בידספיריט | ״דר שטירמר״ - גיליון הסתה

״דר שטירמר״ - גיליון הסתה אנטישמי הקורא מפורשות להרג יהודים. ספטמבר 1944 - Der Stürmer – Deutsches Wochenblatt zum Kampfe um die Wahrheit [”דר שטירמר – שבועון גרמני למאבק למען האמת”], בעריכת יוליוס שטרייכר. גיליון הסתה אנטישמי הקורא מפורשות להרג יהודים - מסוג הגיליונות שהביאו להרשעתו של עורך העיתון יוליוס שטרייכר במשפטי נירנברג.  נירנברג, 7 בספטמבר 1944. גרמנית. גיליון חריף במיוחד של שבועון ההסתה האנטישמי הנאצי Der Stürmer, שראה אור בשלביה האחרונים של מלחמת העולם השנייה, כאשר השמדת יהודי אירופה כבר הייתה בעיצומה. בראש שער הגיליון מופיעה באותיות אדומות הכותרת Der Mordbefehl - ״פקודת הרצח״. מתחתיה מובא המשפט ”Den Besten der Nichtjuden bringe ums Leben” – ”הרוג את הטובים שבלא־יהודים”, המיוחס בידי העיתון למקור יהודי. מכאן מפתח הדר שטירמר את אחת מטענות ההסתה המרכזיות שלו: שהיהדות עצמה כביכול מצווה לחסל לא־יהודים. המסר אינו מסתפק בהצגת היהודי כאויב; הוא מבקש לשכנע את הקורא כי האמונה היהודית מחייבת את מאמינה לחסל את הלא יהודים וכי המאבק בו הוא משום הגנה עצמית. בתחתית השער מופיעה הסיסמה הקבועה והבוטה: ”Die Juden sind unser Unglück!” – ”היהודים הם אסוננו!” המאמר ”פקודת הרצח” שנכתב בידי יוליוס שטרייכר עצמו נמשך בעמודים הפנימיים ומגיע לניסוח קיצוני עוד יותר. בכותרת ענק נקבע: ”Den Besten unter den Nichtjuden bringe ums Leben!” – ”הרוג את הטובים ביותר מבין הלא־יהודים!”. שטרייכר מציג כביכול שרשרת של מקורות יהודיים המוכיחה שהיהודים מצווים להשמיד את סביבתם, ומשתמש בה כדי להפוך את הקורבן לרוצח: בשעה שיהודי אירופה עצמם נרצחים בהמוניהם, העיתון מציג אותם כמי שמתכננים את השמדת האנושות, וזאת כמובן במטרה להצדיק את חיסולם בשעה שהידיעות על השמדה המונית הלכו וגברו. בתחתית העמוד נדפסה סיסמה נוספת: ”Die Juden sind schuld am Kriege!” – ”היהודים אשמים במלחמה!”. אחד הקטעים הארסיים ביותר בגיליון תחת הכותרת Der Mord in Konitz – ”הרצח בקוניץ”, מחיה מחדש את עלילת הדם. הפרשה, שמקורה ברצח בלתי מפוענח שאירע בשנת 1900 בקוניץ שבפרוסיה המערבית, מנוצלת כאן כדי להציג רצח פולחני יהודי כעובדה. לצדה נדפסים תצלומי יהודים תחת כיתובים משפילים ולעגניים, המבליטים תווי פנים ומומים גופניים במכוון במטרה ליצור אצל הקורא תחושת גועל ופחד מפני היהודי. באותו עמוד מופיע תצלום של יהודים מהונגריה העונדים טלאי-צהוב, תחת הכותרת ”Judentypen aus Ungarn” – ”טיפוסים יהודיים מהונגריה”. תחת תמונת ילד יהודי נכתב: ״הוא רוצה להיות רב יום אחד״, תמונה אחרת מציגה את ״לוי המתולתל״, ״אברהם מעוות הפנים״, וכדו׳. משמעות התצלום מקבלת ממד מצמרר במיוחד לאור מועד הופעת הגיליון: חודשים ספורים קודם לכן גורשו מאות אלפי יהודי הונגריה לאושוויץ, ורובם נרצחו מיד עם הגעתם. עמוד קריקטורות