בידספיריט | שלמה גליקסמן - תביעתי נגד

שלמה גליקסמן - תביעתי נגד יוליוס שטריכר ושות' והזיופים והסילופים בספרות האנטישמית - מהדורה אנגלית ראשונה - My Lawsuit Against Julius Streicher & Co. and the Forgeries and Falsifications in the Antisemitic Literature - תביעתי נגד יוליוס שטריכר ושות' והזיופים והסילופים בספרות האנטישמית, מאת הרב והחוקר שלמה גליקסמן (Shlomo Gliksman). הוצאת המחבר, קליבלנד, אוהיו, יוני 1941 - מהדורה אנגלית ראשונה עם הוספות שלא הופיעו במהדורה הגרמנית - הספר שנאסר להפצה בגרמניה בהוראה אישית של שר התעמולה יוזף גבלס. ״אנטישמיות אינה מושג אידיאולוגי, אלא למעשה מחלה כרונית המציבה חזקים כנגד חלשים וחסרי אונים, גם אם הקורבן הוא תינוק...״. שלמה גליקסמן (שחתום בחלק מהמסמכים בגרמנית כ-Sami Glucksmann) שימש בעברו כמנהל הסמינר להיסטוריה יהודית, תנ”ך ותלמוד בדנציג וכיועץ רשמי למשפט וכלכלה. בספרו מציג הוא כתבי אישום ותביעות משפטיות שהגיש בינואר 1935 לתובע הכללי ולמפקח המשטרה בדנציג נגד הפושע הנאצי איש התעמולה האנטישמית של המשטר יוליוס שטריכר (עורך ה'שטירמר' הידוע לשמצה) ועורכיו המשניים, בדרישה ברורה לאסור את הפצת עיתון ה'שטירמר' בדנציג ולחקור סוכנים מקומיים, כשהוא מתבסס על סעיפי החוק הפלילי והחלטות בית המשפט הקיסרי המגינים על רגשות דתיים. בתביעה שהגיש הוא צטט קטעים מה״דר שטירמר״ בהם בז העיתון לתנ״ך, סילף את מקורות התלמוד, זלזל בדת היהודית והפך את היהודים בכללם לקבוצת נידוי - הכל בניגוד לחוק העונשין הגרמני התקף בדנציג. את ספרו בו הוא מגולל את מלחמתו באנטישמיות הגרמנית ובשטרייכר בפרט, בחר לפרסם בדנציג לראשונה דוקא - העיר בה פתח בהליכים משפטיים נגד יוליוס שטרייכר וחבריו משום שעל פי סעיף 102 של חוזה ורסאי היא נותרה עיר חופשית, עצמאית מהרייך הגרמני, והאמין שיקבל תמיכה דוקא בעיר זו במלחמתו הגלויה נגד שטרייכר. ואכן חבר הלאומים לא אסר את הפצת הספר, ועל פי הנכתב במבוא נקנו אלפי עותקים אפילו על ידי חברי המפלגה הנאצית עצמם. למרות טענותיו האמת שהציג בפני בית המשפט כפי שהן מובאות כאן בספרו, תביעתו לא התקבלה משום שהיועץ המשפטי של ממשלת דנציג הציג את הטענה המגוחכת שהמחבר עצמו לא נפגע באופן אישי ממעשי ה״דר שטירמר״, ובכך שמט למעשה את כל טענותיו באחת. כמובן שלאור פרסום הספר הוא נרדף ע״י המפלגה הנאצית וכשנודע לגליקסמן שהוא מופיע ברשימה השחורה של הגסטפו הוא נמלט לארה״ב, בה מיהר להוציא את המהדורה האנגלית של הספר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשעה שרבים מהאירועים שקרו אישרו לחלוטין את כל טענותיו בספר. בנוסף לתביעה שהגיש המובאת כאן, הספר מוקדש לפירוק מדעי וטקסטואלי של טענות אנטישמיות מבית מדרשו של אייזנמנגר. הוא מפריך את טענות האנטישמים המבוססות לכאורה על מקורות יהודיים, ומדגים את האופן בו סילפו אותם תועמלנים את מקורות היהדות, כשהוא מצטט אחת לאחת את כל אותן מימרות תלמודיות באופן מלא ומדגים כיצד ה״דר שטירמר״ מוחק שורות שלמות שלא מתאימות עם הטענות האנטישמיות שהוא מציג לקוראיו, ומתרגם במסולף מונחים תלמודיים כדי להתאימם לנרטיב האנטישמי. הוא אף מצטט בספרו מדעותיהם של דמויות בולטות בגרמניה אשר גינו את האנטישמיות - ביניהם כאלה שהיו חברים ברייכסטאג הגרמני כדוגמת תאודור מומסן שאמר: ״התנכלות ליהודים היא חרפה לאומית... אנטישמיות היא הלידה הלא טבעית של התודעה הלאומית״, וכדו׳. הספר נדפס לראשונה בגרמנית בדנציג בשנת 1934 תחת הכותרת ”Die Fälschungen in der antisemitischen Literatur” בהוצאת Jacob Lange, לשם נמלט גליקסמן מברלין ב-1933. המהדורה האנגלית שלפנינו נדפסה בארה”ב ב-1941 בהוצאה עצמית של המחבר ובה הוסיף הוא את הצגת חומר התביעה נגד יוליוס שטרייכר שלא הופיע בשעתו במהדורה הגרמנית. 96 עמ׳. מצב טוב מאד.