|
פריט 279:
"שטאמ / אזקארע" – שירים מאת דוד הופשטיין ואהרן קושנירוב – מוסקבה, 1922 – עטיפה בעיצוב נתן אלטמן
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $1,400
מחיר פתיחה:
$
300
עמלת בית המכירות: 23%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
"שטאמ / אזקארע" – שירים מאת דוד הופשטיין ואהרן קושנירוב – מוסקבה, 1922 – עטיפה בעיצוב נתן אלטמן
שטאמ / אזקארע [גזע / אזכרה], מאת ד. האפשטיין [דוד הופשטיין] וא. קושניראוו [אהרן קושנירוב]. הוצאת "שטראם", מוסקבה, 1922. יידיש.
חוברת המאגדת שירים מאת דוד הופשטיין ואהרן קושנירוב שנכתבו בעקבות הפוגרומים ביהודי אוקראינה. השיר "אזקארע" [אזכרה] מאת אהרן קושנירוב, החותם את החוברת, עורר הדים רבים ובעקבותיו הואשם קושנירוב בלאומנות יהודית. השיר "שטאם" מאת דוד הופשטיין, הפותח את החוברת, נכתב בעקבות "אזקארע".
[16] עמ' (כולל עטיפה), 22 ס"מ. מצב טוב. הדפים מנותקים זה מזה (הסיכות חסרות). קרעים קלים בשוליים, כמה מהם חסרים.
אינה מופיעה בקטלוג הספרייה הלאומית.
--------------------------------------------------------------------------------------------
נתן אלטמן (1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.
את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.
ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן /
ניו-יורק, 1995. עמ' 146.
שטאמ / אזקארע [גזע / אזכרה], מאת ד. האפשטיין [דוד הופשטיין] וא. קושניראוו [אהרן קושנירוב]. הוצאת "שטראם", מוסקבה, 1922. יידיש.
חוברת המאגדת שירים מאת דוד הופשטיין ואהרן קושנירוב שנכתבו בעקבות הפוגרומים ביהודי אוקראינה. השיר "אזקארע" [אזכרה] מאת אהרן קושנירוב, החותם את החוברת, עורר הדים רבים ובעקבותיו הואשם קושנירוב בלאומנות יהודית. השיר "שטאם" מאת דוד הופשטיין, הפותח את החוברת, נכתב בעקבות "אזקארע".
[16] עמ' (כולל עטיפה), 22 ס"מ. מצב טוב. הדפים מנותקים זה מזה (הסיכות חסרות). קרעים קלים בשוליים, כמה מהם חסרים.
אינה מופיעה בקטלוג הספרייה הלאומית.
--------------------------------------------------------------------------------------------
נתן אלטמן (1889-1970), יליד ויניצה (כיום באוקראינה), אמן אוונגרד, צייר, גרפיקאי, מאייר ספרים, פסל ומעצב תפאורות. יצירתו המגוונת משתייכת לתתי-זרמים שונים – קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם וסופרמטיזם – ומשקפת את התמורות הרבות שידע עולמו, הן מן הבחינה האמנותית אולם לא פחות מכך מן הבחינה הפוליטית.
את לימודי האמנות שלו החל באודסה; בשנת 1910 עבר לפריז, שם המשיך בלימודיו והתרועע עם אמני קבוצת "מחמדים" שטיפחו יוגנדשטיל ציוני. ב-1912 חזר אלטמן לרוסיה והתיישב בסנקט פטרבורג. את הקיץ של שנת 1913 עשה בהעתקת תבליטים ממצבות יהודיות, ופיתח סגנון קוביסטי המתבסס על האמנות היהודית העממית. באותה תקופה ייסד בעיר חברה לעידוד אמנות יהודית. אלטמן היה תומך נלהב של המהפכה הבולשביקית ולאחריה התמנה לקומיסר במחלקה לאמנויות יפות (IZO-Narkompros) בקומיסריון החינוך העממי. ב-1919 נעשה אחר מן האמנים הבולטים בקבוצת "Kom-Fut" ("הקומוניסטים הפוטוריסטיים") ועסק בעיצוב עבור תוכניתו של לנין, "תעמולה מונומנטלית", ועבור תוכנית התעמולה "Agitprop". בשנות ה-20 המוקדמות עיצב אלטמן תפאורות לתיאטרון "הבימה" והתיאטרון היהודי הממלכתי "גוס"ט". בעיצוב הבימה להצגה "הדיבוק" שהעלה תיאטרון "הבימה" ב-1922 באו לידי ביטוי אלמנטים יהודיים בלבוש קונסטרוקטיביסטי, וכאשר העלה תיאטרון "גוס"ט" את ההצגה "אוריאל ד'אקוסטה", עיצב אלטמן תפאורה שהביאה את יצירתו הקונסטרוקטיביסטית לשיאה. עבודותיו הוצגו ב"תערוכת האמנות הרוסית הראשונה" בברלין ב-1922 וכן לצד יצירותיהם של שאגאל ושטרנברג, ב"תערוכת השלושה" שקיימה קבוצת "קולטור-ליגע". בראשית עשור זה היה אלטמן אמן מרכזי שיצירותיו מבטאות את רוח המפלגה והמהפכה – את המרד בסדר הישן, הרקוב והמנוון, ומתוקף מעמדו זה פיסל את דמותו של לנין ורשם סדרת דיוקנאות שלו. בשנת 1928 יצא אלטמן למסע עם תיאטרון "גוס"ט", ונותר בפריז עד 1935. בהעדרו השתנה יחס המפלגה אל האמנות. עוד באמצע שנות ה-20 החלה המפלגה לעודד את זרם הריאליזם הסוציאליסטי ולהצר את רגלי הקבוצות האוונגרדיות, בטענה שעל האמנות לשרת מטרות מוגדרות, להיות פשוטה ומובנת לכל ולהציג את יופיה של המציאות הקומוניסטית, ובשנת 1932, בעוד אלטמן שוהה מחוץ לברית המועצות, אסרה הועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית על כל התאגדות אמנים עצמאית. מכאן ואילך השליטה המפלגה את הזרם החדש והמועדף עליה, הריאליזם הסוציאליסטי, והאוונגרד נדחק למעמדו החדש כאמנות "בורגנית", אויבת המהפכה. עם שובו לרוסיה התיישב אלטמן בלנינגרד, ובהיותו אלמנט בלתי רצוי כאמן עסק בעיקר בעיצוב גרפי, איור ספרים ועיצוב תפאורות, תוך שהוא משתדל לדבוק בקו המפלגה החדש.
ספרות: Russian Jewish Artists in a Century of Change 1890-1990, עורכת Susan Tomarkin Goodman. הוצאת Prestel, מינכן /
ניו-יורק, 1995. עמ' 146.
