מכתב מרבי שלמה זלמן אויערבך לרבי א"י וולדנברג אודות שהייה בכירה בערב שבת שנדלקת ע"י שעון שבת בשבת. שנת תש"ח(1948).

לפנינו מכתב מתאריך ה' מנחם אב תש"ח בכתי"ק וחתימתו של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ששלח לבקשת ידידו ורעו הרב הגאון רבי אלעיזר יהודה וולדנברג זצ"ל שיכתוב לו הערתו על ספרו 'ציץ אליעזר' חלק ב' שהו"ל.

הנידון הוא אודות דברי הרב וולדנברג בספרו הנ"ל סימן ו' אודות להשהות קדירה שלא נתבשלה כל צורכה מערב שבת ע"ג כירה שעדיין לא פועלת ותתחיל לפעול בעצם יום השבת קודש ע"י שעון שבת שהרב וולדנברג מחמיד בזה. שחושש שמא יגיס בקדירה.

ע"ז כותב הרב אוירבך במכתבו "קשה לי טובא". וכשהכירה גרופה וקטומה "אינו יודע מה טעם יהיה אסור מפני זה שהתנור נדלק אח"כ מאיליו". וכמו"כ "תמה אני על כתר"ה ועל מרן הגאון מוהרצ"פ שליט"א-[רבי צבי פסח פראנק] איך לא זכרו דבשו"ע מבואר דבגרופה וקטומה לא חיישדינן להגסה וכן המנהג, ואנכי בעניי אינני יודע שום טעם וסברא לחלק בין כירה לתנור חשמלי שעתיד להדלק מאיליו". וחותם בחתי"ק: "והנני בזה ידידו חותם ברוב הוקרה, שלמה זלמן אויערבאך".

וראה מראי מקומות בנידון זה בספר 'שמירת שבת כהלכתה' [החדש], פרק א' סעיף ל"ב ס"ק פ"ה וגם דעות החולקים.

גודל 20/14 ס"מ. דף שורות. כתוב בכת"י משני צדדיו. 21 שורות בצדו הראשון, 6 שורות בצידו השני. ללא סימני קיפול וקמט. מצב מצוין מאד.

רבי שלמה זלמן אוירבך (תר"ע, 1910 - תשנ"ה, 1995) פוסק הדור וראש ישיבת קול תורה. נולד בשכונת שערי חסד בירושלים להרב חיים יהודה לייב אוירבך, ראש ישיבת המקובלים שער השמים. למד בתלמוד תורה עץ חיים, לאחר מכן למד בישיבת עץ חיים, שם היה לתלמידו המובהק של הרב איסר זלמן מלצר, שהסכים על ספרו מאורי אש שיצא לאור בשנת תרצ"ה, ואף הביא מתורתו בספר אבן האזל. ספרו זה, שהוציא בגיל 24, קיבל הסכמות גם מהרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב אברהם יצחק קוק, אביו הרב חיים יהודה לייב והרב אבא יעקב הכהן בורוכוב. לאחר נישואיו למד בישיבת עץ חיים ומשנת תרצ"ה למד אחר הצהרים גם בכולל של הרב צבי פסח פרנק, "מדרש בני ציון", שהתמקד בסדר זרעים ובהלכות מצוות התלויות בארץ. כמו כן למד בבית המדרש אוהל תורה, בראשות הרב שמואל יצחק הילמן בשכונת רחביה. עבר "שימוש חכמים" אצל "הגאון מטשיבין" - רבי דב בריש ווידנפלד, רבי שמשון אהרון פולנסקי מטפליק, רבי זליג ראובן בנגיס ורבי ליב הורביץ. נודע כפוסק חדשני ומקיף, הבקי בחידושי הטכנולוגיה. התמנה כראש ישיבת קול תורה, תפקיד שבו שימש במשך 46 שנה, עד לפטירתו. גר כל חייו בשכונת שערי חסד בירושלים. היה מפורסם בעדינותו כלפי הזולת ובמאור פניו כלפי כל מי שפגש בו. אף על פי שהוצעו לו תפקידי רבנות כמו רבנות העיר ירושלים, הרב אוירבך לא הסכים מעולם לשאת במשרה רבנית נוספת. הרב אוירבך הפך במהרה לסמכות תורנית שרבים מהארץ ומחו"ל פנו אליה. על אף שנמנה עם הציבור החרדי, היה מקובל על כל פלגי היהדות הדתית האורתודוקסית. נפטר בירושלים בשנת תשנ"ה.

רבי אליעזר יהודה וולדנברג (תרע"ו, 1915 - תשס"ז, 2006), מחבר שו"ת ציץ אליעזר ומחשובי הפוסקים במאה העשרים. נודע בעיקר בזכות תשובותיו בנושאי רפואה והלכה. חבר בית הדין הרבני הגדול, זוכה פרס ישראל לספרות תורנית, ופרס הרב קוק. נולד בירושלים בשנת תרע"ו (1915). למד בישיבת עץ חיים, ולאחר מכן בישיבת חברון בירושלים. בגיל 19 הוציא את ספרו הראשון "דבר אליעזר". בשנת תרצ"ו (1936) התחתן עם בת הרב אברהם ורנר, רב הכפר נתניה, ונינת הרידב"ז. במשך תקופה קצרה כיהן כרבו של המושב כפר ויתקין, והוא אף היה מועמד לכהן כרב בכפר הרוא"ה. לאחר שחזר לירושלים, היה מקורב לרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, וכיהן כראש ישיבת שערי ציון, שנוסדה על ידו. בשנת תשי"א (1951) נתמנה לדיין בבית הדין האזורי בירושלים, ובין השנים תשמ"א (1981) - תשמ"ה (1985) כיהן כחבר בית הדין הרבני הגדול. גם לאחר מכן המשיך להדריך ולייעץ לבית הדין הרבני הגדול. מלבד זאת שימש רבו הלא פורמלי של המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. יצירתו: שו"ת ציץ אליעזר - ספר שו"ת הכולל 22 כרכים, הוא חיבורו העיקרי. הכרך הראשון יצא לאור בתש"ה (1945) בהיותו בן 29, והאחרון בתשנ"ח (1998). בשנת תשל"ו (1976) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. שביתת הים - דיני הפלגת והנהגת אוניה בלב ים, והכניסה והיציאה ממנה אל היבשה ביום שבת. הלכות מדינה - ספר העוסק במחקרי הלכות ובירורי דינים ב"דרכי הנהגת השלטון המדיני" במדינת ישראל. הספר הודפס בירושלים בתשי"ב (1952) במהדורה אחת בלבד, והפך לספר נדיר. במלאת 30 יום לפטירת הרב וולדנברג יצאו מחדש לאור שלושת חלקי הספר.