Nazi Certificate Given by a Nazi Officer to the Well-Known Journalist, the Jewish Philanthropist of Grosswardein ...

Nazi Certificate Given by a Nazi Officer to the Well-Known Journalist, the Jewish Philanthropist of Grosswardein, Dr. Andor Kunda – that the Germans Subjugated the Dr.'s Shares in the His factory and Therefore He can Return Home and there is No Fear He will Escape – Grosswardein, 1944 – Signature of the Officer – Extremely Rare!
תעודה נאצית שהעניק קצין האס.אס לעתונאי המפורסם, הגביר היהודי של גרוסוורדיין, ד"ר אנדור קונדה - שהד"ר שיעבד לגרמנים את מניותיו בבית החרושת שלו ולכן הוא יכול לחזור לביתו ואין חשש שיברח – גרוסוורדיין, 1944 – חתימת הקצין ימ"ש – נדיר מאוד!
תעודה נאצית חתומה בכתב ידו של קצין s s, מתאריך 25 באפריל 1944. התעודה נושאת את הכותרת Erklärung [הכרזה], עוסקת בד"ר אנדור קונדה, עשיר מופלג ומפורסם בקהילה בגרוסוורדיין, עורך העיתון המקומי 'נאפלו'.

התעודה
ד"ר אנדור קונדה ואשתו מרתה ריפנר מצהירים כי בבעלותם שליש מהחברה הרשומה 'המפעל לקישוט לשיער ולמסרקים' "Haarschnuck und Kammwarenfabrik " ושעל סמך ערבות של בעלותם בבית החרושת ד"ר קונדה לא יברח.

להלן תרגום של קטע מתוך התעודה:
אנו מצהירים לדרישתכם כי על סמך חלקנו בנכס המופיע לעיל ובהתחשב בתקנה שהינה כעת בתוקף, אנחנו ערבים לכך כי דר. אנדראס קונדה מ Grosswardein – Nagyvarad- לא יברח. מסמך זה מהווה ערבות עבור משטרת הביטחון ועבור עיריית Grosswardein – Nagyvarad.
הצהרה זו הוקראה והוחתמה. גרוסוורדין, 25 באפריל 1944 .
 
תחת הנוסח הזה מופיעה חתימה של איש משטרת הביטחון בגרוסוורדיין, מתאריך 25 באפריל 1944.
 
מתחת לזה מופיע נוסח נוסף (בתרגום):
אנו לוקחים את ההצהרה לעיל לתשומת ליבנו ועל סמך ערבות זו אנו משחררים ממעצר את דר. אנדראס קונדה המתגורר בגרוסוורדין.
 
גם כאן מופיעה חתימה, וכן חותמת עגולה של הרייך.

רקע היסטורי:
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו בקהילה האורתודוקסית של נג'וורד 16,000 נפשות, ובקהילה הנאולוגית – כ-4,500. 
ב-3 במאי 1944 הוקמו בנג'וורד שני גטאות: "הגטו הראשי" לכ-27,000 יהודים מן העיר (הגטו השני בגודלו בהונגריה אחרי בודפשט
כ- 6,000 מיהודי גרוסוורדיין גויסו לעבודות כפייה, 80% מהם ניספו בעטיין של עבודות הפרך והתנאים הקשים.
בין אלה היתה פלוגה מס' 110/66 שהועברה לאחר תלאות רבות למרחב העיר. היו בה 214 יהודי ם מגרוסווארדיין וסביבתה, ביניהם כמה מחברי הקהילה הניאולוגית, ובהם ד״ר אנדור קונדה.
במאי 1944 הועברו יהודי גרוסוורדיין לגטו, שם היו נתונים למשטר מדכא ולעבודה קשה. רוב יהודי העיר הובלו לאושוויץ והושמדו שם.
העיר שוחררה כבר באוקטובר 1944. ראשוני היהודים ששרדו בחיים היו פליטים של פלוגות עבודת־הכפייה. ד"ר קונדה היה מהיחידים ששרדו
בתוך זמן קצר התברר לניצולים כי העיר גרוסווארדיין שיכלה 90% מבניה היהודיים.

עבודתו העיתונאית של ד"ר אנדור קונדה
בגרוסוורדיין הופיעו בתקופה ההיא ששה עתונים יומיים ועובדי המערכות היו רובם ככולם יהודים. ד״ד קונדה יצא מגרוסוורדן לפריס ללמוד משפטים. הוא התחיל לשלוח משם כתבות לעתונות המקומית וכתבות אלו שבו את תשומת־לב עורכי העתונים והקוראים כאחד. כעבור שנתיים הוצע לו להצטרף למערכת העתון ״נאפלו״. למרות פעילותו העתונאית הענפה לא הפסיק את לימודיו. הוא נרשם כתלמיד שלא־מן־המנין באוניברסיטת סגדין, שם גמר את חוק לימודיו והוכתר בתואר דוקטור למשפטים. ב־1927 (והוא בן 22 בלבד) מונה כסגן־עורך העתון ״נאפלו״ והוטל עליו לרכז מסביב לעתון את טובי העתונאים הצעירים הפרוגרסיביים שבגרוסוורדיין ובכל טרנסילבניה.
כמה ממאמריו הראשיים שימשו נושא לוויכוחים ציבוריים. בצד עבודתו הפובליציסטית היה פעיל גם בשטח הספרותי וב־1930 הופיע ספרו ״פאנאסוק״ (תלונות) שזכה להצלחה ניכרת. ב־1934 — ואז הוא משמש כבר כראש־מערכת ״נאפלו״ [אגב: בתקופה מסוימת היה גם הבעלים על העיתון] — נשא לאשה את מרתה ריפנר, בתו של איל־התעשייה פרקש ריפנר. כעבור כמה חודשים נפטר במפתיע חותנו וד״ר קונדה נאלץ להתמסר לניהול המפעל.
"כמה עשירים היו בעיר – קונדה, פארקאש, פנחס – רחובות שלמים היו שייכים להם" (דבר, 26 בספטמבר 1975).
למרות היותו טרוד בעסקי תעשייה, שמר גם בשנים אלו על קשרי הידידות עם ציבור העתונאים וראה את עצמו כאחד מהם. ד״ד קונדה שכל בשואה את אשתו ואת ילדתו היחידה והוא שב לעירו שבור ורצוץ.
הוא ניסה לשקם את המפעל המשפחתי, אך המשטר החדש הזדרז להלאימו. אז החליט לעלות ארצה. גם זה לא ניתן לו בקלות: עברו כמה שנים עד שזכה סוף־סוף לקבל את הדרכון. לאחר עלייתו הצטרף למערכת השבועון ״א הט״ (השבוע) שיצא לאור מטעם מפא״י וב־1969, כאשר נסגר השבועון, עבר לעתון היומי ״אוי קלט״. שם התמיד בעבודתו עד צאתו לגימלאות.
למעלה משלושים שנה נשא ד"ר קונדה בלבו את הכאב והתאבל על אשת נעוריו ובתו היחידה. הוא לא ניסה לבנות מחדש את הקן המשפחתי. "תמיד היתה לך התחושה שהוא מתהלך כאן כאבל בין חתנים".
ד"ר אנדור קונדה נפטר בתל אביב ביום ב' בניסן תשל"ו 2.4.1976, והובא לקבורה בבית העלמין בחולון. "נעים ההליכות ואציל הנפש, עיתונאי מוכשר וחבר מסור", נכתב עליו.
גודל: 29x21 ס"מ.
מצב: בינוני-סביר. קרעים, קמטים וכתמים. בלאי בשוליים, משוקם חלקית בנייר דבק.