מכירה פומבית 23 חלק ב'
אוספים פרטיים מצויינים - במחירים שהרוכשים קובעים! פריטי קודש ופריטי ציונות, שואה וישראלינה, חפצי יודאיקה, מדליות
31.10.19
(הזמן המקומי שלך)
ישראל
רחוב פתח תקוה 16, רוממה סנטר (קומה 2 במעלית) ירושלים
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 143:
חמישה עשר[!!] אישורים לשבוע הבראה במרישין בגטו לודז' ע"י חיים מרדכי רומקובסקי – נדיר ביותר! עדות היסטורית לבתי ...
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $50
מחיר פתיחה:
$
10
הערכה:
1500$-3000$
עמלת בית המכירות:
20%
מע"מ: על העמלה בלבד
|
חמישה עשר[!!] אישורים לשבוע הבראה במרישין בגטו לודז' ע"י חיים מרדכי רומקובסקי – נדיר ביותר! עדות היסטורית לבתי ההבראה של רומקובסקי בגטו!
האישורים שלפנינו מספקים זוית היסטורית נדירה על דמותו השנויה במחלוקת של "זקן היהודים" חיים מרדכי רומקובסקי.
מרישין היא שכונה בלודז' שהייתה כלולה בתחומי הגטו. בניגוד לאזור העיקרי בגטו שהיה מאופיין במגורים צפופים מירשין היא שכונה של בתים בודדים עם הרבה שטח פתוח ועם ברכות מים רבות.
רומקובסקי ניצל בתחילה את הבתים שם לקבוצות ההכשרה הציוניות ואף של הבונד ואגודת ישראל. כל תנועה קיבלה בית בשביל צעיריה.
בגלל אופיו של המקום הקים רומקובסקי ביולי 1941 בית מרגוע לפקידי הקהילה.
פרויקט בתי המרגוע הורחב ביולי 1942 לפועלים ופקידים שהיו זכאים לשבעה ימי נופש.
עקב הרעב, באותה תקופה, ניתנה לזכאים אפשרות לבחור תלוש מזון נוסף במקום שבעה ימי נופש. במאי 1943 היו כבר במרישין שמונה בתי מרגוע, מידי שבוע היו יוצאים ל"נופש" כ-500 איש.
תיאור של מרישיה ושל בית ההבראה שם אנו מוצאים בכרוניקה של גטו לודז'.
אמנם, כידוע, יש לקרוא את הכרוניקה הזו בזהירות, כיון שהיא נכתבה תחת רומקובסקי שהיה דיקטטור ללא מיצרים בגטו. אפשר לשמוע מתוך המילים ביקורת זהירה.
התיאור בכרוניקה:
"אנשים בודדים מקבלים את אישורי השהייה במעון מן הנשיא אישית, בעת ראיון עמו." – ודי למבין שיש כאן ביקורת עדינה.
"עריכת השולחנות היא ללא דופי וכן גם הגשת הארוחות, כך שלכל אורח יש רושם, שהוא שוהה בבית-הבראה מחוץ לגטו."
"הרי כמעט כל 'אנשי השררה' עברו לעונת הקיץ למרישין והתהווה שם מעין עולם קטן בפני עצמו. האנשים חיים שם כמעט כמו בקייטנה, בחווילות פרימיטיביות קטנות או גדולות יותר. זוהי עונת קטיף הדובדבנים, בכל מקום רואים ילדים על העצים והם קוטפים דובדבנים ישר לתוך פיהם או לסלסילות. השנה מצויים עצים רבים מאד, עמוסים לעייפה תפוחים ואגסים, הן במרישין והן במרכז הגטו. הפרי היקר נשמר יומם ולילה." – הביטוי אנשי השררה נראה שמרמז על ביקורת. יש לציין שהתיאור המלבב של הילדים הקוטפים שפע של פירות מעצי הדובדבנים שנמצאים שם חשוד במקצת כיוון שהכותבים מוסיפים שכך גם במרכז הגטו מקומם של המוני היהודים... יתכן שהוא בא למתן את הפער נעצום שבין המוני העם לבין אלו שרומקובסקי חשב שיש לתגמל אותם, גם אם הדבר נעשה אולי מטעמים אמתיים ואובייקטיביים.
באישורים שלפנינו מוזכרת האפשרות של המגיעים לבית ההבראה לשחות בבריכה [שכן היו בריכות מים בשכונה הזו] !
נקל להבין שגם פרשה זו – שנראית תואמת את ההתנהלות הכללית של רומקובסקי - לא חיזקה את האהדה אליו. כידוע שאלו ששרדו מהגטו תיעבו אותו.
בעדות שנמסרה ליד ושם אמר אחד מהניצולים:
רומקובסקי נסע בכרכרה עם 4 סוסים שקיבלו אוכל יותר מכולנו יחד!
בעיניים היסטוריות פרשה זו, של בית ההבראה מעלה שוב את אותן שאלות חריפות ביחס לדמותו של רומקובסקי ופעלו בגטו. האם מדובר בדיקטטור ששיתף פעולה עם הגרמנים בשילוח למחנות או שמדובר באדם, שבשיטתו רצה להציל, וכמעט עלה בידו להציל רבבות יהודים?
