נדיר: מודעת פטירה מטעם מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל על פטירת הרה''ק מבעלזא זיע''א

נולד בחודש אלול שנת ה'תר"ם (1880) כבן בכור לרבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר השלישי בשושלת בעלזא, ולבתיה רוחמה רוקח נכדת רבי אהרן טברסקי מטשרנוביל. בגיל צעיר התייתם מאמו וגדל בצל סבו רבי יהושע רוקח. בגיל 14התארס עם מלכה, בת דודו, רבי שמואל מסקאהל ובב' באדר ה'תרנ"ח נישא לה. השידוך נסגר עוד בחיי סבו רבי יהושע מבעלזא ובעידודו. לרבי אהרן נולדו מספר בנים ובנות והוא איבד את כל משפחתו בשואה. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"ז (1926) מונה לממלא מקומו באדמו"רות ורבנות העיירה.

בשנת תש"ג (1943) חולץ מגטו בוכניה, ליד קרקוב, תמורת ממון רב, ביחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח מבילגוריי. בט"ו באייר באותה שנה הגיע להונגריה, התיישב בבודפשט למשך שמונה חודשים עד כ"ד בטבת תש"ד (1944). משנודע לו שהגסטאפו עוקב אחריו ודורש מממשלת הונגריה את הסגרתו בחזרה לשלטונות הנאציים עזב במהירות את הונגריה. הדרשה שנשא אחיו בשמו קודם עזיבתם עוררה לימים פולמוס סביב עזיבתו, בטענה שהדברים יצרו רושם שלא צפויה סכנה לנשארים בהונגריה. בט' בשבט ה'תש"ד (5 בינואר 1944) הגיעו השניים לארץ ישראל.

האדמו"ר סירב להפצרות חסידיו לגור בירושלים בבני ברק ובפתח תקווה, ועמד על החלטתו להתיישב בתל אביב ואת ביתו קבע ברחוב אחד העם במרכז העיר. היו לו לכך נימוקים רבים, ובהם שבתל אביב אין שום מסגד או כנסייה, והעובדה שבכל האירועים הביטחוניים לא איפשרו התל אביבים כניסת ערבים לתוכה.

בשנת 1944 סירב להפצרותיו של עמרם בלוי שיצא בקריאה לפרישה מכנסת ישראל[

הקים מחדש את חסידות בעלז בארץ ישראל, תחילה בתל אביב, ואחר כך בירושלים, בני ברק וחיפה. בקיץ, מערב חגהשבועות עד אחרי חגי תשרי, היה שוהה בירושלים, עד שנת ה'תשט"ו (1955) בשכונת קטמון ומאוחר יותר ברחוב אגריפס ליד ישיבת בעלזא.

נודע כצדיק נשגב וקדוש עליון הפרוש מחיי עולם הזה, ופועל ישועות בקרב הארץ עד לימים אלו ביום הסתלקותו אלפים עולים לקברו להעתיר לישועת הכלל והפרט.

מצב מצויין סימני קיפול.