רחוב בודנהיימר 5, תל אביב., ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
אוסף אומנות ישראלי ובינלאומי מאוסף ציפורה דניאל ז"ל
במכירה זו ניתן לרכוש עבודות אומנות של אמנים נבחרים ונשכחים.
המכירה מתחילה במחירים אטרקטיביים
ניתן יהיה לבקש תמונות נוספות של הפריטים במספר: 050-9441515
לא יהיה ניתן לבטל הצעות,
משלוחים בעלות שליח, או משלוח רגיל בדואר.
משלוחים לכל הארץ, עם שליח פרטי ב- 60 ש"ח
בנוסף ניתן לקבל משלוחים בדואר רשום.
תשלום ואיסוף עד 7 ימים מיום המכירה, כמו כן בית המכירות גמיש עד חודש ימים מיום המכירה למקרים חריגים.
לקוח שלא יאסוף את הפרטים שרכש תוך חודש ימים או ישלם עבורם, יחסם ללא אפשרות לשוחח על כך והפריטים שרכש יבוטלו ויחזרו לבעליהם!
***שימו לב, בקטלוג מכירה זו לא מופיע תיאור של מצב העבודות. יש לפנות לבית המכירות לקבלת דו"ח מצב.
המכירה הסתיימה
|
פריט 161:
רפאל ליפקין - דמות במנוחה
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $16
מחיר פתיחה:
$
10
הערכה :
$200 - $300
עמלת בית המכירות: 20%
למידע נוסף
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
רפאל ליפקין - דמות במנוחה
שם האמן: רפאל ליפקין
שם היצירה: דמות במנוחה
טכניקה: שמן על עץ
פרטים: ממוסגר
מידות ללא מסגרת: 50X53 ס"מ
רפאל ליפקין, נולד ברחובות ב- 1915. הצעיר מבין שבעת ילדיהם של שושנה ומרדכי. אביו של רפאל עלה לארץ, מהומל שבבלארוס, והתיישב ברחובות ב-1903. האב הקים מסגרייה ולאחר תקופה מה, חזר לעירו והביא את אשתו שושנה ושלושת ילדיהם לרחובות.
לרפאל הייתה אחות תאומה בשם יהודית שמתה בינקותה. הוא גדל ולמד ברחובות. בנערותו חלה בשחפת ונשלח להבראה בחברון והבריא.
עוד בהיותם נערים, רפאל ואחיו נחום הצטרפו לאחיהם הבכור משה ויחד עבדו במסגרייה המשפחתית ונשאו בעול פרנסת המשפחה, אחרי שאביהם מרדכי חלה בשחפת ונפטר ב- 1917, בהיותו בן 40.
במסגריית האחים ליפקין בוצעו עבודות לבניין ולחקלאות עבור תושבי רחובות והסביבה, וכן עבודות הקשורות למאמץ המלחמתי בימי המאורעות ובמלחמת העצמאות. במקום ביצעו עבודות מתכת למגדלי שמירה ומיגנו מכוניות והפכו אותם למשוריינים ששימשו את השיירות שעלו לירושלים הנצורה.
עיקר עיסוקו של רפאל, חובב טבע ובעלי חיים, היה הציור. הוא השאיר אחריו עשרות ציורים , רבים מהם מתארים את נופי המושבה ואת בתיה. כן צייר טבע דומם, דיוקנאות אחדים ויצר גם קולאז'ים ממגזרות נייר. רפאל היה ידוע ומוכר במושבה כצייר, והתכוון להשתלם בציור בצרפת, אך לא הספיק.
