בידספיריט | לא נדפס! מכתב מאת הראי”ה

לא נדפס! מכתב מאת הראי”ה קוק אל ידידו הגר”א בוטשקו. תרע”ה - מכתב בכתב יד קדשו ובחתימתו של  הגאון האדיר רבי אברהם יצחק הכהן קוק אב”ד יפו, לימים הרב הראשי (האשכנזי) לארץ ישראל. יפו, טבת תרע”ה [1915]. למיטב בדיקתנו המכתב לא נדפס מעולם. המכתב ממוען אל ידיד נפשו של הרב קוק, הגאון רבי ירחמיאל בוצ'קו ראש ישיבת מונטרי בשווייץ ומחשובי ראשי הישיבות בדור שלפני השואה. [מרן הגראי”ל שטיינמן למד תקופה בישיבתו]. ניכרת במכתב הידידות העמוקה בין שני האישים הדגולים, שהמשיכה גם בין בני ובנות זוגם. בראש המכתב שולח הראי”ה דרישת שלום וברכות החלמה לרעייתו ”היקרה הצנועה” של הרב בוצ'קו [בתו של רבי נפתלי שמואל שטרנבוך, המוזכר אף הוא במכתב]. בשולי המכתב שולחת גם רעייתו של הראי”ה ברכות החלמה לרבנית בוצ'קו. למיטב בדיקתנו, המכתב לא נדפס מעולם, אף כי מכתבי הראי”ה קוק מתועדים ביותר מ-13 כרכים בסדרת ”מכתבי הראי”ה” ובספרים נוספים, ונדיר מאוד למצוא מכתב ממנו שלא פורסם עדיין. בקורות העיתים מצוין כי הראי”ה קוק נסע מארץ ישראל לאירופה בשנת תרע”ד, ושם תפסה אותו מלחמת העולם הראשונה, שלא אפשרה לו לחזור לארץ עד שנת תרע”ט [ראה ויקיפדיה בערכו]. לכאורה, קשה להבין את תאריך המכתב שלפנינו – טבת תרע”ה – שכן לפי המקורות, הרב היה בתקופה זו באירופה, מחוסר אפשרות לשוב לארץ. עם זאת, הבול וחותמת הדואר המופיעים מעבר לדף מראים שהמכתב נשלח בפועל מהעיר סנט גאלן שבשווייץ, בעוד שרק את הבלאנק הביא עמו הראי”ה מארץ ישראל. [1] גלוית דואר, 15X10 ס”מ. הכל בכתי”ק ובחתימת הרב קוק. מצב בינוני-טוב. כתמי זמן. נקבי תיוק. קרע משוקם בפינה הימנית, ללא חיסרון. מרן הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק [תרכ”ה-תרצ”ה], רבה הראשי של ארץ ישראל שע”י הרבנות הראשית. גאון ומקובל. חתן הגאון האדר”ת זצ”ל. ייסד את ישיבת 'מרכז הרב' שלמדו בה מטובי הת”ח שבירושלים. הרב קוק כיהן לפני עלותו לא”י ברבנות בערי ליטא - זיימל ובבויסק. לאחר עלייתו לא”י כיהן כרבה של יפו והמושבות ולאחר מכן כרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון לישראל. הרב ירחמיאל אליהו בּוֹצ'קוֹ [תרמ”ח-תשט”ז], מייסד וראש ישיבת עץ חיים במונטרה שבשווייץ. תלמיד ישיבות לומז'ה, ואח”כ בנובהרדוק אצל הסבא מנובהרדוק. בגיל 23 נשא לאשה את הצדקת מרת רבקה שטרנבוך משווייץ, הוא לא רצה להתפרנס מתורה ולכן אשתו עסקה במסחר. בשווייץ ייסד את ישיבת 'עץ חיים' (לימים ישיבת היכל אליהו על שמו) שהייתה מגדלור לרבים מבחירי עולם התורה באירופה הבוערת. בזמן השואה פעל להצלת יהודים. ביקר במדינת ישראל מספר פעמים. היה חבר באגודת ישראל. הוא היה דמות יוצאת דופן שגאונות, חכמת חיים והארת פנים השתלבו בו בהרמוניה. ספריו: אור היהדות, זמנים ומועדים ועוד.