עמנואל הרוסי – היהודי החם, הציוני הגדול והמשורר הדגול - פריטים נדירים

מי אינו מכיר את השיר:
פטיש, מסמר
ניקח מהר.
סוכה לבנות,
בנים ובנות.
זהו אחד מהשירים והפזמונים שחיבר עמנואל הרוסי, היהודי החם, הציוני הגדול והמשורר הדגול.
ילדותו, נעוריו ובחרותו
בגיל שש[!] הפגיש אותו אביו עם חיים נחמן ביאליק באודסה.
יצירותיו הראשונות של הרוסי התפרסמו כבר בילדותו[!] בחוברת משוכפלת בכתב יד בשם "הציוני הקטן", שהופצה בעירו ובה התפרסמו שירים וסיפורים בעברית.
אביו אסף את היצירות במחברת, עליה רשם "מחברות עמנואל הרוסי" תוך התייחסות ל"מחברות עמנואל הרומי", משורר ומלומד עברי בן המאה ה-14. לימים עיברת את שם משפחתו לשם זה "עמנואל הרוסי". שם משפחתם האמתי היה
ב-1920 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת אודסה, וחבר ללוי שניידר מהמפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס); הוא הפך לתועמלן של המפלגה ולראש תנועת הנוער שלה (היוגנד-צ"ס) באודסה. בעיר, ששקקה בפעילות ספרותית יהודית, נפגש נובוגרבלסקי עם אביגדור המאירי, י"ח רבניצקי ואחרים. באותה תקופה כתב ופרסם מספר שירים בעברית.
בשנת 1924 נעצר יחד עם כל החברים הפעילים של צ"ס באודסה על ידי המשטרה החשאית הרוסית (הג.פ.או.) ונשפט לגלות בסיביר. במסגרת מדיניות ה"החלפה" (שלפיה אזרחים רוסים שנדונו למאסר בארץ ישראל על ידי שלטונות המנדט גורשו לרוסיה בתמורה לשחרור אסירים יהודים שקיבלו אשרות לעלייה לארץ) שוחרר ועלה לארץ ישראל.
בארץ ישראל
בראשית ימיו בארץ חי ועבד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. לאחר מכן עבר לחיפה והתגורר אצל אברהם שלונסקי, שהיה קרוב משפחה של אמו. לאחר זמן מה הצטרף לגדוד העבודה לפלוגת "כברה" (ליד זכרון יעקב) ועסק בייבוש ביצות עד שחלה בקדחת. עקב המחלה עבר לתל אביב, והחל בקריירה של כתיבה. הוא פעל כעיתונאי ב"דבר" וב"הארץ", ופרסם שירים ב"משמר לילדים". ידידו מימי אודסה, אביגדור המאירי, גייס אותו לכתיבת מערכונים ופזמונים עבור התיאטראות ההסאטיריים הקומקום והמטאטא. בין היתר כתב את השיר דודה הגידי לנו כן (ללחן של משה וילנסקי) ואת המנון המטאטא.
במאורעות תרפ"ט שמר בתל אביב במסגרת "ההגנה". בתקופה זו נולד בנו הבכור, אבנר, לו כתב את שיר הערש הרווי במתח ימי המאורעות שכב בני (מילים ורקע נוסף), על לחן של שלום חריטונוב, חסיד חב"ד אותו הכיר מניקולייב. השיר, המבטא אהבת אב, חרדות לעתיד, ביטחון בצדקת הדרך ותקווה לעתיד, הושמע לראשונה בתוכנית "המטאטא" ב-1930.
בשנים 1932–1959 עבד לפרנסתו בפרסום ויחסי ציבור. בין היתר פרסם את יריד המזרח. היה אחראי על התעמולה בכופר היישוב ופרסם דברי הסבר לציבור בשירות ההסתדרות הכללית, עיריית תל אביב. החל ממלחמת העצמאות ועד ראשית שנות החמישים עמד בראש המחלקה ליחסי ציבור במשרד הביטחון. גם את עבודתו הפרסומית עשה בחרוזים. כך למשל, מתוך החוברת "מה זה כֹופר היישוב? קול קורא לבני הנעורים":
"לקריאת מתן הכופר כל איש נענה,
התפרק זהב וכסף קודש ל"הגנה".
אחד מסר את הטבעת, אחד – נפשו כולה,
ויהי אוצר לביטחוננו, פתח לגאולה.
עוד רב היגע לפנינו, אך רב גם השכר,
כי לא נהיה כצאן לטבח, אם יאדים מחר".
עמנואל הרוסי עסק רבות גם בבלשנות. הוא ידע שפות רבות, יהודיות ונכריות: עברית, ארמית, יידיש, אנגלית, רוסית וגרמנית
הפריטים שלפנינו – שני פריטים יפים מעזבונו של עמנאל הרוסי השזורים באישיותו ותולדות חייו. האחד בתחום כישרונו האומנותי והשני בתחום הבלשנות. ושניהם גם יחד קשורים ביריד המזרח הראשון שבו עסק.
מכתביה מעור, ראשית המאה העשרים עם הקדשה בכתב יד:
7.5.1932
פרס ראשון בתערוכת יריד המזרח הקרוב
בתל אביב
לעמנואל הרוסי
מצב: טוב
המלון העברי של יהודה גור עם חותמת מיוחדת: מחלקת העתונות של יריד המזרח ועם חתימת ידו של עמנואל הרוסי. שם שכן הספר ברשותו של עמנואל הרוסי שעמד בראש המחלקה.
מצב: טוב אך חסרה השדרה האחורית של הכריכה.