הוא למד אצל הצייר אשר פלדמן ברחובות. לרגל פתיחה תערוכה, לזכרו של רפאל, בבית האיכר ברחובות, באוקטובר 1949 כתב פלדמן בעיתון "דבר"- "... ערב אחד נכנס אלי בגשם סוחף אחד ארוך ארוך בתלבושת קיצית וערום כמעט, ופניו פני ילד. הוא עמד ושתק, לבסוף עשה מאמץ ואמר; אני רוצה ללמוד ציור, ושוב שתק. ומאז ראיתיו תמיד בפינתו, עובד בשקט ובהתמדה....למרות גילו הצעיר בשדה האמנות ועל אף עבודתו המקצועית כפועל- נמצא אחוז גדול של תמונותיו מוצלחות, יפות ומעניינות בדרך ביצוען; יד שובבה ובלתי מרוסנת, זורקת את צבעיה בפשטות ובחזקה- כאילו הכל מותר לה- בלי דאגה לתוצאות, אך העין עוקבת במבט אלכסון אחרי כל תנועת היד- מחמירה, מעמיקה, שומרת וחוקרת ודואגת לכלליות- לשלימות; ברוב המקרים הוא משיג את מטרתו. בין הקווים הפשוטים הללו וכתמי הצבע הבלתי מרוסנים- נוצרה הרמוניה, אפילו עדינות.."
רפאל, לא היה נשוי וגר עם אמו בביתם הסמוך למסגרייה, ברחוב הרצל. בעיצומה של מלחמת העצמאות, ביום ראשון, כ"א באייר תש"ח, 30 במאי 1948, לפני הצהריים, הופצצה רחובות מן האוויר על ידי מטוסים מצריים. האחים רפאל ונחום ופועל נוסף, שעסקו בבניית משוריין במסגרייה, נפצעו אנושות, ומותם נקבע בבית החולים. רפאל היה בן 33 במותו.
על האחים הנפחים כותב נחום גוטמן, בספרו החופש הגדול או תעלומת הארגזים, בבואו לשכור חדר בדירת משפחת ליפקין; "...נכנסנו למפחה. באפלולית עמדו כמה דמויות סביב הסדן והקישו איש איש לפי תורו על הברזל המלובן. אחד גבוה, בעל זקן שחור, היה כנראה בעל המפחה. שלושת הבחורים שעמדו עמו היו דומים זה לזה כשלוש טיפות מים. כנראה בנים שלו. ליד המפוח נתגלתה עוד דמות של בן נוסף. ובפינה הבחנתי בבן חמישי, שהיה כורע על ברכיו ונוקב חורים בתבת ברזל, ובשעת מעשה הוא מדבר עם אדם אחד. הברזל המלובן הקרין והאיר את פני העובדים באור לא רגיל. עיניהם השחורות הבריקו מתחת לגבות המאומצות. מראה המפחה הזאת העלה לפני את דמותן של משפחות מבני ישראל בימי שפוט השופטים, כשהכינו במערות נסתרות חֲרבות לבני עמם..". בהמשך מספר נחום גוטמן "...ראש הועד בא לראות אותנו, וגם מנהל העבודה, ופעם אחת נתמלא החדר הקטן אנשים רבים: חרש הברזל, בעל הבית שלנו, וכל שבעת בניו החסונים הופיעו בחדר בית החולים".
שם היצירה: דמות במנוחה
טכניקה: שמן על עץ
פרטים: ממוסגר
מידות ללא מסגרת: 50X53 ס"מ
רפאל ליפקין, נולד ברחובות ב- 1915. הצעיר מבין שבעת ילדיהם של שושנה ומרדכי. אביו של רפאל עלה לארץ, מהומל שבבלארוס, והתיישב ברחובות ב-1903. האב הקים מסגרייה ולאחר תקופה מה, חזר לעירו והביא את אשתו שושנה ושלושת ילדיהם לרחובות.
לרפאל הייתה אחות תאומה בשם יהודית שמתה בינקותה. הוא גדל ולמד ברחובות. בנערותו חלה בשחפת ונשלח להבראה בחברון והבריא.
עוד בהיותם נערים, רפאל ואחיו נחום הצטרפו לאחיהם הבכור משה ויחד עבדו במסגרייה המשפחתית ונשאו בעול פרנסת המשפחה, אחרי שאביהם מרדכי חלה בשחפת ונפטר ב- 1917, בהיותו בן 40.
