מכירה פומבית 4
ספרים ביידיש, מעטפות ובולים, ברנדי, כלי כסף, ארץ ישראל, שואה, ספרי קודש, חסידות, חב"ד, מכתבי אדמו"רים ורבנים ועוד.
10.2.20
(הזמן המקומי שלך)
ישראל
אריה בן אליעזר 13, פתח תקווה
המכירה תתקיים אי"ה ביום שני ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות תש"פ. 10.2.2020 למנינם. להזכיר, מנהג ישראל לאכול בט"ו בשבט פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל וכן חרובים שקשורים לניסים.
המכירה הסתיימה
|
פריט 43:
דאס ליד פון אויסגעהרגעטן יידישן פאלק / יצחק קאצענעלסאן פאריז 1945. השיר על העם היהודי שנהרג. מהדורה ראשונה.
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
30
עמלת בית המכירות:
20%
לפרטים נוספים
|
מקונן השואה, המשורר יצחק יחיאל קצנלסון, נולד ב-1886 בקורליצ'י שבחבל מינסק ונרצח ב-1944 באושוויץ. השירים והמחזות שכתב עוררו בלוחמי הגטאות את רוח הקרב. רבים משיריו נותרו עמנו עד היום, וביניהם "השיר על העם היהודי שנהרג". בית לוחמי הגטאות קרוי על שמו של יצחק קצנלסון.
יצחק קצנלסון מהעיר לודז' היה מורה, מחנך ויוצר פורה. השפה העברית וההתיישבות החלוצית בארץ היו בעיניו מטרה שהיהודי בגלות צריך לשאוף אליה. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה החל קצנלסון בהקמת רשת חינוך עברי: מגן ילדים שבו לימד ועד לבית ספר תיכון אותו ניהל. הוא כתב פרוזה, שירה וקומדיות, גם לתיאטרון היידי. בעקבות שני ביקורים בארץ כתב שירים בעברית, שאותם שרו החלוצים ואנו ממשיכים לשיר גם היום. כך למשל "מה יפים הלילות בכנען" ו"חמש שנים על מיכאל".
ב-1939, עם פרוץ המלחמה, הופסקה עבודתו כמנהל בית הספר שהקים בלודז'. הוא נמלט לגטו ורשה, שם סבל מבדידות ומדיכאון. ב-1940, לאחר שמשפחתו הגיעה לוורשה, ניסה לעלות לא"י, אולם באפריל הבין כי אבְדה התקווה. האכזבה הייתה קשה, חלום חיים שהתנפץ. רק בזכות המפגש עם אנשי "החלוץ" כמו יצחק צוקרמן וצביה לובטקין, חזר קצנלסון לעסוק בחינוך וביצירה.
הוא התמסר לפעילות חינוכית וספרותית: פרסם משיריו בעיתוני תנועת הנוער החלוצית "דרור", ייסד קבוצת תיאטרון והדריך צעירים כיצד לפעול בתחום החינוך בקרב ילדים עזובים ובבתייתומים - זאת במסגרת הגימנסיה המחתרתית של תנועת "דרור". ביצירותיו מתקופת השואה עסק בייחודה של השקפת העולם היהודית, וערך חשבון נפש עם העולם הנוצרי שלא נקף אצבע להצלת היהודים מהשמדה. יצירותיו בגטו נכתבו בעיקר ביידיש, כמה מהן נדפסו על ידי המחתרת. רוב היצירות נקראו על ידי קצנלסון בפומבי והוצגו במסגרת קבוצת הדרמה שניהל בגטו.
ב-1942 נשלחו אשתו ושניים מבניו למחנה השמדה. באותם ימים התארגנה המחתרת החלוצית למלחמה מזוינת, ובנו הבכור, צבי, הצטרף לארגון אי"ל (ארגון יהודי לוחם). קצנלסון, מבוגר מכדי להשתתף בהכנות למרד, עודד את הלוחמים בהכנותיהם.
