בידספיריט | ”ברית רית ית ת” –

”ברית רית ית ת” – כתב־יד קדוש ונורא: קמיע קודש בעצם כתי”ק המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה - כתב־יד קדוש ונורא – קמיע קודש הכולל סודות קבלה ושמות קדושים, בעצם כתב יד קדשו של גדול בעלי המופת בדורו, המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה. [ללא ציון מקום ותאריך הכתיבה]. מרבית כתבי ידו של המקובל רבי יהודה פתיה המופיעים מעת לעת במכירות פומביות הם דפים מתוך חיבוריו הקדושים, שנדפסו לאחר מכן בספריו.  שונה בתכלית כתב היד שלפנינו: מופיעים בו עניינים קבליים נסתרים ושמות קדושים, אשר למיטב בדיקתנו האלקטרונית אינם מופיעים בספריו הנדפסים. השמות הקדושים נכתבו בצורות קבליות שונות: חלקם מנוקדים, ואחרים נכתבו בדרך של ”פנים ואחור” , כדרך כתיבת השמות המקובלת בקמיעות. אין לנו עסק בנסתרות, אולם לפנינו ככל הנראה חידושים בלתי ידועים בקבלה, המשולבים בשמות קודש עוצמתיים – אותם שמות קדושים שהם, כידוע, המעניקים לקמיע את כוחו הרוחני, כדוגמת הנשמה המחיה את הגוף. לפנינו אפוא קמיע קודש ייחודי בעצם כתב יד קדשו של גדול המקובלים ובעלי המופת בדורו, המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה, אשר שמו נודע לתהילה כמחולל ישועות ומופתים עצומים – ריפא חולים, פקד עקרות ואף החיה מתים, כאחד מן הקדמונים. [1] דף נייר עבה, 16×13 ס”מ. מצב טוב. כתמי זמן. נקבי עש משוקמים מקצועית. קרע משוקם בפינת הדף הלבנה, רחוק מהטקסט. המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה [תרי”ט-תש”ב], מגדולי המקובלים שבכל הדורות, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. התפרסם כפועל ישועות. הוא הוא עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ”י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ”ד עלה לארץ ישראל וכאן התפרסם עד מהרה כגדול המקובלים. המקובל רבי מרדכי אליהו בהקדמתו לספר בית לחם יהודה (ירושלים תשס”ו) תולה בכוחו של הרב פתייה את הצלת עם ישראל בארץ ישראל, פעמיים, וז”ל: ”במלחמת העולם השניה, כאשר היטלר ימח שמו וזכרו והנאצים שר”י חשבו לאבד את זרע ישראל ח”ו, שכבשו חלקים רבים מן העולם והגיעו קרוב למצרים, מספר ימים נותר להם להגיע לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש ורצו להפיק את זממם ולכלות שארית עם הקודש בארץ ישראל... הרב המחבר לא נח ולא שקט והיה עושה תפילות והקפות עם שבעה כורתי ברית, סליחות ותעניות להסיר את רוע הגזירה. באחד הלילות בליל שישי ישב עם תלמידיו בבית הכנסת אוהל רחל ולאחר תיקון חצות עשה את התפילה של שבעה כורתי ברית המוזכרת בספרו אסירי התקוה כשכולם בוכים בדמעות שליש ואחר כך ישבו על הארץ לבכות ולהתחנן כשבידיהם צלחות מלאות בדמעות שנזלו על לחייהם. בשעת התפילה עבר במקום הגאון האדמו”ר מגור האמרי אמת זצוק”ל ושמע קול בכי וקול נהי בחצות לילה נכנס וראה שיושבים ומתפללים בדמעות שליש, יצא ואמר ”בטוח אני שהתפילות האלו ימנעו מהצבא הגרמני לבוא לארץ, הם ייכשלו והיתה הרווחה ליושבי ארץ ישראל” הוסיף ואמר ”אם היו רבנים כאלה באירופה לא היתה שואה” ואכן בכח תפילותיו הוא ושליחיו, נסוג גנראל רומל ימח שמו וזכרו ממצרים ושמחה ליהודים ואבל לגויים” עכ”ל. עוד הוא כותב שם: ”במלחמת יום הכיפורים היה עם ישראל מצוי במצב קשה מאוד. אויבים צרו עלינו מדרום ומצפון וחשבו לכבוש את הארץ משני הכיוונים. תלמידיו של המקובל הרב המחבר זצוק”ל עלו לקברו עם הספר אסירי התקוה ועשו שם את התפילות כמו שהוא עשה ובלשון זה אמרו ”רבנו, עם ישראל נמצא בצער וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, עמוד נא בתפילה על עם ישראל וארץ ישראל”. מיד לאחר שסיימו את התפילה, התקבלה ידיעה שחל מהפך וחיילי ישראל חצו את תעלת סואץ כולם ידעו שזה בכוחו של הצדיק זיע”א” עכ”ל.