בידספיריט | גולדה מאיר - חיי -

גולדה מאיר - חיי - עותק מוקדש לדיפלומט אריה לבבי - ספרה של האוטוביוגרפי של גולדה מאיר 'חיי' - ספרית מעריב 1975 - מוקדש וחתום לדימפלומט הישראלי אריה לבבי: ״למר אריה לבבי בהערכה גולדה מאיר״. סיפור חייה האישי והמרגש של ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, החל מילדותה ברוסיה, ועד שהפכה לאחת מהענקיות הפוליטיות של התקופה. בספר מתארת גולדה את תפקידה כראש ממשלת ישראל, כאשה וכאם, וכיצד סיפורה האישי הוא למעשה סיפורה של ישראל עצמה. גולדה מתעדת את קשריה הדיפלומטים לא רק עם הישראלים המפורסמים שאיתם עבדה באופן כה אינטימי, כמו דוד בן גוריון ומשה דיין, אלא גם את קשריה עם מנהיגי העולם כמו קנדי, ניקסון והנרי קיסינג'ר, דה גול והרולד וילסון. היא גם דנה בגלוי בזכותה של ישראל להתקיים, בסאגת המנדט הבריטי, בשאלה הערבית ובכל מה שמשתמע מסוגיה קריטית זו, כולל בעיית הפליטים הערבים. הספר מגולל בגוף ראשון את דרכה מילדותה ברוסיה ובמילווקי, עלייתה לארץ וחיי החלוציות במרחביה, דרך פעילותה בהסתדרות ובמאבק הציוני בתקופת המנדט, הקמת מדינת ישראל ושליחותה ההיסטורית כצירת ישראל הראשונה במוסקבה, ועד שנותיה כשרת העבודה, שרת החוץ וראש ממשלת ישראל. מעבר לזיכרונות האישיים, זהו למעשה סיפורה של הקמת המדינה מנקודת מבטה של מי שנמצאה במשך עשרות שנים במעגל מקבלי ההחלטות המצומצם ביותר. הפרקים האחרונים מוקדשים לכהונתה כראש הממשלה ולמלחמת יום הכיפורים – המשבר הקשה ביותר בתקופת הנהגתה – שעליו היא כותבת מנקודת מבטה לאחר פרישתה. אחד הפרקים המרתקים בספר הינו הפרק העוסק באירועים ההיסטוריים שקדמו להכרזת עצמאותה של מדינת ישראל. תחת הכותרת: ”יש לנו מדינה” מגוללת היא את סיפור הצלתם של ילדים יתומים ממחנות העקורים והעלאתם לארץ למרות התנגדות הבריטים, היא מספרת על אמצעי עונשים חמורים ואכזריים בהם נקטו הבריטים כלפי העולים היהודים שגורשו על ספינת ”יציאת אירופה” - ”אם מאה שנים אחיה, לעולם לא תמחה מעיני התמונה האיומה של מאות חיילים בריטים בחגור מלא הנושאים ומפעילים אלות, אקדחים ורימונים נגד הפליטים העלובים שעל סיפון יציאת אירופה, שכללו 400 נשים הרות שגמרו אומר ללדת בארץ ישראל...”, על האיום הערבי שהלך וגבר לאחר דוח ועדת אונסקופ: ”לא היינו מוכנים למלחמה כלל” היא כותבת. כמו״כ היא מתארת את שורת הפגישות הסודיות שקיימה עם בן גוריון בהן דנו כיצד להביא לרוב באו”ם לטובת הקמת מדינה יהודית, וכן על שעות המתח ביום הכרזת העצמאות. גולדה חושפת פרטים מאלפים על ההכנות לטקס ההכרזה - חלונות האולם במוזאון תל אביב בו התקיים הטקס הוסתרו מפני שהיה חשש שיותקף, ותמונתו של הרצל נתלתה במיוחד לצורך הטקס באותו היום, היו שיבושים בנגינת ”התקוה” בידי התזמורת שהוכנה לכך מראש, ומעל הכל את ההתרגשות שאחזה בה ובנוכחים כולם: ”עיני מלאו דמעות וידי רעדו, עשינו את המעשה, הבאנו לעולם את המדינה היהודית - ואני גולדה מאבוביץ מאירסון זכיתי ליום הזה” . היא מתארת שהיתה זו לה הפעם הראשונה ששמעה את בן גוריון נשנק בקוראו את מגילת העצמאות, וכיצד היתה בטוחה שאך יסיים לקרוא את ההכרזה ומיד תאלץ המדינה החדשה להדוף את ההתקפה הערבית שבפתח, ועוד. מקבל הספר אריה לבבי -   [1912- 2009] היה דיפלומט ישראלי ומנכ”ל משרד החוץ. יליד ליטא, ובעקבות מהפכת 1917 עבר עם משפחתו לגרמניה, בה היה פעיל בתנועת ”הבונים”. בשנת 1932 עלה לארץ ישראל, וב-1935 סיים לימודי מוסמך בפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1936–1938 עסק בנוטרות והיה חבר מערכת ”דבר”. לאחר מכן יצא בשליחות הסתדרות העובדים הכללית ומרכז ”החלוץ” למספר חודשים לגרמניה, במטרה לשכנע את יהודיה לעזוב. ב-1938 הוא גורש, כשעל צו הגירוש חתם אדולף אייכמן. בשובו לארץ החל לעבוד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. עם קום המדינה הצטרף למשרד החוץ. בתפקידו הראשון שימש מנהל בפועל של מחלקת מזרח אירופה, ועם פתיחת צירות ישראל בברית המועצות שימש בה יועץ מקצועי לצירים גולדה מאיר ומרדכי נמיר. עם חזרתו מונה למנהל מחלקת מזרח אירופה ושימש בתפקיד עד מינויו לסמנכ”ל המשרד. בשנת 1952 היה חבר משלחת ישראל לעצרת ארגון האומות המאוחדות. בין השנים 1954–1958 כיהן כציר ישראל ביוגוסלביה וישב בבלגרד. בשנת 1958 מונה לשגריר ישראל בארגנטינה ושגריר לא תושב בפרגוואי. בתפקיד זה חתם במאי 1960 על הסכם הסגרה בין ישראל וארגנטינה, ימים ספורים קודם לחטיפתו של אדולף אייכמן על ידי המוסד. בעקבות מקרה זה הוכרז כפרסונה נון גראטה והושב לארץ. לאחר מכן מונה לסמנכ”ל משרד החוץ. בשנת 1965 מונה למנכ”ל משרד החוץ. לבקשתו סיים את תפקידו בשנת 1968 ומונה לשגריר ישראל בשווייץ, תפקיד שבו כיהן עד 1975. נפטר בפברואר 2009 ונקבר בהר המנוחות. 333 עמ׳. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית. קרעים בשולי מעטפת הנייר. גוף הספר במצב טוב.