מכתב בדברי תורה ובקנאות מהגאון הגדול מרדכי אליעזר ובר אבד"ק אדא ולאחר מכן בעיה"ק ירושלים – כולל תפילה על בניין ...

מכתב בדברי תורה ובקנאות מהגאון הגדול מרדכי אליעזר ובר אבד"ק אדא ולאחר מכן בעיה"ק ירושלים – כולל תפילה על בניין ירושלים וקיבוץ גלויות "כאוות נפש כל אוהב ישראל"

המכתב נשלח אל הגאון רבי ישראל אולמן זצ"ל, בנו של בעל ה'יריעות שלמה'.

וכך כותב הרב מאדא:

"בזו הרגע שמעתי אשר לא טוב בעיני כבוד ידידי נ"י אשר אנכי קורא ח"ו את ב"ח [=עתון 'בן חנניה'], הטיב לראות והטיב אשר דבר, חלילה לי מחטא כזה, אך אם לפעמים אומרים שהוא מתפקר ומתפרץ נגד יראים, אז אני רואה בעצמי למען אדע מה להשיב, וכל הקורא אותו בדרך קריאת חיבה עליו הכתוב [אוסר?], ואני אומר יישר כח וירבה אומץ לכבוד ידידי".

בהמשך המכתב הוא מפלפל בדברי תורה, ובתוך כך מזכיר כמה מגאוני דורו.

בסיום מכתבו הוא מעתיר בברכות ובתפילה, בחמש שורות שלמות!

"וה' יברך אתכם בהצלחות וישועות וסיעתא דשמיא בכל, ובכל אשר תפנו תצליחו, וה' יאיר עינינו בתורתו ויחזקנו ויאמצנו לעבודתו ויצילנו מכל טעות ואל יטה לבנו אחרי ההבל ויורה השי"ת דרך האמת לעבדנו בכל מאמצי כוחנו ותחזינה עינינו ביאת גואל צדק ובנין ירושלים וקיבוץ גלויות וכינוס נפוצות ישראל כאוות נפש כל אוהב ישראל".

דף כתוב משני צידיו, הכל בכתב ידו ובחתימתו.

המכתב קופל כמכתב, ועליו פרטי הנמען וחותמות.

הגאון מאדא, רבי מרדכי אליעזר ובר (תקפ"ב-תרנ"ב), מגאוני הונגריה.

למד אצל הגאון רבי שלמה זלמן אולמן בעל ה'יריעות שלמה', שהסמיכו לרבנות. הספיק ללמוד חצי שנה אצל החתם סופר, בשנת תקצ"ט.

כיהן ברבנות במדינות הונגריה, והנהגתו היתה תקיפה וקנאית, וכך גם מהמכתב שלפנינו עולה הנהגה זו.

ה'דברי חיים' מצאנז חיבבו מאוד, וכינהו "רב אדא בר אהבה" (רבה של אדא, בנה של ליבא, אהובה ביידיש), על משקל שמו של האמורא רב אדא בר אהבה.

לפני פטירתו ציווהו אביו, שהיה חובב ארץ ישראל, והיה גבאי צדקה למעות ארץ ישראל, שיעלה ארצה. לאחר תלאות רבות עלה ארצה.

הרב מאדא הסביר את דברי חז"ל: "ג' מתנות טובות באים על ידי יסורים, תורה ארץ ישראל, ועולם הבא..." באופן כזה:

"דיש סימנים לכל השלושה מיני יסורים, שמהם יוכל האדם להבין ולהכי את אצבע אלוקים, לאן מטהו ללכת, ולאיזה מהשלושה המנויין מרמזין לו להתעורר. כאשר מן השמים מעוררין אותו לארץ הקדושה, אז הייסורין באים בעניין מקום מושבו, ודומה לו שאי אפשר לו להתקיים במדינה אשר הוא יושב בה". [מובא ב'אם הבנים שמחה' עמ' קסב, מהדורת קול מבשר תשנ"ח].

בשבתו בירושלים החליט הרב מאדא שלא לכהן ברבנות. בשנתו הראשונה בארץ ישראל נסע להונגריה בשליחות כולל שומרי החומות, כשהוא מנצל את ההזדמנות לנסוע לרבו, רבי חיים מצאנז. בהיותו בירושלים הצטרף למערכות על החינוך בראשות המהרי"ל דיסקין והרב יוסף חיים זוננפלד. הוא הוציא ספר "נובל העלים" נגד לימוד שפות זרות. המהרי"ל דיסקין העריצו, והפעם היחידה שהשתתף בהספד, הייתה בהספדו של הרב זוננפלד על הרב ובר.

הרב ובר הלחין ניגון, אשר מפורסם כיום כ"ניגון פורים של תולדות אהרן", אך מושר בקהלים רבים בעם ישראל.

מצב טוב.