לקט מכתבים בכתב-ידו ובחתימתו של החוקר שלמה בובר – לבוב, 1872-1894

תריסר מכתבים בכתב-ידו ובחתימתו של החוקר שלמה בובר, ממוענים אל החוקר יעקב רייפמן. למברג [לבוב], תרל"ב-תרנ"ד [1872-1894].
מכתביו של בובר עוסקים בעיקר במחקר תורני; הוא מתאר בהם את עבודתו בההדרת המדרשים "מדרש תנחומא", "מדרש שמואל", "לקח טוב" וספר "שבלי הלקט" וכן מעיר על מחקריו של רייפמן.
באחד המכתבים מבקש בובר מרייפמן שיכתוב דברי הערכה על עבודתו בההדרת מדרש תנחומא: "שפתי תבענה לכבודו כי יכתוב בקורת על התנחומא, וידבר אודות מלאכתי אשר יגעתי ועמלתי כחמשה שנים, ושמתי לילות כימים לברר וללבן דברי חז"ל. ומי כמוהו יודע את העבודה הכבידה והעצומה אשר העמסתי עלי ועבדתי עבודת הפרך עד אשר יצא הספר כלול בהדרו" (ה' תשרי תרמ"ו [1885]). במכתב נוסף הוא מבהיר: "וחלילה לי לבקש כבוד, כי ת"ל [=תודה לא-ל] יש לי די, רק חפצי כי יודע בתבל מצאת הספרים לאור, למען המדפיס [המדפיסים] יראו שכר בעמלם..." (ז' תשרי תרנ"ד).
שלמה בובר (1827-1906), מלומד יהודי, חוקר ומהדיר, יליד לבוב. סבו של הפילוסוף מרטין בובר. מפעלו הספרותי הגדול, שורת מדרשים מתקופת התלמוד במהדורות מדעיות, זכה להערכה גדולה בקרב תנועת ההשכלה והיהדות המסורתית כאחד. בובר כיהן בחייו כחבר נשיאות הקהילה היהודית בלבוב, כיושב ראש לשכת המסחר בלבוב, והיה מכותביו הראשיים של השבועון היהודי "עברי אנוכי". נכדו, מרטין בובר, כתב עליו בחיבורו "דרכי אל החסידות": "המדרש היה העולם בו חי שלמה בובר, מתוך ריכוז נפשי מופלא, מתוך עצימות מופלאה של עבודתו, הוא הוציא לאור טקסט אחר טקסט... בדברו עברית (וזאת עשה תכופות כשביקרוהו אורחים דוברי לשונות זרות) צלצול דיבורו היה כשל נסיך ששב מגלותו".
הנמען, יעקב רייפמן (1818-1894), סופר וחוקר אוטודידקט; מחברם של עשרות ספרים ומאמרים בתולדות ישראל, במחקר התנ"ך ובנושאים נוספים. מראשוני תנועת ההשכלה בעיר זמושץ' (פולין) ומהבולטים שבהם.
12 מכתבים. גודל ומצב משתנים (מרבית המכתבים בני כמה עמודים). מצב כללי טוב-בינוני. סימני קיפול, כתמים, קמטים וקרעים בשוליים (ברובם קלים). מכתב אחד במצב בינוני-גרוע, עם קרעים חסרים.