כתובה מאויירת – פרס, 1895

כתובה לנישואי החתן יוסף בן יעקב עם הכלה כאנם בת ישראל. דגלפארגאן [גולפאיגאן Gulpaigan, פרס], תרנ"ה [1895].
דיו וצבעי מים על נייר. מסגרת מעוטרת עלים ופרחים צבעוניים, בעיצוב אופייני ליהודי האזור. מסגרת-פסוקים: "ונודע בגוים זרעם... כל רואיהם יכירום, כי הם זרע ברך ה', שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי... כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה" (ישעיה סא), ו"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תללאל [=תדבק לשוני לחכי אם לא]". בחלקה העליון של הכתובה פתיחה מסורתית כמנהג כמה מקהילות פרס, כתובה בטורים, מעוטרים בדגמים גיאומטריים: "אורה וצהלה ויקר וגדולה ומעטה תהילה בחדוה וגילה לחכמי הגולה ולעדת הסגולה לחתן הבחור ולכלה הבתולה בבנים מצליחין ופרים ורבים". אחר נוסח הכתובה "תוספת כתובה" בפרסית-יהודית לפני חתימות העדים ובני המשפחה. הוספה נוספת בפרסית-יהודית משנת תפר"ח [1925], עם חתימות נוספות.
58X44 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, דהיית צבע. קרעים בסימני הקיפול.