראות המחנה, תמונות הזוועה שראו גרמו להם לזעזוע גדול. על כך כתב קצין הרפואה הבריטי גלין-יוז (Glyn Hughes):
... התנאים במחנה לא היו ניתנים לתיאור, שום תיאור או תמונה לא תוכל לתאר את הזוועה ששררה שם בחוץ, אך מה שנגלה לעיננו בפנים היה גרוע עוד יותר. ערימות עצומות של גופות היו פזורות על כל רוחב המחנה במספר עצום מלספור... חלקם נערמו בחוץ וחלקם בתוך הצריפים, בביבים על הדרגשים... ליד הקרמטוריום היה קבר עצום מחציתו מלאה בגופות... צריף הנשים היה מלא בחולי טיפוס, לא היו דרגשים, החולים שכבו על הרצפה והיו כל כך חלשים עד שבקושי יכלו לזוז.
ביום השחרור ובימים שלאחריו נגלו מראות קשים לעיני המשחררים. מרבית האסירים לא יכלו לזוז ממקומם, הם שכבו על הדרגשים חולים, עייפים, רעבים וצמאים. האסירים במחנה המשיכו למות במספרים גדולים: בימים שלאחר השחרור מצאו את מותם כ-14,000 אסירים! הבריטים, שנחרדו מזוועות המחנה, זרקו כמויות מזון עצומות אל הכלואים המורעבים; אלו שאכלו אוכל רב לאחר שנות רעב ארוכות – קיבתם לא יכלה לעכל את המזון, ורבים מהם מתו מאכילה מופרזת.
לצורך פינוי הגופות נלקחו לעבודה אנשי אס אס; כמו כן, מושלי מחוז דרום סקסוניה וראשי כל היישובים באזור הובאו על ידי הצבא הבריטי לצפות בזוועות. העובדות לא היו בבחינת הפתעה, שכן הם היו מודעים להן, ושיתפו פעולה עם האס אס לאורך כל שנות המלחמה.
ב-21 במאי 1945 הועלה מחנה ברגן-בלזן באש ונמחה מעל פני האדמה.
מחנה העקורים היהודים הוקם במחנה השריון הגרמני לשעבר, בסמוך למחנה הריכוז, וכלל את משרדו של ועד יהודי מרכזי שייצג את הניצולים כלפי המשטר הצבאי הבריטי בצפון גרמניה. היה זה מחנה העקורים הגדול ביותר בגרמניה לאחר השואה.
מחנה ברגן-בלזן המקורי הוזנח. במשך השנים הוקם בו בית עדות, ששוכלל בשנים האחרונות.
התצלום שלפנינו הוא של השלט הראשון, הארעי, המצמרר, שהוצב מיד אחרי השחרור על ידי החיילים הבריטיים!
זו לשון השלט באנגלית:
The infamous belsen concentration camp This is the sit
lebarated by the british 15 apr. 1945
10000 unburied dead were found here
Anuther 13000 have since died
All of them victims of the german new order in Europe.
And an example of nazi kolture.
ובתרגום לעברית:
זה מקום מחנה הריכוז בלזן הידוע לשמצה
שוחרר על ידי הבריטים 15 אפריל 1945
10000 הרוגים ללא קבורה נמצאו כאן
מאז מתו 13000 נוספים
כולם קורבנות הסדר הגרמני החדש באירופה.
ודוגמא לתרבות הנאצית.
מצב: טוב מאוד
רקע – ברגן בלזן, הזוועות, השלט והתצלום
ברגן בלזן – שם שמעורר את זוועות שואת העם היהודי. השפלה, רעב ומחלות. אלפים שמתים מידי יום. נופלים ולא קמים יותר. מ1943 ועד לשחרור.
דווקא בחודשים האחרונים הזוועות והמוות עלו לאין שיעור. כשנסגר מחנה ההשמדה אושביץ בירקנאו הובלו עשרות אלפי יהודים ששרדו בסלקציות בדרכים שונות אל מחנות אחדים בתחומי הרייך השלישי. לקראת סיום המלחמה התרבו צעדות המוות והאסירים הובלו מרחקים ארוכים בצעדות שנמשכו ימים רבים בשלג ובקור ללא מזון, מים, ביגוד או נעליים ראויות. רבים מהם מתו בדרך מתשישות, רעב או שנרצחו בירי בדרך על ידי הנאצים. חלקם הגיע באפיסת כוחות לברגן-בלזן.