בנאום שנשא לפני הלוחמים אמר:
"נהיה מאושרים שאנו מכינים את עצמנו עם נשק ביד לפגוש את האויב ולמות! מלחמתנו תשמש מקור השראה לדורות הבאים. ניקח לנו למופת את אחינו בארץ ישראל - הם לא גילו מורך לב בשעת סכנה ועמדו מעטים נגד רבים. במותם חינכו דורות רבים של יהודים. הגרמנים הרגו מיליוני יהודים, אך הם לא יכלו לנו. העם היהודי חָיֹה יחיה. עינינו לא תחזֶינה זאת, אך כגמולם ישולם להם, ולאחר מותנו יעמדו מעשינו לעד... לא, לעולם אין מאוחר! יהודי אחרון - בהמיתו רוצח את עמו גָאַל! גם עם הרוג אשר עוד להציל - הצילו!"
ב-1943, לאחר המרד הראשון בגטו ורשה, הושגה עבור קצנלסון תעודה של אזרח חוץ והוא הועבר למחנה ויטל במזרח צרפת. בשהותו במחנה כתב את "פנקס ויטל" ואת הפואמה "השיר לעם היהודי שנהרג":
"כפריצי חיות פרצו אל בית הוועד, אל "זקן היהודים", כמטורפים,
אל צ'רניקוב [ראש היודנראט בגטו ורשה] נשיא הקהילה, וכה קראו אליו, אל הפרנס:
לא עוד שישה נדרוש! לא עוד נסכים לששת אלפים,
רבבה תתנו! רבבה! - משפט קצר וחד וגס.
ועוד היום לתלות המודעה אל היהודים כולם, כחוק:
רבבה מכם, מחר כבר רבבה משלכם! - הִשמיעו הגזֵרה ויָצאו.
אל כורסתו נופל חיוור, הוא, הנשיא, מאצל השולחן, זה הירוק...
אתה כותב? על עשרה תחתום? הכֹּה רבים מן השישה העשרה?"
כעבור שנה נשלח יצחק קצנלסון עם בנו לאושוויץ, שם נרצח. יומיים לפני הגירוש לאושוויץ הסתיר מרדכי טננבוים (תמרוף) חלקים מיצירותיו של קצנלסון עם ארכיון "דרור" במחבוא תת-קרקעי. חלק מהעבודות שכתב במחנה ויטל נמצאו.
קצנלסון כתב כ-45 יצירות, ובהן שירים ומחזות, תרגומי מקרא ליידיש, מחזות לילדים, מאמרים ועוד.
Holocaust, Jewish (1939-1945) -- Poetry
תיאור
80 ע'
20 ס"מ.
שפה
יידיש.
המעטפת מנותקת. ועוד דף ראשון והאחרון מנותקים. קרעים עם חוסר בקצוות המעטפת.
חותמת ספריה.
מצב כללי, נייר טוב ולבן. מצב טוב.
מקונן השואה, המשורר יצחק יחיאל קצנלסון, נולד ב-1886 בקורליצ'י שבחבל מינסק ונרצח ב-1944 באושוויץ. השירים והמחזות שכתב עוררו בלוחמי הגטאות את רוח הקרב. רבים משיריו נותרו עמנו עד היום, וביניהם "השיר על העם היהודי שנהרג". בית לוחמי הגטאות קרוי על שמו של יצחק קצנלסון.
יצחק קצנלסון מהעיר לודז' היה מורה, מחנך ויוצר פורה. השפה העברית וההתיישבות החלוצית בארץ היו בעיניו מטרה שהיהודי בגלות צריך לשאוף אליה. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה החל קצנלסון בהקמת רשת חינוך עברי: מגן ילדים שבו לימד ועד לבית ספר תיכון אותו ניהל. הוא כתב פרוזה, שירה וקומדיות, גם לתיאטרון היידי. בעקבות שני ביקורים בארץ כתב שירים בעברית, שאותם שרו החלוצים ואנו ממשיכים לשיר גם היום. כך למשל "מה יפים הלילות בכנען" ו"חמש שנים על מיכאל".
ב-1939, עם פרוץ המלחמה, הופסקה עבודתו כמנהל בית הספר שהקים בלודז'. הוא נמלט לגטו ורשה, שם סבל מבדידות ומדיכאון. ב-1940, לאחר שמשפחתו הגיעה לוורשה, ניסה לעלות לא"י, אולם באפריל הבין כי אבְדה התקווה. האכזבה הייתה קשה, חלום חיים שהתנפץ. רק בזכות המפגש עם אנשי "החלוץ" כמו יצחק צוקרמן וצביה לובטקין, חזר קצנלסון לעסוק בחינוך וביצירה.
