מכתב ברכה לנישואין מאת הרבנית חנה שניאורסון - אמו של הרבי מליובאוויטש - תשי"ג

מכתב ביידיש, ברכה לנישואין, בכתב-ידה וחתימתה של הרבנית חנה שניאורסון. ברוקלין, ניו יורק, טבת תשי"ג [1953]. במכתב, מתאריך "מוצש"ק י"ז טבת תשי"ג", מברכת הרבנית את ידידתה תמר-איטה ("תמריטע") גלוסקין בברכות מזל טוב, לקראת נישואי בתה, שיהיו "בשעה טובה ומוצלחת". הרבנית הצדקנית מרת חנה שניאורסון (תר"מ-תשכ"ה), אמו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי האחרון מחב"ד-ליובאוויטש. בתו של רבי מאיר שלמה ינובסקי אב"ד ניקולייב. אשת-חבר לאביו של הרבי - רבי לוי יצחק שניאורסון, שפעלה לצדו במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי, תחילה במקום רבנותו בעיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק), ולאחר מכן גלתה עמו לכפר צ'אילי בקזחסטן, אליו גורש בעקבות פעילותו לשימור גחלת היהדות. בתקופה זו הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב, ומאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. מכתביו אלו נדפסו סדרת ספריו "ליקוטי לוי יצחק" על הזהר. רבי לוי יצחק נפטר באלמא-אטא שבקזחסטן בשנת תש"ד, ובשנת תש"ו עברה את הגבול מרוסיה לפולין, ומשם נדדה עד שהגיעה לפריז באדר תש"ז. כשקיבל בנה הרבי, שכבר התגורר בברוקלין, את הידיעה שאמו הצליחה להגיע לפריז, עלה על מטוס כדי להיפגש עם אמו לאחר עשרים שנה בהן הפריד ביניהם מסך הברזל. בפריז התעכב הרבי שלשה חודשים כדי לסדר את כל האישורים הדרושים לצורך הגירתה לארה"ב, ובחודש סיון הפליג עמה באוניה לארה"ב. כשלוש שנים לאחר בואם נפטר האדמו"ר הריי"ץ ובנה הרבי עלה על כסאו. מאז ועד לפטירתה פעלה לצדו של בנה, אשר היה מכבדה בצורה מעוררת השתאות. הייתה מעורה היטב בחיי החסידים ובפעילויות השונות של חסידות חב"ד, ושימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית. את זיכרונותיה פרסמה בהמשכים בעיתון "די אידישע היים", בשנת תשכ"ד, ובאצילותה הורתה לעורך להשמיט את הפרקים בהם תיארה את סבלו ועינוייו של בעלה הגדול, כדי לא לצער את בנה. בשנת תשמ"ג נדפס הספר "אם בישראל", על אישיותה המיוחדת ועל תולדות חייה. מקבלת המכתב: מרת תמר-איטה גלוסקין (נפטרה בשנת תשמ"ז), אשתו של רבי נפתלי גלוסקין, ובתו של רבי שמעון משה דיסקין אב"ד לכוביץ, מחבר ספר "מדרש שמעוני". בשנים תש"ד-תש"ה, כשהרבנית חנה התגוררה באלמא-אטא כאלמנה בודדת, סייעה לה תמר-איטה במסירות נפש, על אף הסיכון שבדבר. באחד ממכתביה כתבה לה הרבנית חנה: "אני זוכרת היטב את היחס שלך אלי... בזמן שאף אחד לא רצה לעמוד בד' אמותיי". לאחר מספר שנים עלתה תמר-איטה לתל-אביב, ומשם התכתבה עם הרבנית חנה. מכתבים בודדים מהתכתבות זו נדפסו ב"קובץ לחיזוק ההתקשרות - תשרי תשע"ה", אך המכתב שלפנינו לא נדפס. אגרת דואר אוויר. 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים ונקבי תיוק, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול.