ארכיון היסטורי לא ידוע - שישים מכתבי מחאה מרבני ואדמו"רי רוסיה ופולין על עלילת הדם ב"משפט בייליס"

ארכיון היסטורי לא ידוע - שישים מכתבי מחאה מרבני ואדמו"רי רוסיה ופולין על עלילת הדם ב"משפט בייליס"

ארכיון היסטורי נדיר בחשיבותו, הכולל שישים מכתבי מחאה מרבני ואדמו"רי רוסיה ופולין, על עלילת הדם ב"משפט בייליס", שהסעירה את יהדות העולם בשנים תרע"א-תרע"ג [1913-1911]. מכתבי המחאה נשלחו לרבי יהודה ליב צירלסון אב"ד קישינב, בחודשים אייר-סיון תרע"א, במסגרת יוזמת הרב צירלסון לפרסום מחאה רבנית בעיתונות הכללית ברוסיה.

בין כותבי המכתבים: רבי איסר זלמן מלצר אב"ד סלוצק, רבי שלמה זלמן סנדר כהנא שפירא אב"ד קרינקי, רבי אליהו מאיר פייבלזון אב"ד קופישאק, האדמו"ר רבי אברהם ווינברג מסלונים, רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן אב"ד פלונסק, רבי דוב מנחם רגנשברג אב"ד זמברובה, האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון מבוברויסק, רבי אליעזר רבינוביץ אב"ד מינסק, רבי ישראל אורטינבערג מברדיטשוב, רבי אהרן ב"ר שמואל קמינקער אב"ד סאווראוו, רבי חיים אורי ב"ר בצלאל הכהן מווילנא, רבי יהודה ליב פיין אב"ד אשמינא, ועוד.

משפט בייליס - עלילת דם במאה העשרים

בחודש אפריל 1911 נמצאה בקרבת העיר קייב גופת נער נוצרי בשם אנדריי יושיצ'ינסקי שנרצח בדקירות סכין. כיווני החקירה על זהותו האמיתית של הרוצח טושטשו במכוון על ידי השלטונות הרוסיים, שמצאו הזדמנות מתאימה לעלילת דם על היהודים. על סמך עדות שקר נעצר יהודי בשם מנחם מנדל בייליס, שהואשם ברצח הנער במטרה להשתמש בדמו להכנת מצות לחג הפסח. עד מהרה הפך משפטו של בייליס למשפט ראווה נגד היהדות כולה. על רקע מאסרו ומשפטו של בייליס, אורגן ברוסיה מסע הסתה כנגד היהודים, מלובה ע"י ארגונים קיצוניים ריאקציונריים שכונו "המאות השחורות". מערכת המשפט הרוסית התגייסה ל"הוכחת" העלילה העתיקה כי יהודים משתמשים בדם נוצרים לצורך אפיית מצות, ובמהלך המשפט עסקו רוב הדיונים בבירור השאלה האם אכן משתמשים היהודים בדם לצרכים דתיים. במהלך הדברים נשמעה הטענה כי גם אם היהודים אינם משתמשים בדם, ישנה כת יהודית בשם "חסידים" שמנהגה להשתמש בדם נוצרי למטרות פולחן. העולם החופשי ובעיקר יהודי העולם נרעשו לגלות כי עלילת הדם עדיין חיה וקיימת במאה העשרים. עצרות מחאה אורגנו במקומות רבים בעולם ולחצים הופעלו על ממשלת רוסיה. לאחר קרוב לשלוש שנות מאסר, ב-10 בנובמבר 1913, זוכה בייליס ע"י חבר המושבעים. ב-1917, לאחר המהפכה, הוקמה ועדת חקירה לפרשה. ממצאיה העלו כי השלטונות הכירו את הנסיבות האמיתיות של הרצח ובכל זאת ביימו את המשפט מטעמים אנטישמיים.

מחאת הרבנים והאדמו"רים

פרשת מחאת הרבנים שיזם והוציא לפועל רבי יהודה ליב צירלסון אב"ד קישינב כמעט ואינה ידועה. ארכיון המכתבים שלפנינו שופך אור יחיד במינו על פרשה זו, וחושף פרטים חדשים ולא ידועים. להלן עיקרי הדברים: עם פרסום מעצרו של בייליס והתפשטות הגל האנטישמי ברחבי רוסיה, פרסם הרב צירלסון, שהיה מפורסם כבר כאחד מראשי העוסקים בענייני היהדות ברוסיה, הודעה בעיתונים היהודיים (כדוגמת "הצפירה", "המודיע" ו"הד הזמן"), ובה פנה אל רבני המחוזות והפלכים ברוסיה, וכתב כי בכוונתו לפרסם מכתב מחאה כנגד עלילת הדם בעיתונים הכלליים ברוסיה המכחישה מכל וכל כי היהודים משתמשים בדם לצורך פולחנם, וכי מדובר בעלילה שפלה ומרושעת.

בהודעתו ביקש הרב צירלסון מהרבנים, כי בכדי לזרז את העניין יואילו הרבנים לשלוח אליו מכתב אישור באמצעות הטלגרף, ובו יכתבו כי הם מסמיכים אותו לחתום בשמם על המחאה הרבנית כנגד עלילת הדם. לקריאתו הייתה היענות רבה, ולמעלה מ-300 רבנים אישרו את השתתפותם כחותמים על מכתב המחאה. כפי הנראה, רובם הגדול עשה זאת באמצעות הטלגרף, כבקשתו של הרב צירלסון, אולם רבים נמנעו מכך ושלחו לו את מכתבם בדואר הרגיל. כך נוצר אוסף המכתבים הנדיר שלפנינו. רבים מכותבי המכתבים מתנצלים על כי לא שלחו את אישורם בטלגרף כפי שביקש, ומנמקים זאת בסיבות מעניינות, כגון שמערכת הטלגרף נמצאת בפיקוח גורמים עוינים, או מרצון להימנע מלעורר תשומת לב מרובה להתארגנות זו. כך לדוגמה כותב רבי שמעון יעקב גליקסברג מאודסה: "לא הודעתי ע"ד רצוני זה בתלגרמה, לא מתוך קמצנות, כ"א מתוך דעתי שלענין נכבד כזה לא יפה הפרסום... ו'תנאי הסביבה' אינם סובלים כ"כ תלגרמות עפות מכל צד למרכז אחד". בדומה לכך כותב רבי מנחם קרקובסקי אב"ד חאסלאוויטש (אח"כ רב בנובהרדוק ובווילנא, מחבר 'עבודת המלך') כי המשלוח בטלגרף "יעורר רק שאון מרובה שלא לצורך וידוע כי נמצאים מיניהו בכל עיר ועיר ויושבים גם בתוך בית הדואר ואין הדבר כדאי...". ורבי יוסף בן-ציון דעמאנט אב"ד ביאלטא (מחבר 'עמק הבכא' ו'אוצר נחמד') כותב: "והריני שולח לו את ההרשאה שלי לחתום את שמי, בכתב ולא ע"י טעלעגרממע יען שבפה מדקדקים פקידי הטיליגרף על כל מילה ומילה ומוסרים ושואלים מתחילה את שר העיר כי במצב שמירה מעולה עומדת עירנו...".

מן המכתבים עולה זעקתם ומחאתם של גדולי הרבנים ברוסיה של אותם ימים, על עלילת הדם השפלה והזדונית. רבים מהם כותבים בדם לבם, ומביעים זעזוע עמוק מרדיפת היהודים בסגנון ימי הביניים החשוכים. בין השאר עולים פרטים חשובים גם על ההתארגנות לפרסום המחאה, וכן קשת הדעות של הרבנים בעניין מחאה זו, ודעתם על מידת התועלת, או הנזק, שתגרם מפרסומה. עם זאת, גם המפקפקים בתועלת המחאה מחזקים במכתבם את ידי הרב צירלסון וסומכים על דעתו. חלק מן הרעיונות המובאים במכתבים אכן פורסמו בנוסח המחאה הסופי. בכמה מן המכתבים מדובר על התארגנות דומה של האינטליגציה היהודית-רוסית בפטרבורג למכתב מחאה בחתימת אנשי רוח ותרבות, וכי הגאון רבי חיים עוזר גרודזנסקי ניסה להשפיע על הרב צירלסון שיאחד את מחאתו עם מחאת חוגי האינטליגנציה (בעניין זה היו מעורבים גם האדמו"ר רבי שמריה נח מבברויסק ורבי אליעזר רבינוביץ אב"ד מינסק. איחוד המחאות לא נעשה בסופו של דבר).

מאחר ובמוקד העלילה עמדה עדת החסידים, היה חשוב להרב צירלסון שגם אדמו"רים חסידיים יהיו חתומים על המחאה המכחישה מכל וכל קיומה של כת יהודית המשתמשת בדם נוצרי לאפיית מצות. מלבד האדמו"ר מסלונים, ואדמו"רי חסידות חב"ד, רבי שמריה נח שניאורסון אב"ד באברויסק - אדמו"ר לחסידי חב"ד-קאפוסט, ואחיינו רבי חיים ישעיה שניאורסון אב"ד רומני, בן האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה, נשלחו לרב צירלסון מכתבים מרבנים נוספים שנמנו על תנועת החסידות.

