על השחיתות – את מי אין שופטים? הוצאת שורת המתנדבים, [1955]. 24 עמ'.

על השחיתות – את מי אין שופטים? הוצאת שורת המתנדבים, [1955]. 24 עמ'.

בראשית שנות החמישים קמה בישראל תנועה א-פוליטית התנדבותית שמטרתה היתה מלחמה בעוולות חברתיות ועזרה לשכבות מצוקה, אך עד מהרה מצאה את עצמה עוסקת בעיקר בשחיתות פוליטית. בין חברי התנועה היו אליקים העצני, חנן רפפורט, ישעיהו ליבוביץ', אפרים קציר (לימים נשיא המדינה), אמנון רובינשטיין, והמשורר יצחק שלו (אביהם של מאיר שלו וצרויה שלו).
ב-1955 פרסמה התנועה חוברת בשם "סכנה אורבת מבפנים", ובה האשמות על כך שעמוס בן גוריון, בנו של דוד בן גוריון, שהיה סמפכ"ל המשטרה, הורה לסגור תיק חקירה נגד חשודים בפלילים ביניהם חברו שייקה ירקוני, בעלה של הזמרת יפה ירקוני. לטענת התנועה, כספי שילומים גרמניים שקיבלה הסוכנות היהודית בשם העם היהודי הופנו על ידיה לפיתוח ענף התיירות, ושימשו לרכישת ציוד מלונאי מגרמניה בתיווך אנשי עסקים ישראלים. על פי החשד סיפקו הספקים הגרמנים את הסחורה עם חשבוניות מנופחות, מה שאיפשר לאנשי העסקים הישראלים לשלשל לכיסם את ההפרש בין המחיר האמיתי למחיר הנקוב בחשבונית אותו קיבלו מהסוכנות.
עמוס בן גוריון תבע את "שורת המתנדבים" תביעת דיבה, ועורך הדין שמואל תמיר, שזכה לפרסום בשל תפקידו במשפט קסטנר, ייצג את התנועה. במשפט נתפס מזכ"ל המשטרה דאז יחזקאל סהר בעדות שקר, אך למרות זאת חייב בית המשפט את "שורת המתנדבים" בדין וחייב אותה לפצות את בן גוריון בסכום עתק במונחים של אותם ימים. סכום זה גרם לדלדול שורות התנועה ולהפסקת פעילותה בעוד ערעורה נשמע בפני בית המשפט העליון. העליון קיבל את גרסת "שורת המתנדבים", למרות קושי טכני לזכות את התנועה, מתח ביקורת חריפה על בן גוריון וסהר, וכן על שופטי המחוזי. המפכ"ל סהר אף הועמד לדין בעוון עדות שקר והורשע.