בידספיריט | אלי ויזל - מהדורה לא

אלי ויזל - מהדורה לא ידועה של ספרו הנודע ״הלילה״ חתומה בידי המחבר - מהדורה בריטית לא ידועה של ספרו הנודע של אלי ויזל ”הלילה” - עותק חתום ומתוארך בידי המחבר: 8/11/62. תורגם מצרפתית לאנגלית על ידי סטלה רודוויי. אחת מיצירות המופת החשובות והמשפיעות ביותר בספרות השואה המתעדת את חוויותיו של ויזל כנער צעיר שנשלח עם משפחתו מעיירתו סיגט שבטרנסילבניה אל מחנות הריכוז וההשמדה אושוויץ ובוכנוואלד. הוצאת Panther books, לונדון, 1961. הקדמה מאת הסופר הצרפתי וזוכה פרס נובל לספרות, פרנסואה מוריאק. ספרו האוטוביוגרפי החשוב של ניצול השואה הסופר אלי ויזל המתאר את חוויותיו כנער צעיר אשר נשלח עם משפחתו מעיירתו סיגט שבטרנסילבניה אל מחנות הריכוז וההשמדה אושוויץ ובוכנוואלד. היצירה מתמקדת באובדן האמונה, בהתרסקות התמימות הנערית, במורכבות היחסים בין אב לבנו בתנאים אל-אנושיים ובחוויית ההישרדות הפיזית והנפשית. הספר נכתב במקור ביידיש בגרסה מורחבת (תחת השם ”ואין העולם שתק”), ועובד בהמשך לצרפתית (”הלילה”) בתיווכו ובעידודו של פרנסואה מוריאק. המהדורה שלפנינו, בעיצוב כריכה צבעונית האופייני לספרי כיס של שנות ה-60, מייצגת את תחילת חדירתו של הספר לתודעה העולמית ולקהל הקוראים בשפה האנגלית. ״לעולם לא אשכח את הלילה הזה, הלילה הראשון במחנה שהפך את חיי ללילה ארוך ונעול על שבעה מנעולים. לעולם לא אשכח את העשן הזה. לעולם לא אשכח את פניהם הקטנות של הילדים שגופם היה ללפיד בוער תחת שמים מחרישים. לעולם לא אשכח את הלהבות אשר שרפו לתמיד את אמונתי. לעולם לא אשכח את דומיית הלילה שגזלה ממני לנצח את התשוקה לחיות. לעולם לא אשכח את הרגעים הללו שרצחו את אלוהי ואת נשמתי ואת חלומותיי שהיו למדבר שממה. לעולם לא אשכח כל זאת, לו גם אהיה נידון לחיים ארוכים כחיי אלוהים עצמו. לעולם...״. מתוך הספר. הספר ”הלילה” מבוסס על חוויותיו האישיות של אלי ויזל כנער יהודי בן 15 בתקופת השואה, ומתמקד בשלושה צירים מרכזיים: הגירוש וההישרדות במחנות, השבר האמוני והנפשי, והמערכת המורכבת בין אב לבנו. העלילה מתחילה בעיירה סיגט בטרנסילבניה. למרות אזהרות מוקדמות (כמו זו של משה השמש ששרד טבח מוקדם), הקהילה היהודית מתקשה להאמין לגודל הסכנה. באביב 1944, בעקבות כיבוש הונגריה, מוקמים גטאות, ובמהרה מועברים התושבים בקרונות בהמות דחוסים לאושוויץ-בירקנאו. עם ההגעה נערכת הסלקציה: אלי נפרד לאלתר מאמו ומאחותו הקטנה ציפורה (שנרצחו בתאי הגזים) ונשאר עם אביו, שלמה. אלי ואביו מועברים לאושוויץ ולאחר מכן למחנה העבודה בונה. הספר מתאר לפרטי פרטים את השגרה המשתקת: רעב קיצוני, עבודת פרך, אלימות שוטפת מצד שומרי ס”ס וקאפואים, והפחד הקיים מכל סלקציה נוספת. בהמשך, עם התקדמות הצבא האדום בחורף 1945, מועברים האסירים ב”צעדת מוות” רגלית בתנאי קור קיצוניים עד למחנה בוכנוואלד. בעוד התנאים הפיזיים המזעזעים מביאים אסירים רבים להילחם זה בזה על פת לחם, אלי נאבק לשמור על אביו החולה והתשוש. לצד זאת, הוא מתאר בכנות כואבת את הקונפליקט הפנימי – הרצון להקריב הכל למען אביו מול דחף ההישרדות הבסיסי והרגשת הנטל שהלכה וגברה ככל שהאב נחלש, עד לפטירתו של האב בבוכנוואלד קודם לשחרור. אלי, שנכנס למחנה כנער דתי, חווה שבר אמוני קשה. למראה הילדים הנשרפים והוצאות להורג בתלייה במחנה (בפרט תלייתו של ילד צעיר שנאבק על חייו שעות ארוכות), אלי כותב כי אמונתו באל רחום התרסקה, והוא נותר בתחושת יתמות מול שתיקת השמיים. אלי ויזל (1928–2016) סופר, הוגה דעות, פעיל זכויות אדם וחתן פרס נובל לשלום, אשר הפך לאחד הדוברים המרכזים של זיכרון השואה בעולם. נולד בסיגט שברומניה (אז הונגריה) למשפחה חסידית דתית, וגדל על ברכי הלימוד התלמודי והקבלה. לאחר המלחמה הגיע לצרפת כחלק מקבוצת יתומים, למד פילוסופיה בסורבון ועבד כעיתונאי. בשנת 1955 עבר לארצות הברית, קיבל אזרחות אמריקאית וכיהן כפרופסור למדעי הרוח באוניברסיטת בוסטון. שימש כיו”ר הוועדה הנשיאותית לזכויות האדם והיה מיוזמי הקמת מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון (לאחר שב־1978 מינה הנשיא ג'ימי קרטר את ויזל באופן אישי ליו”ר President's Commission on the Holocaust). בשנת 1986 הוענק לו פרס נובל לשלום על מאבקו הבלתי פוסק נגד אדישות, גזענות ועוולות בעולם.  126 [2] עמ׳. בלאי קל בכריכה. מצב טוב.