מכתב רבי חיים שמואלביץ - שנחאי, תש"ב - תכתובת מוצפנת בשפה תלמודית להעברות כספים מארה"ב ליפן, עבור הצלת פליטי השואה

מכתב רבי חיים שמואלביץ - שנחאי, תש"ב - תכתובת מוצפנת בשפה תלמודית להעברות כספים מארה"ב ליפן, עבור הצלת פליטי השואה
מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים ליב שמואלביץ "חתן הגרא"י פינקל - ר"מ ומנהל דישיבת מיר - כעת בשנגהיי". שנחאי, אב תש"ב [יולי 1942]. המכתב נשלח לשוויץ, אל האחים ארלנגר מלוצרן, והוא מיועד לבניית הדרך המחוּכמת למציאת נתיב להעברת מסרים בין הישיבה בעיר שנחאי שהיתה אז בשליטה יפנית, ובין נציג הישיבה בארה"ב, הרב אברהם קלמנוביץ המכונה במכתב בשם "הרב טיקטינאי שליט"א" [על שם כהונתו בעבר כאב"ד העיר טיקטין שבליטא הפולנית]. לאחר המתקפה היפנית על הבסיס האמריקני בפרל הארבור בדצמבר 1941, החמיר מצבם של פליטי אירופה שהתגלגלו ליפן ולסין. מצב המלחמה של יפן מול ארה"ב מנע מן הפליטים שבשנחאי את הקשר עם העולם החיצון [אפילו ארגונים עולמיים מבוססים כדוגמת ה"ג'וינט" ואחרים, לא הצליחו להעביר כספים מארה"ב לעזרת הפליטים היהודיים ששהו בשנחאי, וכל פעילותם בשנחאי היתה ממעט הכספים שהצליחו ללוות מעשירים מקומיים]. יוצאת מן הכלל היתה ישיבת מיר שנמלטה כמה חדשים קודם לכן ממדינת ליטא ליפן ולשנחאי, ובאופן פלאי הצליחה להתקיים למעלה מארבע שנים בתמיכתה הכספית של יהדות ארה"ב. רבי אברהם קלמנוביץ היה משיג בארה"ב כספים, והצליח להעבירם לידי הישיבה בדרכים עוקפות ומתוחכמות, דרך המדינות הנייטרליות שוודיה ושוויץ, תוך כדי הטעיית השלטונות היפניים, כביכול שהישיבה מתקיימת רק מכספי יהדות שוויץ ושוודיה. הקשר של ישיבת מיר לעולם החיצון נעשה דרך נציגיה בארצות אחרות, הרב וולבה בשוודיה, הרב מילבסקי באורגוואי, ומשפחת ארלנגר בשוויץ. בספר "מח ולב" לדמותו של הגר"ח שמואלביץ (פרק ו', עמ' נא-נו במהדורת תשמ"ד, עמ' סז-עב במהדורת ספר הזכרון להגר"ח שמואלביץ, ירושלים, תש"מ) מסופר על השיטה המתוחכמת אותה המציא רבי חיים, כיצד להתכתב בשפה רבנית מוצפנת [אשר כללה לשונות תלמודיים וקודים מוזרים של גימטריות ושל רמזים ו"מראי מקומות" לדפים שונים במסכתות הש"ס ודברי המפרשים, ולסעיפים שונים בשולחן ערוך]. בספר הנ"ל גם מסופר על כך שהיה קושי רב לשכנע את סניפי הבנקים הבינלאומיים בשנחאי להעביר כספים אמריקאים על סמך התכתובות המוצפנות הללו. מאידך רבי חיים הצליח לשכנע את השלטונות היפניים הנוקשים והמסוכנים, שאין לישיבה כל קשר עם ארה"ב: "...את היסוד לתקשורת זו הניח ר' חיים. מברקים ומכתבים מוזרים - שתוכנם צריך היה להתיישב על לב הבולשת - הורצו לארצות נייטרליות מבית-הדואר המרכזי בשנחאי, תחת אפה של הבולשת, אשר בדקה כל מלה ומלה בקפידה, ומפעם לפעם דרשה 'הסברים'..." (מח ולב, עמ' נב). לפנינו אחד מהמכתבים הראשונים שבנו את המסלול של ההתכתבויות הללו. המכתב מנוסח בחכמה רבה, בשפה המשתמעת לכמה פנים, עם השתמשות במונחים בלשון תלמודית. בתוך דבריו מרמז רבי חיים