מכתב נדיר, חשוב וארוך בכתב ידו ובחתימתו של העיתונאי והסופר יוסף ויניצקי, הלוחם במאמריו בממשלת המנדט, אשר הוגלה ...

מכתב נדיר, חשוב וארוך בכתב ידו ובחתימתו של העיתונאי והסופר יוסף ויניצקי, הלוחם במאמריו בממשלת המנדט, אשר הוגלה לאריתראה, סודאן וקניה, שם ערך את עיתוני הגולים - 1934 - תיאור מפורט של עלייתו ארצה מצב הציונות, וסדר יומו של היהודי תחת שלטון המנדט

המכתב מכיל תיאור נפלא, ביידיש ספרותית, של התרשמותו העמוקה מהנוער שהוא תלה בו תקוות ולא איכזב.

וינצקי מספר בפירוט על עלייתו ארצה, עם כל תלאות הדרך באניה ובהגעה. מכתב חשוב מאוד!
מקבל המכתב רעו הקרוב ממקסיקו.

בין היתר הוא כותב [בתרגום לעברית]:

הגענו לארץ ישראל, התאקלמנו בחיים הארצישראלים...". "האניה התנדנדה כבקדחת, וחשבנו שאנחנו טובעים, ומכל החלומות נשאר רק סעודה טובה לדגי הים, אבל כשאלוקים רוצה הוא עושה כזה מין קונץ שעוברים את סערה ויושבים בבית קטן על חוף ים התיכון וכותבים זכרונות...". 

"כשהגענו התהפכנו בסירה, הערבים זרקו אותנו לחופי יפו... סחבנו את עצמנו דרך הסימטאות הערביות, ו... פתאום עולם חדש משוחרר, מואר: תל אביב".

"השמחה עם אחים ואחיות... 13 שנה לא התראינו, ואיפה כבר התראינו, בישראל, זה הנס והכח של ארץ ישראל, לאחד עולמות שסועים!".

"הסתכלנו על תל אביב, ראינו את ירושלים העתיקה, כותל המערבי והעיר החדשה הבנויה... מה עושה יהודי שהיה במשך 13 שנים הללו במקסיקו? אז נספר לכם. יהודי בארץ ישראל חי כך: ב-7 בבוקר קמים, שותים משהו קליל, כמובן קר, חלב קר / חמוץ, ועוד כאלה דברים, כי בכל זאת קיץ בישראל. ב-8 בבוקר מתחילים לעבוד. לא עובדים בפועל, אלא מתחילים בגלל שזה רחוק (תל אביב היא עיר גדולה), בגלל זה נוסעים באוטובוסים נוחים, מגיעים למערכת ומתחילים לכתוב, לשלוח מכתבים, לשלוח עיתונים, לטלפן, לרוץ, לנסוע.. ונהיה 13:00, אז אנו  משוחררים עד 15:00, ארוחת צהריים נאכלת עם יותר תאבון, כי מן הים נושבת רוח קלה ומקררת קצת .... שותים, נחים ומעיפים מבט בעיתון 'דבר' או עיתון אחר... אחר כך מטיילים באויר הטוב בים...".

"אמנם יש פה כאלה שיש להם רק טענות, העולם נברא להם רע, הם היו עושים אותו טוב יותר (אני לא מאמין להם...), בקיצור: טענות. והם מתאכזבים. 

מאוכזב יכול להיות רק מי שאף פעם לא ידע מה שהוא רוצה, ולאיזה אידיאלים הוא עובד!"

"ישראל דורשת שלושה סוגי אנשים... וכל שלושת אלה חייבים להיות מהקומה הגבוהה... [ומפרט אותם].

"איזה עבודה עשיתם לאחרונה, ואיזה אתם מתכננים לעשות, תתחילו לעבוד ב'הכשרה' בשביל החלוצים, וזה תהיה העבודה החשובה ביותר...". 

"בברכת עבודה

יוסף וינצקי".

תולדותיו:
יוסף ויניצקי (1914-1956) היה עיתונאי, פובליציסט, עורך, סופר ומתרגם ישראלי. נודע ככתב העיתונים "הירדן", "המשקיף".
נודע בשל הפיליטונים השנונים שלו נגד השלטונות הבריטיים בארץ ישראל בתקופת המנדט. היה העיתונאי היחיד שנעצר לתקופה ממושכת על כתיבתו והוגלה לאריתראה, סודאן וקניה.

גם בשנות המעצר המשיך בעבודתו העיתונאית; ארבעה ימים בלבד לאחר הגעת העצירים לאריתראה, הוציא עיתון ראשון, כתוב בעיפרון על נייר טואלט, תוך שהוא מתרגם מידיעותיו של עיתון מקומי שהוברח למחנה.
ויניצקי היה עורך העיתון היומי של מחנה הגולים, שהופיע בשמות שונים: "ידיעות אסמרה", "בגלות סודן", "בגלות אסמרה" ו"בגלות קניה".
כמו כן היה חבר בוועדות פעולה שונות במחנה.
בסך הכל היה עצור ארבע וחצי שנים (!) עד לחיסול מחנה המעצר וחזרת הגולים, לאחר הקמת המדינה, ב-13 ביולי 1948.
לאחר חזרתו ארצה המשיך ויניצקי בפעילותו העיתונאית והיה מזכיר מערכת העיתון "חירות" ועורך המדור הערבי בו.
ויניצקי שלט בשפות עברית, יידיש, גרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית. כתב מערכונים ביידיש לדז'יגאן ושומאכר.
ויניצקי נפטר ב-1965 ברמת גן. לאחר מותו הנציחה עיריית רמת גן את זכרו וקראה רחוב על שמו (רחוב נץ) בשיכון ותיקים, סמוך לביתו.
9 עמ'.
מצב טוב.