מכירה פומבית 69 חלק ב' אומנות אוונגרד מאוסף עוזי אגסי
3.12.19 (הזמן המקומי שלך)
ישראל
 קדם מכירות פומביות - רמב"ן 8, מתחם טחנת הרוח. רחביה, ירושלים
המכירה הסתיימה

פריט 222:

"שטראם", קובץ ספרותי-אמנותי – גיליון שני – מוסקבה, 1922 – עטיפה בעיצוב מארק שאגאל

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נמכר ב: $1,000
מחיר פתיחה:
$ 500
עמלת בית המכירות: 23%
מע"מ: על העמלה בלבד
תגיות:

שטראָם, כוידעש העפטן [זֶרֶם, קונטרסים חודשיים], גיליון מס' 2. הוצאת "שטראם", מוסקבה, 1922. יידיש. עטיפה בעיצוב מארק שאגאל.
"שטראָם", כתב עת ספרותי-אמנותי הכולל קטעי שירה ופרוזה מאת פרץ מרקיש, "דער נסתר" (פנחס כהנוביץ'), דוד הופשטיין, נחום אויסלנדר ואחרים.
כתב העת נוסד במוסקבה בידי יחזקאל דוברושין, נחום אויסלנדר ואהרן קושנירוב – כולם משוררים בולטים שצמחו בחוגי האמנות היהודיים בקייב. בסך הכל נדפסו חמש חוברות (שישה גליונות) בין השנים 1922-1924. בראשית דרכו ניסה כתב העת לאחד תחתיו סופרי יידיש מודרניסטיים מכל העולם, ולא רק מרוסיה. אף ש"שטראם" לא נדפס מטעם רוסיה הסובייטית באופן רשמי, הוא נחשב לכתב העת הסובייטי הראשון לענייני ספרות בשפה היידית.
80 עמ', 25.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. דפים ספורים מנותקים. רישומים בעפרון ומספר סימונים בעט (קטנים, ללא נזק לטקסט). כתמים כהים, קמטים וקרעים קלים בשולי העטיפה וקרעים חסרים בשדרה. החוברת מנוקבת שלוש פעמים בסמוך לשדרה (כנראה, לצורך קשירה בשרוך או כריכה).


---------------------------------------------------------------------------------------------------


מארק שאגאל (1887-1985), אמן רוסי-צרפתי, נחשב בעיני רבים לגדול הציירים היהודים המודרניים. שאגאל נולד למשפחה חסידית בעיר ליוזנה (אז רוסיה הלבנה), הבכור מבין תשעה אחים. כששאלה אמו את מורו הראשון לאמנות, הצייר יהודה פן, האם יוכל בנה להתפרנס מציור, התבונן ברישומיו והשיב לה: "יש שם איזה כישרון". בגיל עשרים התקבל ללימודי אמנות בסנקט פטרבורג (בתקופה זו צייר לראשונה את דמותו של ה"כנר על הגג", שהמחזה המפורסם קרוי בעקבותיה) ובשנת 1914 נשא לאישה את הסופרת בלה רוזנפלד, שנודעה כאחת ההשראות הגדולות על עבודתו.

לאחר מהפכת אוקטובר התמנה שאגאל לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והקים שם מוזיאון ובית ספר לאמנות. בין מורי בית הספר היו גם האמנים אל ליסיצקי והצייר יהודה פן – מורו הראשון של שאגאל עצמו. בשנת 1919 הוזמן ללמד בבית הספר צייר נוסף, שהיה מהנועזים והמשפיעים אותן השנים – קזמיר מלביץ'. מלביץ' החזיק בהשקפה אמנותית רדיקלית משל שאגאל, וביקש להנחיל לתלמידיו את הסגנון האמנותי שפיתח בעצמו, הסופרמטיזם. דמותו הכריזמטית והשקפתו החדשה קנו לו תומכים רבים, ובשנת 1920 נוסד בבית הספר קולקטיב בשם UNOVIS, שאימץ את עיקרי משנתו. בהדרגה, צברו מלביץ' ותומכיו כוח והשפעה, דחקו את רגליו של שאגאל מניהול בית הספר ולבסוף שינו את תכנית הלימודים. בעקבות זאת החליט שאגאל לעזוב את רוסיה.

בשנת 1920 עקר שאגאל למערב אירופה, ולאחר חנייה קצרה בברלין השתקע בעיר פריז. בין היתר, צייר בתקופה זו את הסדרה החשובה "חיי", שתעדה את נופי העיירה היהודית, ואת סדרת עבודותיו בהשראת המקרא. בשנת 1941, כשנתיים לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, הצליח שאגאל להימלט לארה"ב בסיועו של העיתונאי האמריקני ראיין פריי, התגורר שנים אחדות בניו-יורק ולאחר המלחמה שב לצרפת, שם נשאר עד מותו.

יצירתו של שאגאל, החובקת מגוון רב של תחומים וסגנונות (הדפסים, תפאורה ותלבושות, פיסול וקרמיקה, שטיחי קיר, פסיפסים, חלונות ויטראז', ועוד), מוצגת בחשובים שבמוזיאונים והגלריות, בבנייני האופרה שבניו-יורק ופריז, בקתדרלת מץ, במשכן הכנסת (בחלל המכונה "טרקלין שאגאל") ובמקומות נוספים. הצייר פאבלו פיקאסו אמר על עבודתו: "לאחר שימות מאטיס, יישאר שאגאל האמן האחרון שעוד מבין מהו צבע".




לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא