ה"פאספארט" של אדמו"ר הקוה"ט פועל הישועות "רבי שלמה מזוויעל" זיע"א עם חתי"ק

ה"פאספארט" של אדמו"ר הקוה"ט פועל הישועות "רבי שלמה מזוויעל" זיע"א עם חתי"ק

הרב הקדוש רבי שלמה גאלדמאן זיע"א (ר' שלומק'ע זווילער, תרכ"ט - תש"ה, 1869-1945) כיהן כרב וכאדמו"ר הרביעי מזוויעהל, ומקים חסידות זוויעהל בארץ ישראל. מצאצאי הרה"ק רבינו יחיאל מיכל 'המגיד מזלאטשוב' זצוק"ל מבני חבורת הבעש"ט הקדוש, מסופר כי בשמחת נישואיו כשחרזו הבדחנים את ייחוסם של שתי הצדדים, כנהוג בחתונות ('גראמען'), הגיעו עד רבי יוסף מפיסטין 'איש האמת' סבו של רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב, ולא ידעו להמשיך. אמר להם הרה"ק רבי מרדכי אבי החתן: "מכאן והלאה יש קבלה בידינו שע"ב דורות למעלה לא פסקה רוח הקודש מהם". כמו כן הוא מתייחס לגזע המגיד ממעזריטש והצדיק רבי שלמה מקארלין זי"ע.

למד תורה אצל דודו הצדיק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע. בשעה שנפרדו הורה לו רבו כי שתבוא הביתה תתחיל לקבל 'קוויטלעך' ואכן התחיל בכך עוד בחיי אביו הקדוש. לאחר שאביו נפטר החל לנהוג באדמורו"ת ואף כיהן כראש ישיבה וכרבה של העיר זוויעהל (נובוהרד-וולינסקי). יהודי הסביבה פנו אליו בכל עת ומאות רבות שיחרו לפתחו.

עם התגברות האנטישמיות באזור החל נכדו, רבי מרדכי, לרקום תוכנית לעלות לארץ ישראל. הוא פנה, בלי ידיעת סבו, לרבנות הראשית בישראל וביקש מהם לשלוח אשרות הגירה (סירטיפיקט) בעבור סבו ומשפחתו. ואכן בהשתדלות רבה נשלחו הרישיונות לו ולנכדו. בשנת תרפ"ו [1926] עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. לימים סיפר להרב הקדוש רבי אהרן מבעלז זצ"ל שאביו נגלה לו מעולם האמת ואמר לו לעלות לארץ ישראל.

בשעת עלייתו לא"י ביקש הרבי מנכדו שבא"י לא יספר לאיש מאומה על אודותיו כי 'בדעתו לזרוק את הרביסטעווע לים'. ואכן בשנותיו הראשונות בארץ ישראל לא נהג בשררה ובהנהגת ציבור והצניע את עצמו מאד. עם הזמן התפרסם שמו כבעל מופת ופועל ישועות בקרב הארץ, ורבים נהרו אחריו. לצד חסידותו המופלגת נודע גם כלמדן מובהק ות"ח גדול. כמו כן קיבל על עצמו את עול הציבור והטריח עצמו לדאוג לרווחת כל יהודי ויהודי. ביתו היה פתוח לרווחה וכל עניי ירושלים ומסכניה מצאו בו מקום משען ומפלט. נוהג היה ללכת יום יום לתפילה בכותל המערבי ושום קושי או סכנה לא עצרו בעדו.

מעשי הניסים שראו אצלו רבים וידועים הם, אולם מפורסמת במיוחד עמידתו של רבינו בשער כנגד הצורר הגרמני שעמד בימים ההם בשערי א"י והייתה סכנת כליון רח"ל על כל היישוב היהודי בא"י.

לאורך כל ימי האימה הפחד ששררו אז בא"י, רבינו הרגיע והבטיח ש"הוא לא ייכנס". וכשכבר עמד הצורר בשערי הארץ, תיקנו תפילה אצל ציון של ה"אור החיים" הק', ולאחר התפילה נענה רבינו ואמר "עס איז גיענדיגט"! ויהי הדבר לפלא שמאז החל הצורר ליפול ונסוג משערי א"י!

נפטר בכ"ו באייר תש"ה (1945) ביום "יסוד שביסוד" (ודבר פלא הוא שביום פטירתו, נכנעו הגרמנים והוכרז שלום בעולם...) ונטמן בהר הזיתים. אלפים רבים, ביניהם רבני העיר ואדמו"ריה, ליוו את מיטתו. מקום קבורתו משמש עד היום תל תלפיות להמוני בית ישראל.

לפנינו תעודה היסטורית מדברי ימי רבינו, עם תמונתו המקורית, וחתימת יד קדשו!