מכתב המלצה מאת האדמו"ר רבי פנחס מאוסטילה – ברכה לנחת מהבנים וברכות לחג הפורים וחג הפסח

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי פנחס טברסקי, חתנו של האדמו"ר מבעלז רבי ישכר דב רוקח. בעלזא, [תרע"ג 1913].
בסיום המכתב חתימת יד-קדשו: "פינחס בהרב מו"ה מרדכי שליט"א", וחותמתו: "פינחס בהרב מהר"מ שליט"א טווערסקי – חתן הרב שליט"א מבעלזא".
מכתב המלצה וברכות, שנשלח אל הנגיד רבי צבי הירש נייבליער, ובו בקשה לסייע לרבי וואלף העליר מצפת שנוסע לקהלתו וזקוק לעזרה בענין כלשהו. האדמו"ר מתאר אותו: "ידידי הרב החריף ובקי החסיד המושלם מו"ה זאב וואלף העליר נ"י מצפת", ומבקש: "נא להשתדל בטובתו לכל אשר ידרוש ממנו... כי כדאי הוא המוכ"ז הנ"ל להטיב לו ולהשתדל עבורו". האדמו"ר מברך את מקבל המכתב: "וזכות המצוה הרבה יגן עליו להתברך בכל משאלות לבו לטובה ולברכה ולרוות נחת רב מבניו...". בסיום המכתב שנכתב בתאריך "אור ליום ד' צו תער"ג" [י' אדר ב' תרע"ג], מברך האדמו"ר בברכות לחג הפורים וחג הפסח הקרבים ובאים: "...ומברכו בכ"ט [=בכל טוב], ושיקבל את ימי הפורים בשמחה וגילה, ויחוג את חג המצות בכשרות ובדיצות".
האדמו"ר רבי פנחס טברסקי אב"ד אוסטילה (תר"מ בערך – נספה בשואה תש"ג), מגדולי האדמו"רים בגליציה-ווהלין, נודע בכינוייו "רבי פיניע'לע אוסטילער" ו"דער אוסטילער רבי". בנו של האדמו"ר רבי מרדכי מרחמיסטריווקא, וחתנו הגדול של האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח מבעלזא (המהרי"ד). בשנת תר"ס נערכו בבעלזא נישואיו עם הרבנית חנה רחל. משנת תרס"ב התגורר בבעלזא והסתופף בצל חמיו הגדול עד למלחמת העולם הראשונה, בה גלה יחד עם חמיו לערים ראצפרט, מונקאטש והולישיץ. בשנת תרפ"ג התמנה לרב ואדמו"ר בעיר אוסטילה שבווהלין, ובשנת תרצ"ב עבר לפשמישל. לאחר שהחל לכהן ברבנות התפרסם שמו במהרה. הוא היה לאחד מגדולי האדמו"רים בדורו והיה מקובל בכל החצרות. בפרוץ מלחמת העולם השניה ברח יחד עם בני משפחתו לסמבור, משם נלקח למחנה בלזיץ ונרצח על קידוש השם באייר תש"ג, יחד עם אשתו הרבנית וכמה מילדיהם. מצאצאיו ששרדו: בתו הרבנית מסקווירא-ארה"ב, אשת חתנו האדמו"ר המפורסם רבי יעקב יוסף מסקווירא-ארה"ב.
חמיו האדמו"ר מהרי"ד מבעלז העריץ את חתנו, והפליג בביטויים נשגבים על גודל קדושתו. מסופר שכאשר ראה אותו בפעם הראשונה לפני השידוך, אמר עליו שהוא מהנשמות הגדולות שבדור. עוד מאמרותיו עליו: "הקדושה זורחת על פניו"; "סגולה ליראת שמים היא להסתכל בצורת יהודי כמוהו"; "גם לפני חמישים שנה היה בגדר חידוש". בשנים שהסתופף בצילו בבעלזא, אמר עליו חמיו במספר הזדמנויות: "זכות היא לי להיות עמו תחת קורת גג אחת". כאשר רצה לדעת היכן נמצא איזה פסוק בנ"ך או איזה רש"י, היה שואל את חתנו ר' פיניע'לע. על השנים שגר בבעלזא במחיצת חותנו, מתואר: "הביטו אחריו בהערצה וביראת כבוד... ראוהו כדמות קדומים של קדוש מרחם... מתבודד מן הבריות, מסוגר בחדרו עטוף בטלית ותפילין, עוסק בתורה ובעבודה יומם ולילה, ללא כל שיחה בטלה... ישן ביממה שינה חטופה רק שעתיים... אכילתו בצמצום, ומעותיו מפזר לצדקה... עבודת ה' שלו כאש עצורה בעצמותיו בקול דממה דקה" (אנצי' לחכמי גליציה, ג', עמ' 26-25). כשנסע רבי פנחס לאוסטילה לכהן בה כרב, ברכו חמיו המהרי"ד שיזכה לפעול ישועות עבור כלל ישראל. הברכה התקיימה, ומתחילת כהונתו באוסטילה התפרסם כפועל ישועות, ברפואת חולים ובפקידת עקרות.
נשוא המכתב: רבי זאב וואלף העליר, מחשובי החסידים בצפת. חתנו של רבי שמואל העליר אב"ד צפת. הוציא לאור את הספר "איילת אהבים" לרבי שלמה אלקבץ, (למברג, תרמ"ט).
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
נדפס בספר "מכתבים ואגרות קודש", ניו-יורק, תשס"ג, עמ' 313-312.