שלמה צמח – הספד למיכה יוסף ברדיצ'בסקי. תרפ"ב (1921)

"... הוא עמד בתוכנו כצוק סלע, גדול שיחי בר, נושא חובו סוד מעשי בראשית ושיאו היה מקדם תמיד בשמחה גלויה כל משב גל מסערות שמים ורגליו נענו לכל רעד אדמה. שלושים ושבע שנה נלחמו בו החיים ולא יכלו לו. בא המוות כשואת פתאום ועקרהו.
ולעינינו השיחה השוחה שהשאיר אחריו. עמוקה, ריקה שחורה. התמלא מדמעותינו?..."

שלמה צֶמַח (1886-1974) היה חלוץ, סופר ומחנך עברי. חברו מנוער של דוד בן-גוריון, ומראשוני העלייה השנייה. חתן פרס ביאליק לספרות יפה (1944) ופרס ישראל לספרות יפה (תשכ"ה-1965).

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1865-1921) היה סופר והוגה דעות עברי אשר טבע דפוסי כתיבה חדשים בספרות העברית, קרא לשינוי ערכים בתפישת היהדות ותבע השתחררות מהדוגמה ששלטה בדת, במסורת ובהיסטוריה הלאומית היהודית. כתב בעברית, ביידיש ובגרמנית. בין יצירותיו הידועות: "מחניים", עורבא פרח", "קלונימוס ונעמי", "מרים" ועוד.

חיים נחמן ביאליק תיאר את יצירתו של ברדיצ'בסקי כ"מרכז העמוק והפנימי של מחשבת הדור ושל תחושותיו" כוחה הגדול של יצירתו היא באותנטיות שלה ובחשיפה הגדולה שהעניק לכל פרפורי נפשו וזעזועי רוחו. הוא היה "סופר טוטאלי" שהעניק גם לתוכן וגם לצורה כנות ייחודית וטבעית. לא היה כמוהו איש חופשי הרוח שבעט במוסכמות ולא השתעבד לשום תבנית או סוגה מקובלת. החופש הזה של יצירתו, איפשר לו, לדעת ביאליק, להעמיד אתגר בפני המסורת הרבנית והספרותית כאחד.