בידספיריט | כתב יד מפואר – שולחן

כתב יד מפואר – שולחן ערוך אבן העזר וחושן משפט – תימן, תפ״ב [1722] – עם סיפור העתקת הגהות הרמ״א – תימן, תפ״ב [1722]. - כתב יד גדול ומרשים – שולחן ערוך, חלק אבן העזר וחלק חושן משפט, עם הגהות הרמ״א. תימן, תפ״ב [1722]. נכתב בידי הסופר רבי יהודה בן מעודד פתיחי חמאמי. כתב היד מעוטר בשער ובכותרות פתיחה גדולות, בדיו אדומה ושחורה. בראש כתב היד שער גדול ומעוטר, מוקף מסגרת אדריכלית־גיאומטרית בדיו שחורה ואדומה. בראשו נכתב: „וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'” ומתחתיו, באותיות גדולות: „שלחן ערוך” ובהמשך דברי פתיחה והקדמה. גם שני חלקי החיבור זכו לכותרות פתיחה נפרדות ומעוטרות. בראש אבן העזר נכתבה באותיות גדולות הכותרת „טור אבן העזר” , בתוך מסגרת גיאומטרית בדיו אדומה ושחורה; ובראש החלק השני נכתבה הכותרת הגדולה „ טור חושן המשפט” , אף היא בתוך מסגרת מעוטרת בדגמים גיאומטריים באדום ובשחור. חשיבות מיוחדת נודעת לכתב היד בשל עדותו של הסופר על נסיבות העתקתו. כתב היד נכתב בשנת תפ״ב [1722], במימון רבי יפת בן מעודד ציראב. מן המקור המתאר את כתב היד עולה כי מדובר במפעל כתיבה רחב יותר של חלקי השולחן ערוך, אשר נחלק לימים בין שני כתבי יד. כתב היד שלפנינו, הכולל שולחן ערוך אבן העזר וחושן משפט, הוא חלק ממפעל העתקה של ארבעת חלקי השולחן ערוך. החלק המקביל של אותו מפעל הוא כת״י ירושלים, ובו אורח חיים ויורה דעה. אלא שבמהלך העבודה התעוררה בעיה: המזמין, רבי יפת בן מעודד צ'ראב, ביקש מן הסופר להעתיק עבורו את ארבעת החלקים יחד עם הגהות הרמ״א. הסופר הצליח להשיג את הגהות הרמ״א לאורח חיים וליורה דעה, אולם בעת כתיבת אבן העזר וחושן משפט לא היה בידו ספר הכולל את הגהות הרמ״א לחלקים אלו, ועל כן העתיקם בתחילה בלא ההגהות. לאחר זמן מצא הסופר ספר שולחן ערוך ובו הגהות הרמ״א. רבי יפת ביקש ממנו אפוא להשלים את החסר ולהעתיק לתוך כתב היד את הגהות הרמ״א בלבד. כאן התעוררה אצל הסופר בעיה נוספת: הוא לא רצה להעתיק את הגהות הרמ״א כשהן עומדות בפני עצמן ומנותקות מן הדברים שעליהם הן מוסבות. משום כך הגה שיטת העתקה מיוחדת: לצד כל הגהה העתיק גם את תחילת ההלכה או מספר מילים מן השולחן ערוך שאליהן מתייחסת ההגהה, ובמקום שבו נמצאו כמה הגהות בתוך הלכה אחת – העתיק לפני כל אחת מהן את תחילת הקטע המתאים. כך נוצר מעין מפתח משולב, המאפשר לקורא לדעת במדויק לאיזה מקום בדברי השולחן ערוך שייכת כל הגהה של הרמ״א, מבלי להעתיק מחדש את כל נוסח השולחן ערוך. „לכן ראיתי לכתוב כל הסימנים כולם איש על דגלו באותות אשר הם כתובים בספר הש״ע. וכל הלכה והלכה שיש בה שתים או שלש הגהות לא אכתוב ממנה אלא תחילת כל דבר השייך לשתיים או לשלוש ההגהות בכתיבה גסה לאות ולסימן כדי שלא ישתבש הקורא. וגם כן כל פסקי דינים קטנים מן ההגה״ה הנזכרים בתוך ההלכה עשיתי להם מסגרת מסביב כזה () כדי שיבין הקורא דברי ההגייה של רבי משה איסרליש ז״ל מתוך דברי רבי יוסף קארו...”. נאום הצעיר יהודה בן לא”א כמהר”ר מעודד בן כג”ק מהר”ר סעדיה” דברים אלו הם תיעוד יוצא דופן של שיקוליו המקצועיים של המעתיק עצמו: לא רק מה העתיק, אלא כיצד ביקש שהקורא ישתמש בכתב היד, כיצד הבחין בין דברי המחבר לבין דברי הרמ״א וכיצד פתר מבחינה גרפית וטקסטואלית את בעיית שילוב ההגהות. זהו עדות בגוף ראשון על זמינותם של ספרים מודפסים בפני סופר תימני, על העתקת ספר מודפס אל כתב יד ועל קליטת הגהות הרמ״א בתימן. כמו כתב היד שבספרייה הלאומית בירושלים, הכולל את חלקי אורח חיים ויורה דעה, גם כתב היד שלפנינו הכולל את חלקי אבן העזר וחושן משפט, נכתב עבור רבי יפת בן מעודד ציראב, בשנת תפ״ב [1722]. מכאן ששני כתבי היד הם שרידים של מפעל העתקה אחד של ארבעת חלקי השולחן ערוך: אורח חיים ויורה דעה בכתב היד המקביל שבספרייה הלאומית בירושלים, ואבן העזר וחושן משפט בכתב היד שלפנינו. זיהוים של שני החלקים, שנכתבו באותה שנה ועבור אותו מזמין, מאפשר לשחזר את מפעל ההעתקה המקורי על ארבעת חלקיו. בסוף חושן משפט מופיע קולופון הסופר, ובו תאריך השלמת הכתיבה בשנת תפ״ב [1722].  ”נשלם בס”ד היום ד' ר”ח אב יהפך לששון ולשמחה שנת בל”ג לשטרות השם ב”ה יחיש הקץ וימהר הגאולה אמן כן יהי רצון” [162] עמודים. 30 ס”מ. מצב טוב. מעט כתמים. נייר איכותי ומיוחד, חלק ומבריק, בעל מרקם דמוי כותנה. כריכת עור חדשה ומהודרת.