לודוויג בלום

לודוויג בלום
שקיעה בהרי יהודה, שמן על בד מוצמד לקרטון, 17X26 ס"מ, חתום ומתוארך. מקוריות הציור אושרה ע"י גב' מירה חן, נכדת האמן. לודוויג בלום העלה את ירושלים על ראש שמחתו. אמת, אין כמו נופי ירושלים כדי לשבות את לבם של יהודים ושל נוצרים ברחבי העולם, ובלום לא בחל מעולם בפרנסה טובה. ברם דומה, שהעיר העתיקה הייתה בעבור בלום מה שהיה הר סן ויקטואר בעבור פול סזאן: אתגר מתריס לכיבוש. מפגש ראשון של בלום עם ירושלים ב-1923 היה גורלי. אם הייתה בעבורו ירושלים "ליידי המחליפה כל כמה דקות את שמלותיה", הרי שבלום לא חדל לתנות אהבים אמנותיים עם גבירה זו. מי מינה את מספר נופי העיק העתיקה, שצייר בלום בין 1923 ,שנת עלייתו ארצה, ל-1974 ,שנת פטירתו. בין שיכול היה להתבונן בה מקרוב, בין שצפה בה מכיוון אבו-תור, לאחר שנפלה בידי כוחות הלגיון הירדני, בין שהשקיף עליה מרחוק, ממרפסת דירתו שבמרכז העיר המערבית, בלום העניק לעיר העתיקה, ולהר הבית שבטבורה, מעמד מרכזי לא פחות משהעניק להרי מואב באופק המזרח. אף דומה, שבמקביל לבלתי מושג הרחוק שבהרי מואב, עיצב בלום את הבלתי מושג הקרוב שבהר הבית. בציורים מהקטגוריה של המבט המרוחק בעיר העתיקה מושם דגש אופטי יחסי על פרטי הקדמה, ואילו העיר העתיקה מיטשטשת בחלקה לא במעט: לעתים, חומותיה מתפוגגות משהו, ולעתים, גם אם החומות מודגשות, העיר כמעט נבלעת בשממות האופפות אותה מכל עבר, למעט מספר מבנים בולטים, דוגמת כיפת הסלע, מסגד אל-אקצה, בית הכנסת יהודה החסיד ועוד. גדעון עפרת, לודוויג בלום: 1948 ,קרן לוין לאמנות ישראלית, 2018 ,עמודים 87-88.