|
פריט 46:
טלאי צהוב נדיר של יהודי מתוניסיה, ראשית שנות ה 40
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $1,100
מחיר פתיחה:
$
300
עמלת בית המכירות: 22%
לפרטים נוספים
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
טלאי צהוב נדיר של יהודי מתוניסיה, ראשית שנות ה 40
טלאי צהוב שהיה שייך ליהודי מתוניס בשנות השואה, ניצול שואה שעלה ארצה ושימש כעיתונאי נודע.
בחודש מרץ 1943- חוייבו יהודי תוניס לשאת טלאי צהוב כאות סימון של עובדי הכפייה היהודים, אך למעשה הדבר לא נאכף בגלל לחץ האיטלקים. בפועל חובה זו הונהגה רק בשתי ערים, בספקס (Sfax, עיר מרכזית וגדולה בתוניסיה, בה נדרשו 100 עובדים יהודים באופן קבוע לפרוק כלי רכב צבאיים ולבנות מקלטים) ובאופן חלקי גם בתוניס, בערים אחרות האכיפה לא הייתה קפדנית. זו הסיבה שטלאי צהוב מאזור תוניס הינו נדיר וכמעט שאינו בנמצא.
תוניסיה הייתה הארץ היחידה מבין ארצות האסלאם, שהגרמנים שלטו בה שלטון ישיר. בין השנים 1940–1943 סבלו יהודי תוניסיה מהשלטון הנאצי באופן עקיף וישיר. חוקי השלטון הנאצי המפלים את היהודים וביניהם נשיאת הטלאי הצהוב חלו גם על יהודי תוניסיה. רבים מיהודי תוניסיה נשלחו למחנות כפייה ועבודה. ב-9 בנובמבר 1942 הכוחות הגרמנים והאיטלקים נכנסו לתוניסיה בתגובה לפלישת בעלות הברית לאלג'יריה ולמרוקו. פלישת הגרמנים זורזה כאשר האמריקאים נחתו בצפון אפריקה. הגרמנים פעלו במהירות ע"מ להתעלות מעל הכוחות האמריקאים שהגיעו לאזור. הטיפול בענייני היהודים עבר לידי הפיקוד הגרמני-איטלקי, שבראשו עמד גנרל גרמני. בסוף נובמבר 1942 נקטו הגרמנים צעד אנטי יהודי ראשון באזור במעצרם של ארבעה מראשי הקהילה, בניהם משה בורג'ל, נשיא הקהילה. הנכבדים שוחררו לאחר שבוע בעקבות התערבותם של אנשים חשובים נוספים כמו ראש עיריית תוניס והקונסול האיטלקי.
באוסף החפצים שבמוזאון יד ושם (בתערוכת הקבע) מופיע טלאי צהוב אחד בלבד מתוניסיה. הטלאי המופיע באוסף היה של ישראל אמיל ישי מהעיר סוס שבתוניסיה (בתקופת המלחמה נשלח ישראל לעבודות כפייה בנמל ובתחנת הרכבת של סוס) והוא זהה הן בצורתו והן באופן תפירת הבד התומך לטלאי הצהוב שלפנינו. הטלאי שלפנינו היה של יהודי ניצול שואה אף הוא מהעיר סוס שעלה ארצה ועבד כעיתונאי.
סביר להניח שאם הצבא הגרמני היה נשאר בתוניסיה, מצבם של היהודים היה מחמיר. אך צבא זה, שהיה מורכב מחיילים חלשים בודדים, היה צבא שניכרו בו חוסר משמעת וביטחון עצמי, היה מוקף על ידי בעלות הברית מכל הכיוונים ללא אפשרות לסגת והשקיע את כל כוחותיו בהישרדות. ביום ו', 7 במאי 1943, שחררו בעלות הברית את תוניסיה מידי הגרמנים. לאחר שישה ימים. המערכה בתוניסיה הגיעה לסופה. בשנת 1946 הקהילה היהודית בעיר הבירה תוניס מנתה כ־34,200 נפש. בשנת 1945 החל גל העלייה לארץ ישראל, תחילה כעלייה לא חוקית ואחרי הקמת מדינת ישראל, עליה חוקית במסגרת הסוכנות ועליית הנוער.
פיסת בד 5x5 ס"מ, עליה נתפר הטלאי הצהוב 4x4 ס"מ. מצב טוב מאד.
טלאי צהוב שהיה שייך ליהודי מתוניס בשנות השואה, ניצול שואה שעלה ארצה ושימש כעיתונאי נודע.
בחודש מרץ 1943- חוייבו יהודי תוניס לשאת טלאי צהוב כאות סימון של עובדי הכפייה היהודים, אך למעשה הדבר לא נאכף בגלל לחץ האיטלקים. בפועל חובה זו הונהגה רק בשתי ערים, בספקס (Sfax, עיר מרכזית וגדולה בתוניסיה, בה נדרשו 100 עובדים יהודים באופן קבוע לפרוק כלי רכב צבאיים ולבנות מקלטים) ובאופן חלקי גם בתוניס, בערים אחרות האכיפה לא הייתה קפדנית. זו הסיבה שטלאי צהוב מאזור תוניס הינו נדיר וכמעט שאינו בנמצא.
תוניסיה הייתה הארץ היחידה מבין ארצות האסלאם, שהגרמנים שלטו בה שלטון ישיר. בין השנים 1940–1943 סבלו יהודי תוניסיה מהשלטון הנאצי באופן עקיף וישיר. חוקי השלטון הנאצי המפלים את היהודים וביניהם נשיאת הטלאי הצהוב חלו גם על יהודי תוניסיה. רבים מיהודי תוניסיה נשלחו למחנות כפייה ועבודה. ב-9 בנובמבר 1942 הכוחות הגרמנים והאיטלקים נכנסו לתוניסיה בתגובה לפלישת בעלות הברית לאלג'יריה ולמרוקו. פלישת הגרמנים זורזה כאשר האמריקאים נחתו בצפון אפריקה. הגרמנים פעלו במהירות ע"מ להתעלות מעל הכוחות האמריקאים שהגיעו לאזור. הטיפול בענייני היהודים עבר לידי הפיקוד הגרמני-איטלקי, שבראשו עמד גנרל גרמני. בסוף נובמבר 1942 נקטו הגרמנים צעד אנטי יהודי ראשון באזור במעצרם של ארבעה מראשי הקהילה, בניהם משה בורג'ל, נשיא הקהילה. הנכבדים שוחררו לאחר שבוע בעקבות התערבותם של אנשים חשובים נוספים כמו ראש עיריית תוניס והקונסול האיטלקי.