במסגריית האחים ליפקין בוצעו עבודות לבניין ולחקלאות עבור תושבי רחובות והסביבה, וכן עבודות הקשורות למאמץ המלחמתי בימי המאורעות ובמלחמת העצמאות. במקום ביצעו עבודות מתכת למגדלי שמירה ומיגנו מכוניות והפכו אותם למשוריינים ששימשו את השיירות שעלו לירושלים הנצורה.
עיקר עיסוקו של רפאל, חובב טבע ובעלי חיים, היה הציור. הוא השאיר אחריו עשרות ציורים , רבים מהם מתארים את נופי המושבה ואת בתיה. כן צייר טבע דומם, דיוקנאות אחדים ויצר גם קולאז'ים ממגזרות נייר. רפאל היה ידוע ומוכר במושבה כצייר, והתכוון להשתלם בציור בצרפת, אך לא הספיק.
הוא למד אצל הצייר אשר פלדמן ברחובות. לרגל פתיחה תערוכה, לזכרו של רפאל, בבית האיכר ברחובות, באוקטובר 1949 כתב פלדמן בעיתון "דבר"- "... ערב אחד נכנס אלי בגשם סוחף אחד ארוך ארוך בתלבושת קיצית וערום כמעט, ופניו פני ילד. הוא עמד ושתק, לבסוף עשה מאמץ ואמר; אני רוצה ללמוד ציור, ושוב שתק. ומאז ראיתיו תמיד בפינתו, עובד בשקט ובהתמדה....למרות גילו הצעיר בשדה האמנות ועל אף עבודתו המקצועית כפועל- נמצא אחוז גדול של תמונותיו מוצלחות, יפות ומעניינות בדרך ביצוען; יד שובבה ובלתי מרוסנת, זורקת את צבעיה בפשטות ובחזקה- כאילו הכל מותר לה- בלי דאגה לתוצאות, אך העין עוקבת במבט אלכסון אחרי כל תנועת היד- מחמירה, מעמיקה, שומרת וחוקרת ודואגת לכלליות- לשלימות; ברוב המקרים הוא משיג את מטרתו. בין הקווים הפשוטים הללו וכתמי הצבע הבלתי מרוסנים- נוצרה הרמוניה, אפילו עדינות.."
רפאל, לא היה נשוי וגר עם אמו בביתם הסמוך למסגרייה, ברחוב הרצל. בעיצומה של מלחמת העצמאות, ביום ראשון, כ"א באייר תש"ח, 30 במאי 1948, לפני הצהריים, הופצצה רחובות מן האוויר על ידי מטוסים מצריים. האחים רפאל ונחום ופועל נוסף, שעסקו בבניית משוריין במסגרייה, נפצעו אנושות, ומותם נקבע בבית החולים. רפאל היה בן 33 במותו.
על האחים הנפחים כותב נחום גוטמן, בספרו החופש הגדול או תעלומת הארגזים, בבואו לשכור חדר בדירת משפחת ליפקין; "...נכנסנו למפחה. באפלולית עמדו כמה דמויות סביב הסדן והקישו איש איש לפי תורו על הברזל המלובן. אחד גבוה, בעל זקן שחור, היה כנראה בעל המפחה. שלושת הבחורים שעמדו עמו היו דומים זה לזה כשלוש טיפות מים. כנראה בנים שלו. ליד המפוח נתגלתה עוד דמות של בן נוסף. ובפינה הבחנתי בבן חמישי, שהיה כורע על ברכיו ונוקב חורים בתבת ברזל, ובשעת מעשה הוא מדבר עם אדם אחד. הברזל המלובן הקרין והאיר את פני העובדים באור לא רגיל. עיניהם השחורות הבריקו מתחת לגבות המאומצות. מראה המפחה הזאת העלה לפני את דמותן של משפחות מבני ישראל בימי שפוט השופטים, כשהכינו במערות נסתרות חֲרבות לבני עמם..". בהמשך מספר נחום גוטמן "...ראש הועד בא לראות אותנו, וגם מנהל העבודה, ופעם אחת נתמלא החדר הקטן אנשים רבים: חרש הברזל, בעל הבית שלנו, וכל שבעת בניו החסונים הופיעו בחדר בית החולים".
תפריט נגישות
