כשהרופא מבני ברק נסע בשבת, חטף אבנים מהקנאים וזרק בחזרה אבן לישיבת "חכמי לובלין" של הרב וואזנר – סיפור מדהים – מכתב ...

כשהרופא מבני ברק נסע בשבת, חטף אבנים מהקנאים וזרק בחזרה אבן לישיבת "חכמי לובלין" של הרב וואזנר – סיפור מדהים – מכתב של הרב וואזנר אל הרופא, בחתימת ידו. לקח לימים שלנו – בימים ההם בזמן הזה – כולל מסמכים מקוריים נוספים של הרופא ושל הקנאים

מעולם לא נמכר מכתב של אחד מגדולי ישראל אל זורק אבן אליו...
פצצה!
הסיפור
היה היה רופא שגר בבני ברק ושמו: זאב מאיר
הרופא, כמרבית הרופאים של אז קיבל את השכלתו הרפואית בגרמניה. משעלה לארץ קבע את מושבו ברחוב רבי עקיבא במרכז המושבה.
הוא היה מסור מאוד לבני המושבה.
בזמן מלחמת העולם, שהישוב המאורגן גייס את בני הישוב אף הוא התגייס, וכן במלחמת השחרור.
בני ברק של אז הייתה שונה מאוד מזו של היום, יחד עם אנשי המזרחי, שהיו הקבוצה הגדולה שבין תושבי העיר, ואגודת ישראל, היו רבים מתושבי העיר מזוהים עם אחדות העבודה, הציונים הכלליים ועוד. הרופא, גלוי הראש לא היה נטע זר בבני ברק של אז. 
הרופא היה נוהג לנסוע בשבת, במקרים שהיו נראות לו דחופים ומסוכנים, אל החולים ברכבו בחוצות בני ברק.
הקנאים, שומרי משמרת השבת, סברו שהוא מקל יתר על המידה. ובמילים פשוטות: מחלל שבת ללא שום צורך אמיתי. ובמילים ברורות: רופא זה מזלזל בשבת כשאר חילונים, וכיון שעושה זאת בחוצות בני ברק גרוע הוא מהם שכן עושה זאת ברבים ולהכעיס. משכך רדפוהו. מפעם לפעם היו מלווים את הפשקווילים באבנים. כמובן שהאבנים לא באו מצד כל הקנאים אלא מאלה שמצאו מקום להתגדר בו בהשתוללות ואלימות.
נשתמר מכתב מקורי ששלחו אליו הקנאים, מתוקתק במכונת כתיבה:
"אנו... הכואבים את כאבה של השבת המחוללת על ידי כבודו ביד רמה ובריש גלי  ברחובות המושבה על ידי נסיעותיו בשבת בפני כל עם ועדה במכונית שלו – הננו ... לפנות לכבודו באזהרתנו בטרם נאלץ, חס ושלו-ם, לאחוז באמצעים נמרצים כנגדו שבטח יביאו לו הפסד גדול ועצום.
בהמשך המכתב הם מבארים שכוונתם לפנות לציבור החרדי במושבה שלא להזדקק לשירותיו ולהביא רופא אחר במקומו,ובזה תיפגע פרנסתו.
בסוף המכתב התקיף הם כותבים:
"... ואם לפעמים יש לו ללכת לביקור אצל חולה בשבת שזהו בדרך כלל דבר נדיר אז אין דבר אם כבודו ילך ברגל כמו כל אדם אחר שאין לו מכונית או טקסי" 
כמובן שהמשפט האחרון, שנכתב בהחלטיות אינו כל כך פשוט. פעמים רבות הרופא אינו יודע מראש את רמת הסכנה לפני הביקור, ובמיוחד בתנאים ובמחלות של אז, ויש אולי חשש של ספק פיקוח נפש. אך הקנאים סותמים באופן מוחלט שעליו ללכת ברגל ללא שיקול דעת של הרופא. 
ויהי בשבת אחת נזרקה אבן על מכוניתו. דא עקא, שלדעתו של הרופא היה מדובר במקרה ברור של פיקוח נפש. הלה התעצבן עד למאוד וכבר לא יכל לשלוט ברוחו והשיב מלחמה שערה וזרק אבן להיכלה של ישיבת חכמי לובלין של גאב"ד זכרון מאיר וראש הישיבה, הרב רבי שמואל הלוי וואזנר.
המכתב
הרב וואזנר ראה שנעשה עוול גדול לרופא, שכן נסיעתו הייתה מוצדקת, וראה שאלו שזרקו את האבנים הגדישו הפעם את הסאה לזרוק אבנים בשעה שרופא נוסע בשבת למצות הצלת נפשות, וראה את החשש לחילול ד' בכך שהרופא ודעת הקהל חושבים שבני ישיבתו זרקו את האבנים על מכוניתו, פנה במכתב אל הרופא שבו הוא מאשר שנסיעתו בשבת הייתה מוצדקת, וכן מודיע שזורק האבן לא היה מישהו מישיבתו.
יחד עם זאת הרב מעיר לרופא שכיוון שאף אחד מבני ישיבתו לא היה בעניין, אם כן דווקא הוא, הרופא, נהג שלא כשורה כשזרק אבן או לבינה[!] לתוך הישיבה.
בשולי המכתב
         לא ברורה עמדתו של הרב לכללות נסיעות הרופא בשבתות: האם בכולן היו מוצדקות או שיש אמת בדברי הקנאים.
         הרב רומז שיש לו גם תוכחה לרופא, ושנמהר מידי היה בתגובתו.
         כבר אמר מרן הסטייפלר שקנאות צריכה להיות אמתית, ויש בסיפור זה כדי להראות עד כמה צריכים זהירות בזה.
 
כולל:
מכתבו של מרן שבט הלוי אל הרופא בחתימת ידו! מצורפת המעטפה המקורית של המכתב
ובנוסף לכך פריטים מעזבונו של ד"ר מאיר:
מסמכים מקוריים ומעניינים של הרופא מגרמניה, מהבריטים – פלשתינה, מתקופת מלחמת השחרור ומאחרי קום המדינה
תצלום גדול ויפה של הרופא בחדרו, שנות המנדט, 1946
הפשקוויל המקורי של הקנאים נגד הרופא שנוסע במכיניתו בשבת בחוצות בני ברק.
מעניין שד"ר מאיר שמר הן את מכתב הקנאים והן את מכתבו של מרן שבט הלוי