שלם ממשיך את אותו מסר באמצעות דימויים אנטישמיים קיצוניים: היהודי מוצג כענק שמן בעל מגן דוד וסימן דולר המתנשא מעל הריסות אירופה. קריקטורה אחרת מציגה יהודים המטפחים כביכול את הקומוניזם הסובייטי באמצעות ”דם”; ובאיור נוסף נקשרים יחד וול סטריט, היהודים וברית המועצות. בכך מאחד העיתון את שתי האובססיות המרכזיות של התעמולה הנאצית – ”הקפיטליזם היהודי” ו”הבולשביזם היהודי” – ומציג כוחות מנוגדים לחלוטין כתוצריה של אותה קנוניה יהודית עולמית. מועד הופעת הגיליון משמעותי במיוחד: 7 בספטמבר 1944. פריז שוחררה פחות משבועיים קודם לכן; הצבא הגרמני נסוג בצרפת ובבלגיה; רומניה כבר עברה לצד בעלות הברית; הצבא האדום התקדם ממזרח; ובוורשה התחולל המרד הפולני. במקביל נמשכה השמדת היהודים: באוגוסט–ספטמבר גורשו עשרות אלפי היהודים שנותרו בגטו לודז' לאושוויץ, ובספטמבר חודשו גם הגירושים מסלובקיה. דווקא כאשר התבוסה הגרמנית הלכה והתקרבה, דר שטירמר לא ריכך את המסר אלא החריף אותו – היהודים מוצגים כאחראים למלחמה וכאיום קיומי שיש לחסלו. חשיבותו ההיסטורית של גיליון זה חורגת מתעמולה אנטישמית רגילה. מסרים שהועברו על ידי שטרייכר עצמו באופן שבו הם מועברים בגיליון זה, הם שהביאו להרשעתו במשפטי נירנברג, בהם קבע בית הדין הבינלאומי כי שטרייכר המשיך לפרסם קריאות להשמדת היהודים בשעה שידע על הרצח ההמוני המתבצע במזרח. בית הדין התייחס במפורש לקבוצת מאמרים של Der Stürmer מן השנים 1941–1944 שדרשו ”השמדה” ו”חיסול”, וקבע כי ההסתה לרצח ולהשמדה בזמן שהיהודים נרצחים בפועל מהווה פשע נגד האנושות, ועל בסיס זה הוא נמצא אשם והוצא להורג. דֶה שטירמֶר (מגרמנית: Der Stürmer, ”המסתער”) שבועון אנטישמי קיצוני שעמד בראש התעמולה הנאצית במלחמה נגד היהודים. העיתון נוסד באביב 1923 על ידי יוליוס שטרייכר, והופיע עד לסוף מלחמת העולם השנייה ב-1945. שטרייכר נודע כאנטישמי קיצוני ואכזרי במיוחד, והדבר ניכר בתכני עיתונו. העיתון נקט בהסתה אנטישמית פרועה במשך כל שנות קיומו, והוא נחשב לעיתון הקיצוני ביותר שיצא נגד היהודים בזמן השלטון הנאצי, ובכלל. סגנון העיתון היה גס, תוקפני וקל להבנה. המאמרים היו מורכבים ממשפטי תעמולה פשוטים, ברורים ובוטים, שחזרו על עצמם, מקריקטורות אנטישמיות, סיפורים אנטישמים (שהיו מיועדים גם לגיל הצעיר - בכל גיליון הופיע סיפור אנטישמי בהמשכים אודות 'הסוחר היהודי'), ותצלומים של יהודים בגטאות המלווים במשפטי שטנה אנטישמים. כחלק מן הקו האנטישמי התוקפני שנקט העיתון, הוא אימץ כמוטו את האמרה שטבע היינריך טרייצ'קה – ”היהודים הם אסוננו!” (בגרמנית: ”Die Juden sind unser Unglück”). סיסמה זו התנוססה בתחתיתו של שער העיתון בכל מהדורה למן שנת 1927, ושימשה את הנאצים גם בכנסים רשמיים. תפוצת השיא של העיתון הגיעה לכשמונה מאות אלף עותקים. 6 עמ׳. גיליון שלם, מלווה בתצלומים ובקריקטורות אנטישמיות רבות לכל אורכו. מצב טוב מאד.