בידספיריט | ארנסט ויכרט - נאום לנוער

ארנסט ויכרט - נאום לנוער הגרמני - חשבון הנפש של העם הגרמני על תמיכתו בנאציזם - Rede an die deutsche Jugend 1945, נאום לנוער הגרמני, מאת ארנסט ויכרט (Ernst Wiechert) הוצאת Zinnen-Verlag. מפרסומי ״מדיניות ותרבות״ בעריכת רודולף שניידר העוסקים ב חשבון הנפש של העם הגרמני על תמיכתו בנאציזם בשנות המלחמה. מינכן 1945 - מהדורה ראשונה. נדיר. חוברת הסטורית ובה נאומו של הסופר והמחזאי הגרמני ארנסט ויכרט, שנשא במינכן בנובמבר 1945, זמן קצר לאחר תבוסת הרייך השלישי וסיום מלחמת העולם השנייה, ובו הביע את חשבון הנפש של העם הגרמני על תמיכתו בנאציזם. ״פעם הייתה לנו מולדת בשם גרמניה. זו הייתה מדינה כמו כל מדינה אחרת. אנשים עבדו וצחקו, אהבו וסבלו, בדיוק כמו בכל מדינה אחרת... היו קשיים וסכסוכים, קנאה וטינה, אך בערב, פה ושם, קול נערה שר את שיר הירח העולה, וכינור שמח בשקיעה... ועכשיו הם ראו. הם ראו צלב חדש, וקורותיו לא היו חרוטות במסר הישן: ”בואו אליי, כל העייפים והעמוסים!” אלא במסר החדש: ”מוות ליהודים!” ומי שהרים את הצלב החדש מעל המון האומות לא היה עוד שליח האהבה, אלא ה”אוברמן” (סופרמן), שהימר על בגדי המת וכעת יצא לשעבד את העולם לגזע הגרמאני. ”החיה הבלונדינית” שאדם מטורף הכריז עליה וכעת התכוננה לקפוץ אל האין גבולות... ועם גדר התיל הראשונה שנכרכה סביב המחנה הראשון, נגזר דין על עם שלם. על עם שרובו כבר זיהה את הרשע, אך הסתתר בבקתותיו ובארמונותיו כדי לא לשמוע את הצרחות. עם שהצמיד את ידו לעיניו כדי לא לראות את זרם הדם שזרם לאט, לאט, אך מתרחב ואדום יותר ויותר, על פני אדמת גרמניה. עם ששכח שבתנ”ך הגרמני החדש, שנכתב ביד מגושמת של פושע, אף תכונה לא חזרה על עצמה לעתים קרובות כמו התכונה ”אכזריות”. ומי עכשיו, בפחדנות, הסיט את מבטו כשראה את דמעות הנשים והילדים זולגות, ים של דמעות שלא נבכו כמותו באלף שנים וכפי שנשפך עכשיו ”בתפארת גדולה יותר למולדת...” (מתוך הנאום).  טקסט היסטורי מכונן של ההגות והחשבון העצמי הגרמני בתקופת ”שעת האפס” מיד בתום המלחמה. בנאומו פונה ויכרט אל הנוער שגדל תחת שטיפת המוח הנאצית, קורא לעם הגרמני להביע חרטה על שהיה שותף לכתם הנורא בהצטרפותו בצייתנות לערכי הנאציזם, מתווה את האחריות המוסרית והקולקטיבית לפשעי המשטר, וקורא לבנייה מחדש של הציביליזציה הגרמנית על יסודות של אמת, ענווה, תשובה, והומניזם. נאום זה היה נאומו השלישי של ויכרט לצעירי גרמניה (לאחר נאומיו המפורסמים באוניברסיטת מינכן ב-1933 וב-1935, שבהם יצא בגלוי נגד האידיאולוגיה הנאצית, פעל כחלק מ”ההגירה הפנימית”, ואף נאסר בעקבותיהם במחנה הריכוז בוכנוואלד ב-1938.  נדיר. עותקים בודדים בקטלוג הספריות העולמי WorldCat. 47 [1] עמ׳. מצב טוב.