האם הסיפור של מרישיה מוכיח את הצד הראשון או דווקא את הצד השני? הרי הוא בנה שם את ההכשרות לצעירים בשביל עתיד העם. אף יתכן לומר שבאמת היה חשוב לתגמל את עובדיו שניהלו באופן מפליא ביותר, בתנאים קשים ביותר, סדרי חינוך, בריאות ועבודה על מנת שבזכות כך לא יחוסל הגטו עד לשחרור המיוחל על ידי הרוסים.
צריך לזכור דבר אחד: כולם, כולל רומקובסקי עצמו, נהרגו על קידוש השם.
גודל: 20x17.5 ס"מ
דבר מופלא הוא שנשתמרה חבילת טפסים כאלו!
מרישין היא שכונה בלודז' שהייתה כלולה בתחומי הגטו. בניגוד לאזור העיקרי בגטו שהיה מאופיין במגורים צפופים מירשין היא שכונה של בתים בודדים עם הרבה שטח פתוח ועם ברכות מים רבות.
רומקובסקי ניצל בתחילה את הבתים שם לקבוצות ההכשרה הציוניות ואף של הבונד ואגודת ישראל. כל תנועה קיבלה בית בשביל צעיריה.
בגלל אופיו של המקום הקים רומקובסקי ביולי 1941 בית מרגוע לפקידי הקהילה.
פרויקט בתי המרגוע הורחב ביולי 1942 לפועלים ופקידים שהיו זכאים לשבעה ימי נופש.
עקב הרעב, באותה תקופה, ניתנה לזכאים אפשרות לבחור תלוש מזון נוסף במקום שבעה ימי נופש. במאי 1943 היו כבר במרישין שמונה בתי מרגוע, מידי שבוע היו יוצאים ל"נופש" כ-500 איש.
תיאור של מרישיה ושל בית ההבראה שם אנו מוצאים בכרוניקה של גטו לודז'.
אמנם, כידוע, יש לקרוא את הכרוניקה הזו בזהירות, כיון שהיא נכתבה תחת רומקובסקי שהיה דיקטטור ללא מיצרים בגטו. אפשר לשמוע מתוך המילים ביקורת זהירה.
התיאור בכרוניקה:
"אנשים בודדים מקבלים את אישורי השהייה במעון מן הנשיא אישית, בעת ראיון עמו." – ודי למבין שיש כאן ביקורת עדינה.
"עריכת השולחנות היא ללא דופי וכן גם הגשת הארוחות, כך שלכל אורח יש רושם, שהוא שוהה בבית-הבראה מחוץ לגטו."
"הרי כמעט כל 'אנשי השררה' עברו לעונת הקיץ למרישין והתהווה שם מעין עולם קטן בפני עצמו. האנשים חיים שם כמעט כמו בקייטנה, בחווילות פרימיטיביות קטנות או גדולות יותר. זוהי עונת קטיף הדובדבנים, בכל מקום רואים ילדים על העצים והם קוטפים דובדבנים ישר לתוך פיהם או לסלסילות. השנה מצויים עצים רבים מאד, עמוסים לעייפה תפוחים ואגסים, הן במרישין והן במרכז הגטו. הפרי היקר נשמר יומם ולילה." – הביטוי אנשי השררה נראה שמרמז על ביקורת. יש לציין שהתיאור המלבב של הילדים הקוטפים שפע של פירות מעצי הדובדבנים שנמצאים שם חשוד במקצת כיוון שהכותבים מוסיפים שכך גם במרכז הגטו מקומם של המוני היהודים... יתכן שהוא בא למתן את הפער נעצום שבין המוני העם לבין אלו שרומקובסקי חשב שיש לתגמל אותם, גם אם הדבר נעשה אולי מטעמים אמתיים ואובייקטיביים.
באישורים שלפנינו מוזכרת האפשרות של המגיעים לבית ההבראה לשחות בבריכה [שכן היו בריכות מים בשכונה הזו] !
נקל להבין שגם פרשה זו – שנראית תואמת את ההתנהלות הכללית של רומקובסקי - לא חיזקה את האהדה אליו. כידוע שאלו ששרדו מהגטו תיעבו אותו.
בעדות שנמסרה ליד ושם אמר אחד מהניצולים:
רומקובסקי נסע בכרכרה עם 4 סוסים שקיבלו אוכל יותר מכולנו יחד!
בעיניים היסטוריות פרשה זו, של בית ההבראה מעלה שוב את אותן שאלות חריפות ביחס לדמותו של רומקובסקי ופעלו בגטו. האם מדובר בדיקטטור ששיתף פעולה עם הגרמנים בשילוח למחנות או שמדובר באדם, שבשיטתו רצה להציל, וכמעט עלה בידו להציל רבבות יהודים?
האם הסיפור של מרישיה מוכיח את הצד הראשון או דווקא את הצד השני? הרי הוא בנה שם את ההכשרות לצעירים בשביל עתיד העם. אף יתכן לומר שבאמת היה חשוב לתגמל את עובדיו שניהלו באופן מפליא ביותר, בתנאים קשים ביותר, סדרי חינוך, בריאות ועבודה על מנת שבזכות כך לא יחוסל הגטו עד לשחרור המיוחל על ידי הרוסים.
צריך לזכור דבר אחד: כולם, כולל רומקובסקי עצמו, נהרגו על קידוש השם.
גודל: 20x17.5 ס"מ
דבר מופלא הוא שנשתמרה חבילת טפסים כאלו!