החל מינואר 1945 התדרדרו תנאי האסירים בברגן-בלזן במהרה, ועשרות אלפי אנשים מתו בו. חלקם גססו באיטיות ימים ושבועות ללא טיפול כלשהו. בחודש מרץ לבדו מתו בברגן-בלזן 18,168 אסירים!
אסירים נשלחו לברגן-בלזן כמעט עד לשחרורו ב-15 באפריל 1945, וכמות האסירים במחנה עלתה מחודש לחודש במקביל לשיעור התמותה העצום. בדצמבר 1944 היו במחנה 15,257 אסירים, ב-15 במרץ 1945 45,117 וביום השחרור נספרו בברגן-בלזן כ-60,000 בני אדם.
במהלך פברואר ומרץ הגיע לברגן-בלזן משלוח גדול של יהודים שפונו מבוכנוולד, ובו אלפי אסירים חולים.
רק אחוז קטן מהנספים בברגן-בלזן נהרגו בירי. לגרמנים לא היה צורך להרוג אסירים, שכן עשרות אלפים מתו מתשישות או מרעב. מגיפות התפשטו במהירות במחנה, ומתחילת 1945 לא היו בו התקנים סניטריים כלל.
בפברואר עמדה מנת המזון היומית של אסיר על ½ ליטר מים ופרוסת לחם או תפוח אדמה. פעמיים בשבוע היו האסירים מקבלים מנה של מים מעופשים רותחים שנקראה "קפה". בשבועות האחרונים לפני השחרור הופסקה אספקת המזון למחנה כליל.
בחלק מהמחנה כלל לא הייתה אספקת מים, והאסירים נאלצו לשתות ממקורות מים מזוהמים, וכמובן שלא יכלו להתרחץ. בימים האחרונים לפני השחרור הופסקה גם אספקת המים הדלה שהייתה במחנה, עקב ההפצצות. הגרמנים לא נקפו אצבע על מנת לחדש את אספקת המים למחנה הריכוז, אף על פי שלמחנה הגרמני הסמוך חודשה אספקת המים.
מדי יום, לפי דרישתו של קרמר, היו העצורים צריכים לעמוד שעות ארוכות בחוץ מבלי להתחשב בתנאי מזג האויר. הגרמנים השומרים הורשו לשבת בזמן זה, משום שהם לא הורשו לעזוב והיה קשה להם לעמוד כל כך הרבה שעות. הצפיפות במחנה הייתה גדולה, ובצריפים שהתאימו לכל היותר ל-1,500–2,000 אנשים שוכנו 15,000 אנשים. תנאי התברואה הבלתי אפשריים היוו כר פורה להתפשטות מהירה של מחלות. מחלת הטיפוס שהתפשטה במהירות בקרב האסירים הפילה חללים רבים. לפי רופא האסירים, ד"ר לאו, כעשירית ממקרי המוות במחנה היו עקב מחלת הטיפוס; החלק האחר של מקרי המוות היה עקב מחלות בטן שונות, תשישות ורעב. אסירים מתנדבים נאלצו להלחם במחלות ובתנאים התברואתיים הבלתי אפשריים ללא קבלת שום סיוע, הודות להם נמנעה תחלואה ותמותה גדולה יותר.
בפברואר הפכה בעיית פינוי הגופות להיות הבעיה החמורה ביותר של המחנה, מאחר שבקרמטוריום יכלו לשרוף בו-זמנית רק 3 גופות. במרץ החלה ערימת גופות בתלים שבהם הונחו עצים ספוגים בנפט, אשר הובערו; אך בסוף מרץ אסר משרד היערות על שימוש בעצים למטרה זו בשל זיהום האוויר [לא הרצח ההמוני אלא זיהום האויר!!!] של האזור מסביב, וגופות האסירים נותרו במקום שבו מתו. לכשהיה ברור כי השחרור קרב, עשו הגרמנים מאמץ אחרון לפינוי הגופות. בין ה-11 ל-14 באפריל נלקחו האסירים שעוד יכלו ללכת למלאכת פינוי הגופות. הגופות הועברו לנקודה מרוחקת במחנה ונזרקו לקבר אחים ענק. כ-2,000 אסירים הועסקו בעבודה זו משש בבוקר ועד החשיכה. בתמורה קיבלו ¼ ליטר מרק מימי ללא לחם ושתייה נוספת.
