בידספיריט | מכתב מאת מרן הגר”ח שמואלביץ

מכתב מאת מרן הגר”ח שמואלביץ אל הגרא”ש קפלן רבה של צפת. ירושלם, תשכ”ח - מכתב בעל תוכן מעניין, הכתוב כולו בכתב־יד קודשו וחתימתו של ראש ישיבת מיר, מרן הגאון האדיר רבי חיים שמואלביץ זצ״ל . המכתב ממוען אל הגאון רבי אברהם שמחה הכהן קפלן זצ״ל, רבה הראשי של צפת במשך למעלה מארבעים שנה. ירושלים, פרשת פנחס תשכ”ח [1968]. במכתב עוסק מרן הגר״ח שמואלביץ בשאלת כספי פיצויים המגיעים לרב קפלן ממקום עבודתו. הגר״ח מדגיש כמה פעמים כי אין הוא בקי בעניינים מעין אלו, אולם לבקשת הנמען פנה מיד וללא שיהוי אל הגאון רבי אליעזר סילבר זצ״ל , אשר הבהיר לו כי תשלום הפיצויים נקבע על־פי המשכורת האחרונה – שהייתה, למרבה הצער, נמוכה. [1] דף נייר, 27 ס”מ. בלאנק רשמי. הכל בכתי”ק הגר”ח שמואלביץ. מצב טוב מאוד. נקבי תיוק. סימני קיפול. הגאון רבי חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר [תרס”ג-תשל”ט], מגדולי ראשי הישיבות בדור הקודם. נכד ה”סבא” מנובהרדוק וחתן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר. היה תלמידו המובהק של הגאון רבי שמעון שקאפ שהחשיבו במיוחד ומינהו לכהן כר”מ לצעירי הישיבה. משנת תרצ”ו, החל הגר”ח למסור שיעורים בישיבת מיר ומאז לא הפסיק במסירת שיעוריו במשך למעלה מארבעים שנה. כיהן שנים רבות כראש ישיבת מיר וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. מלבד למדנותו הרבה נודע בגודל צדקתו. בפרוץ מלחמת העולם השניה, גלתה ישיבת מיר לשנחאי שביפן למשך חמש וחצי שנים, ולמרות המצב הכלכלי הבלתי אפשרי של ישיבת מיר, התחלק רבי חיים במשאביה הדלים של ישיבת מיר - עם שאר הישיבות שגלו לעיר, בהן הישיבות: ליובאוויטש, קלצק וקמניץ. רבי חיים היה מגדולי התורה הנודעים ביותר בהתמדתו ובשיעוריו הגאוניים, בהספד שנשא עליו הגרא”מ שך אמר: ”משמת רבי חיים בטלו השקדנים”. הנמען הגאון רבי אברהם שמחה הכהן קפלן [תרע״א-תשמ״ט], מגדולי רבני ארץ ישראל בדורו, כיהן כרבה של העיר צפת וכאב בית הדין של צפת והגליל במשך למעלה מארבעים שנה. שימש נשיא ישיבת צפת וראש בית מדרש האר״י, היה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה. נודע בלמדנותו החריפה, בזיכרונו המופלג ובקשריו הענפים עם רבנים מכל החוגים. עלה לארץ ישראל ערב מלחמת העולם השנייה, למד ולימד בישיבת לומז’ה בפתח־תקווה, ועמד בקשר הדוק עם גדולי הדור, בהם הרב מבריסק, הרב איסר זלמן מלצר והרב שמואל רוזובסקי. בשנת תש״י (1950), לאחר נישואיו, מונה לרבה של צפת והחזיק במשרה זו עד פטירתו. נודע בשילוב נדיר של תקיפות הלכתית עם רגישות אנושית עמוקה. בהוראת האדמו״ר מבויאן מונה לבצע את ההדלקה המרכזית בל״ג בעומר על גג ציון הרשב״י במירון – תפקיד שמילא במשך שנים, עד לפטירתו.