בידספיריט | הכוכב הצהוב - זכרונותיו של

הכוכב הצהוב - זכרונותיו של שמואל בנימין אונסדורפר ממחנות המוות - לונדון 1961- מהדורה ראשונה - ”The Yellow Star” - הכוכב הצהוב, אוטוביוגרפיה וזיכרונות שואה מאת S. B. Unsdorfer שמואל בנימין אונסדורפר.  תיעוד מרגש של חייו כיהודי אדוק במחנות הריכוז ובמפעלים של הרייך הנאצי. הוצאת Thomas Yoseloff ניו יורק ולונדון, 1961 - מהדורה ראשונה. זיכרונותיו של ילד שילדותו התרסקה תחת מנגנון הטרור הנאצי, וגבריותו חושלה בגיהנום של אושוויץ ובוכנוואלד. אונסדורפר נולד כבנו של רב נודע בברטיסלבה – ”קהילת אם” מרכזית עבור יהדות צ'כוסלובקיה. את גילוי האנטישמיות הראשון חווה על בשרו בסוף קיץ 1939 בעת השתתפות במועדון הנוער היהודי בברטיסלבה -  שם הוקפו הוא וחבריו בהמון נאצים פורעים שגרשו אותם מהמועדון בקריאות ״יהודים החוצה״. בשל מעמדו הרם של אביו ונחיצות תפקידו, הותר למשפחה להישאר בעיר גם לאחר הכיבוש הגרמני. בשלב זה, רק יהודים שכישוריהם ותפקידיהם היו מוסמכים נותרו ללא פגע בלב אירופה המדממת שתחת שלטון הרייך. בני משפחת אונסדורפר חיו בגטאות העיר וזכו בביטחון יחסי עד לשנת 1944 – הלילה שבו פתחה גרמניה במבצע הקנאי והסופי שלה להכרעת המערכה. כדי להציל את נפשם, נמלטו האב, האם והבן הצעיר לטירה סמוכה לברטיסלבה, כשהם מסתמכים על דרכונים ארגנטינאים מזויפים. עם זאת בשלב מסויים המשפחה נלכדה, גורשה לעיירה סרד, וממנה שולחה ישירות אל התופת של אושוויץ. באותן שנים בסרד מתאר הוא את משלוחי היהודים שגורשו לאושוויץ שנאספו מידי שבוע בקבוצות של 1000 איש, תוך שהוא מתאר כיצד משפחות נקרעות, ילדים נפרדים מהוריהם בבכי מר, זוגות נפרדים ביודעים כי הבעל או האשה מגורשים אל הלא נודע. כמו כל המשוגרים למחנה המוות, בני המשפחה הופרדו מיד עם הגעתם. האב והאם נשלחו אל מותם; רק הבן שרד.  כשהוא בן 19 בלבד, הפך המחבר למועמד מועדף לעבודות כפייה במפעלי הנאצים. הוא שולח לבוכנוואלד, ומשם הועבר למפעל ייצור מטוסים בנידר-אורשל. לאורך המסע המפרך והאימה היומיומית, חרף ההתעללות האכזרית והבלתי-פוסקת של אנשי ה-SS אותם הוא מתאר באריכות בספרו, שמר הבן יחד עם חבריו האסירים על אמונתם הדתית היוקדת ועל עקשנות רוחנית שלא נשברה. עם תום המלחמה והגעת יום השחרור, נחשף הפער הכואב בין שמחת הסובבים לטרגדיה היהודית. כפי שמתאר זאת המחבר: ”'הביתה! הביתה!' קראו הצ'כים, רוקדים ומתנשקים בצהלה מטורפת. אנחנו, היהודים, שקענו שוב על הרצפה. לא נותרה לנו תקווה טובה לאיחוד. במקום זאת, דמעות - גדולות, כבדות ומלוחות - שאוחסנו מרגע הגעתנו לאושוויץ, נאלצו לצאת מעינינו ולרדת על לחיינו השזופות. רק עכשיו היה לנו זמן לחשוב על יקירינו שנספו באושוויץ, ושלא היו כאן עוד כדי לראות את שעת השחרור ולהצטרף אלינו למה שיכול היה להיות היום המאושר ביותר בחיינו. בית? בית? איזו טרגדיה. בית, מקום שכבר לא היה, ולעולם לא יהיה שוב. ”חופשיים? חופשיים? בשביל מה שוחררנו? רק כדי להתאבל ולהתאבל עד סוף ימינו על הטרגדיה הגדולה ביותר שפקדה אי פעם את עמנו בהיסטוריה הארוכה והקשה שלנו.” 205 עמ׳. רישום בעלים קודם. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית הכל בשלמות. מצב טוב מאד.