על תכניתו להחזיק את הישיבה בדרכים עוקפות ופתלתלות, על אף שאין בידי יהדות שוויץ הנייטרלית בכדי להחזיק את כלכלת הישיבה הגולה בשנחאיי, אך הקשר שלהם עם ארה"ב, אמור לבנות את הצינור להחזקת הישיבה, ע"י העברת מסרים מ"הרב טיקטינאי" [הרב קלמנוביץ]: "מה נעלמו דרכי ד'... אכן נעלה חלקכם בעזרת הישיבה, אך עכשיו נתגלה כי תעודתכם גדולה פי כמה... להציל את הישיבה... בודאי לא פללתם בעצמכם כזאת, אך עובדא היא עכשיו, כי מן השמים הפקידו בידכם את גורל הישיבה. וזהו הדבר: להוי ידוע לכם כי צריכים אנו להתיאש לגמרי מעזרתו של הרב טיקטינאי שליט"א, וכי בלעדי התענינותכם להיות 'זכין לאדם שלא בפניו', היינו לזכות מהרב טיקטינאי בכל דרכי הקנינים האפשריים ובכל הזריזות הכי אפשרית, ולהורות לו איך לעשות זה, יען אפשר שנסתרה דעת הימנו ולא ידע בעצמו איך לכלכל דבר, לא יוכל הרב טיקטינאי שליט"א להוציא לאור את רצונו הטוב בשום אופן, ולמותר להעיר לכם כי בלי הרב טיקטינאי הן אבדה ח"ו הישיבה ואין לה שום השקפה להתקיים. אי לזאת, זולת מה שעל ידכם מתמלאת העזרה... הנה בכלל לא נשארה שום עצה כי אם שגם הרב טיקטינאי יעמיד אתכם במקומו לכל דבר ואתם תהיו גזברי הקודש לקיים את ההיכל על מכונו בע"ה. מובן שבקשר עם זה מוכרחים אנו לבקש אתכם כי גם תטרחו לעמוד אתנו בחילוף מכתבים תכופים בקביעות ובחילוף מברקים... דעו נא כי עכשיו אין לכם להסתפק אך בחלק הנאה שאתם לוקחים בעבודת הקודש במחנכם, כי אם לקבל על עצמכם את כל החובה הקדושה הנ"ל אשר אך בה צפון הפתרון הכללי לקיום הישיבה...". הגאון רבי חיים שמואלביץ (תרס"ב-תשל"ט), ראש ישיבת מיר, מגדולי התורה הנודעים ביותר. נכד ה"סבא" מנובהרדוק, וחתנו של הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר. רבי חיים החל למסור שיעורים בישיבת מיר בשנת תרצ"ו, ומאז לא הפסיק במסירת שיעוריו למעלה מארבעים שנה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה גלתה הישיבה לעיירות ליטא, ליפן ולשנחאי. בכל אותן תקופות קשות היה רבי חיים לראש הישיבה, מסר שיעורים כסדרם והנהיג את הישיבה יחד עם המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין. בתקופת שנחאי היה כל העול הכספי מוטל על כתפיו של רבי חיים שמואלביץ, עם כל הקשיים והסיכון הרב שהיה כרוך בכך. למרות כל הקשיים לא הפסיק רבי חיים מהתמדתו בתורה וממסירת שיעורים עמוקים בהיכלה של הישיבה. לאחר המלחמה עלה לירושלים בשנת תש"ז, והצטרף אל חותנו הגרא"י פינקל, שניצל בדרך אחרת והקים את "ישיבת מיר" בירושלים. מתורתו נדפסו הספרים: "שערי חיים" - שיעורים ושיחות מוסר, שנערכו ע"י תלמידיו ובניו שליט"א. לזכרו יצא לאור "ספר הזכרון להגר"ח שמואלביץ" (ירושלים, תש"מ), שכולל בתוכו את מהדורתו הראשונה של הספר "מח ולב" לדמותו של הגר"ח שמואלביץ. [1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27 ס"מ. קרוב ל-30 שורות בכתב-ידו וחתימתו. נייר איכותי דק. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים קלים.