גביע הקידוש של 'הרבי הקדוש מריבניץ'

גביע הקידוש של 'הרבי הקדוש מריבניץ'
"כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א"

כוס הקידוש של האדמו"ר מריבניץ הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ, בה היה מקדש על היין בשבתות ובימים טובים, במשך תקופה ארוכה. חפץ קדושה ראשון במעלה של אחד ומיוחד מצדיקי הדורות האחרונים.

גביע כסף מפואר עם מכסה וצלחת תואמים עשויים אף הם כסף (במשקל כולל של קרוב לחצי ק"ג כסף טהור). בסיס הגביע בצורת גבעול ועליו ארבעה עלים. על פני שטח הגביע, על מכסהו ועל שפת הצלחת, עיטורים תואמים, מרהיבי עין, של צורות מופשטות, עשויות בעבודת גזירה, תבליט וחריטה. ידית המכסה מעוצבת בצורת פרח. גביע מלכותי, שעוצב בהשראת הגביעים בהם נהגו להשתמש אדמור"י בית רוז'ין (ייתכן שנקנה מחמת קירבת הרבי אל הרבי משטפנשט, ראה להלן). הגביע שלפנינו ניתן לרבי כ'קוויטעל' - פתקא לישועה. כאשר שם הנותן ושם אמו "חיים צבי בן רייזל" חרוטים על הגביע ועל הצלחת. הוא ניתן לרבי בניו-יורק, ומחמת חביבותו של חפץ הקדושה המפואר - 'זה א-לי ואנווהו', הביאו עמו בעת עלותו ארצה, בשנת תשל"ו [1976].

כידוע, הקידוש על היין בליל השבת מכוון כנגד העולמות הגבוהים, וצדיקי הדורות היו צופים בשעת הקידוש למרחקים והיו פועלים במעמד הקידוש ישועות שמעל לדרך הטבע. והדברים ידועים ומפורסמים בכל סיפורי החסידים. המקור לכך הוא בספר הזוהר (בקטע שנוהגים לאומרו קודם הקידוש) וז"ל: הַאי קִדּוּשָׁא... דְּאִתְכְּלִילָן בְּהוּ רָזָא דְּסַהֲדוּתָא דְּעוּבְדָא דִּבְרֵאשִׁית. דְּהַיְנוּ וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וְגו'... וְאִית בֵּיהּ רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה וְרָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה וְרָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא...וְכָל מָאן דְּיַסְהִיד דָּא... מְכַפֵּר עַל כָּל חובוי. [-בתרגום חופשי: בקידוש נכללים סודות מעשה בראשית, והסודות של העולמות העליונים והתחתונים, וסוד כל האמונה, וכל האומרו בכוונה מתכפרים כל עוונותיו].

סגולות רבות נודעו לכוס הקידוש, למשל לרפואת העיניים, אדם שנחלש מאור עיניו, יכול להירפא ע"י שתיית כוס היין בשבת (חז"ל במסכת ברכות); להצלחה כללית במשך כל השבוע - כשאדם אומר את הקידוש בשמחה ושותה את היין בשמחה, יש לו השפעות גדולות ומרובות למשך כל השבוע. מה גם כוס שהייתה שייכת לצדיק נשגב זה, שהיה מקדש בה מדי שבת בשבתו. ידועה האמרה המיוחסת לאר"י הקדוש ש'כוס' = בגימטריה 'א-להים'.

כ"ק האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברמוביץ [תרנ"ח-תשנ"ו], כונה 'הריבניצער רבי', או 'הרימניצער רבי'. צדיק פלאי ואיש קדוש, אמרו עליו כי היה "צדיק מהדורות הקדומים". בגיל שנתיים וחצי נתייתם מאביו, והצדיק הפלאי רבי אברהם מתתיהו פרידמן 'הרבי משטפנשט', שלא היו לו ילדים משל עצמו, אימצו וגידלו כבן, והיה אומר עליו "אתה החידוש שלי".

היה בעל מסירות נפש עצומה ושום דבר לא הרתיע אותו מקיום מצווה. היה מל במסירות נפש את ילדי ישראל ברוסיה הקומוניסטית, גם את בניהם של בכירי הממשל, לעיתים ללא ידיעת האבא. מפורסם הסיפור שפעם אחת ביקשה ממנו אשת קצין בכיר בצבא האדום למול את בנה, ללא ידיעת בעלה. הרבי הלך לשם יחד עם רעו המשפיע החבד"י רבי מנדל פוטרפאס, רבי מנדל היה הסנדק והרבי היה המוהל. לאחר ברית המילה הדם לא נעצר, האם החלה לזעוק זעקות שבר, וארבעתם היו בסכנת נפשות ממש. הרבי זרק את טליתו כך שכיסתה את ראשו ביחד עם התינוק, ונשא תפילה וכך אמר: "רבונו של עולם, אני הגעתי לקיים את מצוותך, אנא אל תביישני", והדם נעצר.

היה נוהג לשבור את שכבת הקרח שמעל הנהר, ודרך החור שנוצר היה משתלשל וטובל בנהר, תוך סיכון נפשו שמא לא ימצא את החור בכדי לעלות בחזרה. עד זקנה ושיבה היה טובל רבות במקווה טהרה, והיה עושה זאת במהירות עצומה עד להפליא.

ברוסיה היו לרבי מריבניץ שני חברים קרובים, איתם למד סוגיות רבות בש"ס (הוא העיד על עצמו שבגיל 18 ידע את כל הש"ס עם פירוש רש"י). ברבות הימים שלושת הרעים נהיו למנהיגי ישראל, הלא הם: הרבי, האדמו"ר מסקווירא זצ"ל והאדמו"ר מסקולען זצ"ל.

הרבי מריבניץ נודע כבעל רוח הקודש ופועל ישועות, ורבבות נהרו אליו ונושעו מברכותיו, הוא נפטר בשיבה טובה בהיותו כבן מאה שנה וקברו שבעיר מונסי הפך למוקד עליה לרגל והמונים נוהרים לשם ביום ההילולה ובשאר ימות השנה.

מצורף אישור חתום מהמשב"ק הרב בן ציון אדלר, על כך שהרבי השתמש בגביע במשך תקופה ארוכה.

משקל: 435 גרם. מצב טוב מאוד.

* שימו לב: עמלת פריט זה חייבת במע"מ ללא יוצא מן הכלל.