לודוויג בלום
1974 - 1891

1974 - 1891
נוף ירושלים, 1928, שמן על בד, 57x115 ס”מ, חתום ומתוארך. מאז בואו ארצה, ב- 1923 , ייחד לודוויג בלום את עיקר יצירתו לירושלים, על נופיה, בתיה, רחובותיה ואנשיה. מפגש עם האור המקומי ועם נופי מדבר יהודה בעת מסע ברכבת לירושלים, שערך סמוך להגעתו ארצה, הבהיר לו כי כאן מקומו. מאז אותו מפגש לא הפסיק בלום לצאת אל הטבע עם כן הציור שלו ולצייר את נופי ירושלים מכל זוית אפשרית. על ירושלים של בלום נסוכה כמעין הילת אור בגוון סגול-וורוד המכסה את כל מרחבי הנוף עד לקו האופק הנמוג לתוך הבלתי נראה. המעטה הוורדרד-סגלגל מכסה את כל שהעין רואה – את האדמה המוצקה שניתן לראותה, ולאחוז בה, את הדרכים, האבנים, הצמחייה והבתים – ומעניק לנוף את נשגבותו המיוחדת. (1) סדרת פנורמות ירושלים שלו, הוכחה נוספת לווירטואוזיות האקדמית של המאייסטר הירושלמי, שמכחולו ”צילם” במיומנות מפליאה את אתרי הקודש והתיור הארצישראליים. לא הייתה פינה פיטורסקית בירושלים שלודוויג בלום לא ציירה. בתערוכתו הרטרוספקטיבית מ- 1951 הציג ציורי ירושלים לפנות ערב, ירושלים באביב, ירושלים בחורף. (מוכר אף ציור פנורמי של ירושלים בשלג מ- 1927) ועוד; סך הכל, לא פחות מ- 23 ציורים ירושלמיים. בבוקר היה משכים בלום, עונד את עניבת הפרפר שלו, נוטל את כן הציור הנייד שלו ויוצא אל הר הצופים כדי לצייר את העיר ממזרח; בערב היה שב ומצייר אותה ממערב... יותר מכול אהב את הר הבית, ואילו את השיא ראה בציור הפנורמות של עיר הקודש, מבט ריאליסטי אופקי וצר אל העיר העתיקה מראש הר הזיתים (בשנת 1936 צייר פנורמה באורך שמונה מטרים, בעוד הסקיצה לציור השתרעה על פני שני מטרים). בשלהי 1943 העניק בלום למלך שבדיה, גוסטב, תמונה נוספת מאותה סדרה. לודוויג ממש תינה אהבים חזותיים עם הר הבית, משמע עם כיפת הסלע ועם מסגד אל-אקצה, תוך שהוא מתבונן בהר מכל זווית ומכל מרחק, מכל הר, מכל עמק, מדרון ומישור. (2) (1) ורדה שטיינלאוף, ספר התערוכה, 90 שנה של אמנות ישראלית, מבחר מאוסף יוסף חכמי – הפניקס הישראלי, מוזיאון תל-אביב לאמנות, עמ’ 402 . (2) אופקים רחבים, 120 שנות אמנות ישראלית, מאוסף עפרת לאוסף לוין, עבודות נבחרות, לודוויג בלום, ירושלים 1943 , קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, 2012 , עמ’ 64 .