הוא התמסר לפעילות חינוכית וספרותית: פרסם משיריו בעיתוני תנועת הנוער החלוצית "דרור", ייסד קבוצת תיאטרון והדריך צעירים כיצד לפעול בתחום החינוך בקרב ילדים עזובים ובבתייתומים - זאת במסגרת הגימנסיה המחתרתית של תנועת "דרור". ביצירותיו מתקופת השואה עסק בייחודה של השקפת העולם היהודית, וערך חשבון נפש עם העולם הנוצרי שלא נקף אצבע להצלת היהודים מהשמדה. יצירותיו בגטו נכתבו בעיקר ביידיש, כמה מהן נדפסו על ידי המחתרת. רוב היצירות נקראו על ידי קצנלסון בפומבי והוצגו במסגרת קבוצת הדרמה שניהל בגטו.
ב-1942 נשלחו אשתו ושניים מבניו למחנה השמדה. באותם ימים התארגנה המחתרת החלוצית למלחמה מזוינת, ובנו הבכור, צבי, הצטרף לארגון אי"ל (ארגון יהודי לוחם). קצנלסון, מבוגר מכדי להשתתף בהכנות למרד, עודד את הלוחמים בהכנותיהם.
בנאום שנשא לפני הלוחמים אמר:
"נהיה מאושרים שאנו מכינים את עצמנו עם נשק ביד לפגוש את האויב ולמות! מלחמתנו תשמש מקור השראה לדורות הבאים. ניקח לנו למופת את אחינו בארץ ישראל - הם לא גילו מורך לב בשעת סכנה ועמדו מעטים נגד רבים. במותם חינכו דורות רבים של יהודים. הגרמנים הרגו מיליוני יהודים, אך הם לא יכלו לנו. העם היהודי חָיֹה יחיה. עינינו לא תחזֶינה זאת, אך כגמולם ישולם להם, ולאחר מותנו יעמדו מעשינו לעד... לא, לעולם אין מאוחר! יהודי אחרון - בהמיתו רוצח את עמו גָאַל! גם עם הרוג אשר עוד להציל - הצילו!"
ב-1943, לאחר המרד הראשון בגטו ורשה, הושגה עבור קצנלסון תעודה של אזרח חוץ והוא הועבר למחנה ויטל במזרח צרפת. בשהותו במחנה כתב את "פנקס ויטל" ואת הפואמה "השיר לעם היהודי שנהרג":
"כפריצי חיות פרצו אל בית הוועד, אל "זקן היהודים", כמטורפים,
אל צ'רניקוב [ראש היודנראט בגטו ורשה] נשיא הקהילה, וכה קראו אליו, אל הפרנס:
לא עוד שישה נדרוש! לא עוד נסכים לששת אלפים,
רבבה תתנו! רבבה! - משפט קצר וחד וגס.
ועוד היום לתלות המודעה אל היהודים כולם, כחוק:
רבבה מכם, מחר כבר רבבה משלכם! - הִשמיעו הגזֵרה ויָצאו.
אל כורסתו נופל חיוור, הוא, הנשיא, מאצל השולחן, זה הירוק...
אתה כותב? על עשרה תחתום? הכֹּה רבים מן השישה העשרה?"
כעבור שנה נשלח יצחק קצנלסון עם בנו לאושוויץ, שם נרצח. יומיים לפני הגירוש לאושוויץ הסתיר מרדכי טננבוים (תמרוף) חלקים מיצירותיו של קצנלסון עם ארכיון "דרור" במחבוא תת-קרקעי. חלק מהעבודות שכתב במחנה ויטל נמצאו.
קצנלסון כתב כ-45 יצירות, ובהן שירים ומחזות, תרגומי מקרא ליידיש, מחזות לילדים, מאמרים ועוד.
Holocaust, Jewish (1939-1945) -- Poetry
תיאור
80 ע'
20 ס"מ.
שפה
יידיש.
המעטפת מנותקת. ועוד דף ראשון והאחרון מנותקים. קרעים עם חוסר בקצוות המעטפת.
חותמת ספריה.
מצב כללי, נייר טוב ולבן. מצב טוב.
