בידספיריט | שו״ת מהר״י באסאן – דפוס

שו״ת מהר״י באסאן – דפוס ראשון. קושטאנדינה, תצ״ז [1737]. עותק מיוחס לרבי יהודה בן דיוואן, אב״ד חברון - ספר שו״ת רבי יחיאל באסאן – מן הקדומים והחשובים שבספרי השאלות והתשובות, מצוטט בהרחבה על־ידי גדולי הפוסקים בדורות שלאחריו. דפוס ראשון. קושטאנדינה, תצ״ז [1737]. הספר נדפס על נייר עבה ואיכותי במיוחד, עם שוליים רחבים – פריט נדיר ומרשים. בראש דף השער מתנוססת חתימתו המצוירת, הנאה והידועה, של אב״ד חברון, חכם יהודה דיוואן – מגדולי חכמי ארץ ישראל, מחבר הספר זבחי שלמים, ודודו (אחי אביו) של בעל המופת רבי עמרם בן דיוואן. (לחתימתו, ראו: קטלוג ווינר'ס, מכירה 140 חלק א', פריט מס' 44 ). לצידה של חתימת רבי יהודה דיוואן מופיעה חתימת בעלות רבנית נוספת, מאוחרת יותר, של חכם דוד בן שמעון – מחבר שער החצר, רבה של העדה המערבית בירושלים, הידוע בכינויו “הצוף דב״ש”. פט [צ”ל צ'] דף, 29 ס”מ. נייר משובח. שוליים רחבים. מצב טוב. מעט נקבי עש. כריכת חצי עור. ביוגרפיה: חכם יהודה דיואן [תמ”ב בערך - תקי”ב], מגדולי חכמי ארץ ישראל, כיהן בכהונות הרמות ביותר בשלושת ערי הקודש, ראש הישיבה בצפת (תצ”ז), אב”ד חברון (תקנ”א) וחבר בית הדין בירושלים (תק”א) של הראשון לציון חכם ניסים משה מזרחי בעל ה'אדמת קודש'.     היה תלמידו של חכם יעקב בן דוד הכהן, ונשא לאישה את בתו. יצא לערי פרס בשליחות שלושת ערי הקודש ושהה שם כמה שנים. בספרו 'החוט המשולש', שופך אור על חייהם של יהודי פרס, בין היתר מביא דרשות שנשא כמו הדרשה שנשא בשנת תע”ג (1703), בפרשת בשלח, בעיר המדאן, ושאלות שנשאל בעיר כאשאן. מפני רדיפת המושלים בחר להישאר זמן מה בארם צובא ולאחר מכן חזר לירושלים.      בשנת תק”א (1741) התמנה לדיין בבית דינו של הראשון לציון חכם נסים חיים משה מזרחי מחבר הספר 'אדמת קודש', וחתום עימו על כמה תקנות יחד עם חכמי ירושלים. בשנת תק”ב (1742) חתם עמו ועם חכם אליעזר נחום בשם חכמי ירושלים על הסכמת הספר 'צח ואדום', לחכם המקובל רפאל טריווש.       ספריו: 'זבחי שלמים' (קושטא תפ”ח), ו'החוט המשולש' (קושטא תצ”ט), בהם הוא מביא מחידושיו, ומחידושי רבו וחותנו, חכם יעקב הכהן, ומחידושי אביו חכם דוד הכהן. נפטר בדרך מסעו במרוקו תקמ”ב. אחיינו הוא בעל המופת רבי עמרם דיוואן מגדולי רבני חברון. (ראה: אוצר הרבנים רשומה: 6904; תולדות חכמי ירושלים, חלק ג, עמ' 60; יהודי המזרח בארץ ישראל, עמ' 216). חכם דוד בן שמעון [תקפ״ד-תר״ם], הידוע בכינוייו רדב״ש ו־צוף דב״ש, מן הדמויות המרכזיות ביישוב היהודי בירושלים במאה הי״ט. מייסד ורבה של העדה המערבית בירושלים, ומחבר ספרות תורנית ענפה העוסקת בשבחה של ארץ ישראל ובמצוות התלויות בה. הקים מוסדות תורה, צדקה וחסד, שלח שד״רים לקהילות המגרב, הנהיג שקיפות ציבורית בניהול הכספים, ודאג במיוחד לעניים, ליתומים ולאלמנות – עד שכונה “אבי היתומים ודיין האלמנות”. פועלו שימש אבן דרך בעיצוב המבנה העדתי של היישוב היהודי בארץ ישראל. היה תלמיד חכם מובהק , דיין ופוסק, ומחבר הספר “שער החצר” – קובץ מקיף ממקורות חז״ל בשבח ארץ ישראל, שהודפס עוד בחייו וזכה לתהודה רחבה. לאחר פטירתו ראו אור חיבורים נוספים מפרי עטו. נפטר בירושלים בשנת תר״ם (1879), בן חמישים וארבע, ונטמן בהר הזיתים. מורשתו ניכרת עד היום במוסדות, בשכונת מחנה ישראל ובדמותה של העדה המערבית בירושלים.