בידספיריט | אלפיים ימים בדכאו: חוויותיו של

אלפיים ימים בדכאו: חוויותיו של נוצרי בין 'אנשי אדונים' ל'אנשי עדר' - פרסום מוקדם על זוועות מחנה דכאו בתום המלחמה, מינכן 1946 - מהדורה ראשונה - Zweitausend Tage Dachau: Erlebnisse eines Christenmenschen unter Herrenmenschen und Herdenmenschen - אלפיים ימים בדכאו: חוויותיו של נוצרי בין 'אנשי אדונים' ל'אנשי עדר' - דיווחים ויומנים של אסיר מס' 16921, מאת קארל אדולף גרוס (K. A. Gross). הוצאת Neubau-Verlag, מינכן 1946 - מהדורה ראשונה. גרמנית. עדות גרמנית מוקדמת מאוד, שפורסמה ב־1946 בגרמניה הכבושה, המבוססת על רשימות/יומנים של אסיר דכאו ומופיעה עם רישיון מפורש של ממשל הכיבוש האמריקאי. זוהי למעשה אחת העדויות המוקדמות והמפורטות ביותר על מחנה הריכוז דכאו שפורסמו בגרמניה ממש לאחר תום המלחמה. קארל אדולף גרוס היה מוציא לאור ועיתונאי פרוטסטנטי שנאסר על ידי המשטר הנאצי באוגוסט 1939 בשל עמדותיו הדתיות והתנגדותו לאידיאולוגיה הנאצית. הוא נאשם בהיותו ״אויב המדינה״ בכך שחבר לקבוצת ״חזית הווידוי״. כמו״כ נאמר לו כי הוא נעצר בשל העובדה שהפיץ מאות אלפי גלויות ובהן דבריו של הכומר המתנגד לנאצים Martin Niemöller. הוא נלקח תחילה למחנה זקסנהאוזן, ולאחריו ב־2 בספטמבר 1939 הועבר לדכאו בו שהה כ-2,000 ימים (כשש שנים) כאסיר במחנה. הספר מבוסס על רשימות, יומנים ודיווחים שכתב גרוס במהלך מאסרו ובסמוך לשחרורו. הוא מתאר מנקודת מבט נוצרית-הומניסטית את החיים במחנה, את מנגנון הטרור של אס-אס, את התמודדותם של האסירים במאבק לחיים, ואת העמידה הרוחנית והמוסרית בתנאים של אלימות. מכאן הספר מתפתח לתיאור ארוך של החיים בתוך מערכת המחנה. בספר אף תיעוד משמעותי הנוגע לרדיפת יהודים ולמצבם של אסירים יהודים. כשהוא מתאר את ההעברה לדכאו, הוא מציין במפורש את מספרם הגדול של היהודים בקבוצת האסירים ואת החשש שצפוי להם גורל קשה במיוחד. הוא אף מתאר כיצד באחת הפעמים הוא התקרב לקבוצת אסירים ומגלה שמדובר ביהודים המשוחחים עם כומר על תחיית המתים. זהו אחד מכמה מקומות שבהם הוא מתעד מפגש דתי בין נוצרים ליהודים בתוך המחנה. כמו״כ באחת הפעמים הוא מתאר כיצד קבוצת יהודים (״בני ישראל״), נושאים יחד גזע עץ כבד על כתפיהם, ותוך כדי עבודת הפרך והרעב הם צועקים זה לזה מתכונים למאכלים כשרים ולא־כשרים, כאמצעי כמעט דמיוני להתמודדות עם הרעב. עוד בספרו הוא מתאר את היחסים בין אסירים, אכזריות אנשי SS בצורות ענישה נוראיות, רעב, עבודת כפייה, רציחות, עינויים, פחד, מחלות, מוות, ההיררכיה הפנימית של האסירים והדרך שבה שנות המאסר משנות את האדם. כך למשל הוא מספר על  אסיר בשם Böhm, ששלט לדבריו בכ־2,000 אסירים באמצעות שני ”כלי עינויים”: השוט שלו ולשונו. לאחר שנפסל מעבודה ב־BMW כביכול בשל עצלות וחוסר יכולת, הוא נשלח לעבוד באתר הבנייה של Dyckerhoff & Widmann, שבנתה שני אולמות גדולים עבור BMW בעבודת עבדים. גרוס מגדיר את העבודה: “eine Art Todeskommando, eine versteckte Hinrichtung” — מעין קומנדו מוות, הוצאה להורג מוסווית. בראש רצף היומן מופיעים כבר כמעין תוכן עניינים פנימי האירועים הקשים שעומדים להופיע: אסיר רוסי מוכה למוות, שביתת מקלפי תפוחי האדמה, הבונקר של ה־SS, וכן 489 צרפתים שנחנקו למוות במהלך טרנספורט. ב־14 במרץ 1944 הוא מספר על כומר שהיה מאושפז במרפאת המחנה וניהל יומן על היחס הבלתי־אנושי שבו אסירים שימשו כ”חיות ניסוי”. היומן הוברח אל מחוץ לגדר דרך אחותו של אותו איש, והפרשה גררה חקירות ואיומים על אנשי הבלוק. בפתח הספר בתחתית העמוד השמאלי מופיע הציון: Published under Military Government for Bavaria Information control Division Licence No. US-E-110 - סמל היסטורי של ספרי תקופת הדה-נאציפיקציה והשיקום המיידי בגרמניה (1945–1946). ספרים שיצאו באותה עת דרשו רישיון מיוחד מטעם מנהל הבקרה של הממשל הצבאי האמריקאי בבוואריה. 344 עמ׳. מצב טוב מאד.