כך לדוגמה, באחד המכתבים כותב רבי אליהו לעהרמן, בן האדמו"ר רבי חיים מקראשנאוויץ, על גבי גלויה רשמית של אחיו רבי שמחה בונם לערמאן, שמילא את מקום אביהם באדמו"רות: "באתי בפקודת כ"ק אחי הרב הגאון הקדוש הצדיק מרן מוהרש"ב שליט"א, שכ"ג יראה לחתום את שמו הקדוש לתועלת הרבים, כי חתימתו יעשה פרי ורושם גדול בארצנו כי הוא מאדמו"רים המפורסמים בגלילותינו, והוא מילא את מקום אבי הרב הגאון הקדוש מאור הגולה מרן זצ"ל זי"ע ועכ"י שנפטר בש"ז תרע"א א' טבת העל"ט אשר עוד לא הופג מעיני דמעה מעל פנינו...". במכתב אחר, כותב ר' אברהם נחמן פאליעווסקי ממעזריטש כי שלח טלגרמה מאב"ד העיר רבי דוב נחמן שפירא, וכן שלח מכתב מחאה מאת "הרבי דפה" הרה"צ רבי שלמה רבינוביץ, "אבל העיקר חפצתי להעיר אזן כת"ר כי זה האיש הרב ר' שלמה הוא רבי על עדה גדולה של חסידים הסרים למשמעתו וטובת הזמן דורש כמובן להדגיש בחתימתו כי זהו רבי דחסידים..".

בחלק מהמכתבים סימן הרב צירלסון קוים בדיו אדומה, כדי להדגיש משפטים חשובים לטעמו, וכן מחק בהעברת קו קטעים שאינם נוגעים במישרים לעניין משפט בייליס.

הרב צירלסון - "ראש הקומיסיה הרבנית"

הגאון רבי יהודה ליב צירלסון (תר"כ-תש"א), רב ראשי לחבל בסרביה ואב"ד עיר הבירה קישינב. מהמנהיגים החשובים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בעת אסיפת הרבנים בפטרבורג בשנת תר"ע [בה השתתפו רבי חיים מבריסק, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ועוד מגדולי הדור] שימש כיו"ר הועידה וכמייצגה מול השלטונות [מסיבה זו מכונה באוסף המכתבים שלפנינו "ראש הקומיסיה הרבנית"]. בהמשך היה ממחוללי וממייסדי תנועת "אגודת ישראל", שנוסדה בשנת תרע"ב. בשנת תרפ"ג נבחר לנשיא הכנסיה הגדולה הראשונה של "אגודת ישראל", שהתקיימה בוינה. בתפקיד זה כיהן גם בשתי הכנסיות הגדולות הבאות (בתרפ"ט ובתרצ"ז). כמו כן, שימש כחבר נשיאות מועצת גדולי התורה ונשיא "אגודת ישראל" בבסרביה. לאחר איחוד בסרביה עם רומניה נתמנה לציר בפרלמנט ולאחר מכן חבר בסנט הרומני. זכה לתארים ואותות כבוד מצד השלטון הרומני והרוסי, ובזכות קשריו והשפעתו בחוגים שונים פעל גדולות ונצורות לטובת אחיו היהודים. מלבד מאמריו הרבים בענייני השעה בעיתונות היהודית ברוסיה, השיב גם בהלכה למקומות רבים. חיבוריו: שו"ת עצי הלבנון, שו"ת גבול יהודה, הגיון לב, לב יהודה, מערכי לב. במלחמת העולם השניה נהרג במהלך הפצצה גרמנית על העיר קישינב, הי"ד.

60 מכתבים, חלקם על ניירות מכתבים רשמיים, חלקם על גלויות דואר. גודל משתנה, מצב כללי טוב.

את ארכיון המכתבים שלפנינו מסר הרב צירלסון לאחד ממקורביו שעלה לארץ ישראל זמן קצר לפני מלחמת העולם השניה. הארכיון לא נחשף ולא נמסרו צילומים מעולם, והוא מוצע למכירה בשלימותו. לבקשת הבעלים, לא ינתנו סריקות למבקשים.

פרטים נוספים על הפרשה בחומר המצורף.