בהוראת קרמר ימ"ש, בעת פינוי הגופות, ניגנה במחנה תזמורת מנגינות ריקודים.
ב-15 באפריל 1945, ב' באייר ה'תש"ה, יום ראשון אחר הצהריים, נכנסה קבוצה קטנה של קצינים בריטים אל ברגן-בלזן. הקצינים היו לגמרי לא מוכנים למראות המחנה, תמונות הזוועה שראו גרמו להם לזעזוע גדול. על כך כתב קצין הרפואה הבריטי גלין-יוז (Glyn Hughes):
... התנאים במחנה לא היו ניתנים לתיאור, שום תיאור או תמונה לא תוכל לתאר את הזוועה ששררה שם בחוץ, אך מה שנגלה לעיננו בפנים היה גרוע עוד יותר. ערימות עצומות של גופות היו פזורות על כל רוחב המחנה במספר עצום מלספור... חלקם נערמו בחוץ וחלקם בתוך הצריפים, בביבים על הדרגשים... ליד הקרמטוריום היה קבר עצום מחציתו מלאה בגופות... צריף הנשים היה מלא בחולי טיפוס, לא היו דרגשים, החולים שכבו על הרצפה והיו כל כך חלשים עד שבקושי יכלו לזוז.
ביום השחרור ובימים שלאחריו נגלו מראות קשים לעיני המשחררים. מרבית האסירים לא יכלו לזוז ממקומם, הם שכבו על הדרגשים חולים, עייפים, רעבים וצמאים. האסירים במחנה המשיכו למות במספרים גדולים: בימים שלאחר השחרור מצאו את מותם כ-14,000 אסירים! הבריטים, שנחרדו מזוועות המחנה, זרקו כמויות מזון עצומות אל הכלואים המורעבים; אלו שאכלו אוכל רב לאחר שנות רעב ארוכות – קיבתם לא יכלה לעכל את המזון, ורבים מהם מתו מאכילה מופרזת.
לצורך פינוי הגופות נלקחו לעבודה אנשי אס אס; כמו כן, מושלי מחוז דרום סקסוניה וראשי כל היישובים באזור הובאו על ידי הצבא הבריטי לצפות בזוועות. העובדות לא היו בבחינת הפתעה, שכן הם היו מודעים להן, ושיתפו פעולה עם האס אס לאורך כל שנות המלחמה.
ב-21 במאי 1945 הועלה מחנה ברגן-בלזן באש ונמחה מעל פני האדמה.
מחנה העקורים היהודים הוקם במחנה השריון הגרמני לשעבר, בסמוך למחנה הריכוז, וכלל את משרדו של ועד יהודי מרכזי שייצג את הניצולים כלפי המשטר הצבאי הבריטי בצפון גרמניה. היה זה מחנה העקורים הגדול ביותר בגרמניה לאחר השואה.
מחנה ברגן-בלזן המקורי הוזנח. במשך השנים הוקם בו בית עדות, ששוכלל בשנים האחרונות.
התצלום שלפנינו הוא של השלט הראשון, הארעי, המצמרר, שהוצב מיד אחרי השחרור על ידי החיילים הבריטיים!
זו לשון השלט באנגלית:
The infamous belsen concentration camp This is the sit
lebarated by the british 15 apr. 1945
10000 unburied dead were found here
Anuther 13000 have since died
All of them victims of the german new order in Europe.
And an example of nazi kolture.
ובתרגום לעברית:
זה מקום מחנה הריכוז בלזן הידוע לשמצה
שוחרר על ידי הבריטים 15 אפריל 1945
10000 הרוגים ללא קבורה נמצאו כאן
מאז מתו 13000 נוספים
כולם קורבנות הסדר הגרמני החדש באירופה.
ודוגמא לתרבות הנאצית.
מצב: טוב מאוד
