בידספיריט | ”שאלת השאלות של דורנו הנבוך”

”שאלת השאלות של דורנו הנבוך” - מכתב היסטורי מכונן מאת הגרי”ד סולובייצ'יק, אל הוועידה העולמית של תנועת המזרחי - מכתב ארוך, חשוב ומכונן, המתפרש על פני שלושה דפים, כולו בכתב ידו ובחתימתו של הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון, נכדו הגדול של רבינו חיים הלוי מבריסק ומנהיגה הרוחני של האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית. [בוסטון], יום השישי, ערב שבת קודש, תשכ”ב [אוגוסט 1962]. המכתב נשלח אל הוועידה העולמית של תנועת המזרחי, שהתכנסה בירושלים בחודש אב תשכ”ב. במכתבו ההיסטורי פורש הגרי”ד סולובייצ'יק את השקפת עולמו בשאלת דרכה ותפקידה ההיסטורי של תנועת המזרחי בדור התקומה. לפנינו ניסוח מכונן של משנתה הרעיונית של תנועת המזרחי, מפרי עטו של מי שהיה מגדולי הוגיה וממנהיגיה הרוחניים החשובים ביותר, ובוודאי הבולט שבהם בארצות הברית. בבהירות בריסקאית אופיינית – ולהבדיל, בשיטת החילוקים המפורסמת של בית בריסק, ה”צווי דינים” – מעמיד הגרי”ד אלו מול אלו שלושה כוחות הפועלים בעם ישראל: מן הימין – היהדות האורתודוקסית הבדלנית, המזוהה עם דרכה של אגודת ישראל; מן השמאל – התנועות החילוניות; ובתווך, אך לא כפשרה גרידא ביניהן, תנועת המזרחי. לשיטתו, דווקא היא מבקשת להתמודד במישרין עם הסתירה והמתח שבין קודש לחול, בין מסורת למודרנה, ובין עולמו של ”ישראל סבא” לבין המציאות החדשה שבתוכה נדרש הדור הצעיר לחיות את חייו היהודיים. בראשית מכתבו מתנצל הגרי”ד על שנבצר ממנו להשתתף בגופו בוועידה, למרות תשוקתו הכבירה להיות בין משתתפיה – ”אני במערב ולבי במזרח עמכם”. את עצם כינוסה של הוועידה הוא מתאר בלשון נשגבה ובסופרלטיבים כמעט משיחיים, השאובים ממזמורי התהילים: ”אשר שמה ישבו כסאות לבית תנועתנו הנהדרה, כסאות למשפט” . בדבריו הוא מעניק לוועידה משמעות היסטורית ורוחנית רבת־עוצמה; ומשנבצר ממנו להשתתף בה בגופו, הוא מעלה על הכתב את משאו המכונן – דבר דבור על אופניו – החל מהגדרת הבעיות האקוטיות הניצבות בפני היהדות ועד לפתרון המיוחל, שאותו הוא רואה בדרכה ובשליחותה של תנועת המזרחי. וכך הוא מגדיר את שאלת הדור: ”...בגבורת פלאים וגם חרדת פלאים, להזדקק לשאלת השאלות של דורנו הנבוך: הקונפרונטציה בין הקודש ובין החול – בין ישראל סבא לאיש המסתורין ['ויאבק איש עמו']”. לאורך שורות רבות מנתח הגרי”ד את הפרדוקס שבו נתון הדור הצעיר: מחד גיסא, הנאמנות למסורת ישראל ולעולמה של תורה; ומאידך גיסא, המפגש הבלתי נמנע עם העולם המודרני ועם המציאות החדשה. מכאן הוא עובר אל הפתרון, ולדעתו זהו בדיוק ייעודה ההיסטורי של תנועת המזרחי: ”והפתרון כל כך מסובך וקשה! רק תנועתנו השתרעה, חרף מכשולים ועיכובים רבים, בשצף קצף על בעיה זו”. בהמשך מחדד הגרי”ד את ההבדל שבין דרכה של המזרחי לבין דרכה של היהדות האורתודוקסית הבדלנית, שאותה אינו מזכיר בשמה אלא מתאר את דרכה: ”לא נפרוש לקרן זווית ולא נהפוך כתה דתית, החיה חיי נוחות נטולי בעיות, שאלות וספקות”. דרכה של המזרחי, לשיטתו, הפוכה: לא לברוח מן המציאות ולא להתכנס מפניה, אלא לעמוד בלב החיים ולהתמודד עמם מתוך תורה ואמונה: ”מעמידתנו בטבורם של החיים לא נזוז... כך היתה דרכם של אבותינו מימות עולם!” לפנינו מסמך אידאולוגי והיסטורי יוצא דופן, שבו מנסח הגרי”ד סולובייצ'יק בעצם כתב ידו את אחת הסוגיות שהעסיקו אותו לאורך חייו: המפגש שבין עולם התורה לבין המודרנה. בפנייה אל מנהיגי תנועת המזרחי, הוא מטיל על התנועה תפקיד היסטורי מכריע בעתידה של היהדות – לעמוד ”בטבורם של החיים”, להתמודד עם שאלות הדור ולא להימלט מהן, וליצור עבור הדור הצעיר דרך שבה יוכל להישאר נאמן לתורה בתוך המציאות המודרנית. הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (תרס”ג–תשנ”ג), בנו של הגאון רבי משה סולובייצ'יק, בן רבינו הגר”ח מבריסק ונכד בעל ה”בית הלוי”. מגדולי הלמדנים וההוגים בדור האחרון. באישיותו התמזגו גאונותה הלמדנית של שושלת בריסק עם השכלה פילוסופית רחבה ומחשבה דתית עמוקה. במשך עשרות שנים היה ממעצבי דמותה של האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית, ושיעוריו והרצאותיו משכו אליהם אלפים והשפיעו על דורות של רבנים ותלמידי חכמים. לצד פעילותו התורנית עמד בקשר אמיץ עם תנועת המזרחי ומנהיגיה, והיה מן הדמויות הרוחניות המרכזיות שהעניקו לתנועה את תשתיתה ההגותית בארצות הברית. [3] דפים, 22 ס”מ. מצב טוב מאוד. נקבי תיוק.